מאמר מספר 54: על מבנה היקום - המשך סוגי גלקסיות
כתב עמי אור
סוגי גלקסיות
גלקסיה ספירלית או גלקסיה לוליינית היא גלקסיה המורכבת מדסקה שטוחה וזרועות היוצרות מבנה ספירלי. גלקסיות ספירליות הן אחד משלושת הסוגים העיקריים של גלקסיות לפי הסיווג של אדווין האבל מ - 1936. הגלקסיה בה אנו נמצאים, שביל החלב, היא גלקסיה ספירלית.
גלקסיות מסוג זה מסומנות באות S ולאחריה אות קטנה המייצגת כמה הזרועות הדוקות (ראה איור מצורף - החלק העליון בשרטוט של מזלג האבל). בסוג השני של הגלקסיות הספירליות, התפיחה המרכזית מתוחה לצורה דמוית מוט (bar) או מקל עבה, והזרועות יוצאות מה"מוט". הן מסומנות באותיות SB עם אות קטנה אחריהן, בדומה לגלקסיות הספריליות הרגילות (החלק התחתון באיור). גלקסיות מהסוג השני מהוות כ - 30% מהגלקסיות הספירליות.
ביחד עם הגלקסיות הלא-סדורות, הן מהוות כ - 70% מהגלקסיות ביקום. רוב הגלקסיות הספירליות נמצאות באזורים פחות צפופים של היקום ונדיר למצוא אותן במרכזם של צבירי גלקסיות.
המבנה הבסיסי של הגלקסיות הספירליות מורכב מריכוז כוכבים במרכז, הנקרא תפיחה (bulge) והוא דומה בצורתו לגלקסיה אליפטית. נקודת דמיון נוספת היא שרוב הכוכבים בתפיחה המרכזית הם כוכבים זקנים. התפיחה המרכזית מכילה גם את החור השחור העל מסיבי, הקיים במרכזה של כל גלקסיה. מהתפיחה יוצאות זרועות, לרוב שתיים, המתעקלות לכדי צורת ספירלה. סיווג הגלקסיות הספירליות לתתי הסוגים נעשה לפי מידת ההדיקות של הזרועות, לתפיחה המרכזית; כך לדוגמה, גלקסיה מסוג Sa היא בעלת זרועות הדוקות מאוד וגלקסיה המסומנת Sc היא בעלת זרועות חופשיות יותר. הבדל נוסף בין סוגי הגלקסיות הוא בגודלה של התפיחה המרכזית: לרוב, ככל שהזרועות הדוקות פחות, כך גם התפיחה עצמה קטנה יותר.
עוביין של הגלקסיות קטן מאוד ביחס לשטחן; יוצא מן הכלל הוא אזור התפיחה המרכזית, שהוא עבה מאוד ביחס לכלל הגלקסיה. גודלה של התפיחה המרכזית, שצורתה בדרך כלל גוף כדורי או אליפטי, הוא בסדר גודל של אלפי -פארסק בודדים. פארסק (אנגלית: Parsec) היא יחידת אורך המשמשת באסטרונומיה. סימנה הוא pc, והיא שווה ל – 30.86 כפול 10 בחזקת 12 קילומטר (כלומר כ־31 טריליון קילומטר, או 3.26 שנות אור). השם "פארסק" הוא ראשי תיבות באנגלית של פרלקסה־שנייה (parallax-second).
הגלקסיות הספירליות שונות מאוד זו מזו בגודלן ובבהירותן. קוטרן נע בין 10 ל-30 קילו-פארסק ומספר הכוכבים בהן, מוערך בין 10 בחזקת 9 ל – 10 בחזקת 12.
החור השחור העל מסיבי בליבת שביל החלב קשת A* באנגלית Sagittarius A* שפירושו בעברית A* בקבוצת קשת, הוא המיקום ממנו יוצא שידור רדיו חזק ומרוכז במיוחד במרכז גלקסיית שביל החלב בשל חור שחור על מסיבי שנמצא שם. מרכז הגלקסיה מרוחק מכדור הארץ כ – 26,000 שנות אור.
ב-16 באוקטובר 2002 צוות בינלאומי בראשות ריינהרד גנצל, ממכון מקס פלאנק, דיווח לראשונה על תצפית בה עקבו אחר תנועת הכוכב S2 שנמצא בקרבת סגיטריוס A* במשך קרוב לעשר שנים. מבדיקת מסלול ההקפה עולה שהמסה של סגיטריוס A* היא כ - 3.7 מיליון מסות סולאריות ברדיוס שאינו עולה על 6.25 שעות אור, או כ-4.2 מיליארד קילומטרים. לשם השוואה, פלוטו מקיף את השמש ברדיוס של 5.51 שעות אור או כ - 3.7 מיליארד קילומטרים. ראיות אלו תומכות בהיפותזה שסגיטריוס A* הוא חור שחור על-מסיבי, כמו אלה הקיימים במרכזים של רוב הגלקסיות.
תצפיות אלה מצביעות בדרך עקיפה על קיומו חור שחור במקום. שיטה ישירה יותר וחדשנית לתצפית בחורים שחורים, שימשה לתצפית אחר החור השחור העל מסיבי M87 שבמרכז הגלקסיה 87M. באפריל 2019 פרסמו מדענים מקבוצת Event Horizon Telescope תיעוד של החור השחור, באמצעות שימוש במערך של שמונה טלסקופי רדיו שהיו פזורים במספר מקומות על פני כדור הארץ. לצורך עיבוד המידע, נדרש תזמון מדויק ביותר ביניהם אשר הושג באמצעות שעונים אטומיים.
גלקסיה אליפטית היא גלקסיה שצורתה אליפסואיד. גלקסיות אליפטיות מסומנות באות E ולאחריה מספר המסמל את מידת הפחיסות של הגלקסיה. משערים ש - 10-15% מהגלקסיות ביקום הן גלקסיות אליפטיות.
גלקסיות אליפטיות מכילות מעט חומר בין-כוכבי ומצויות בדרך כלל בצבירי גלקסיות גדולים. צבען של גלקסיות אליפטיות הוא לרוב צהוב-אדום, בניגוד לגלקסיות ספירליות שצבע זרועותיהן כחול.
המבנה הכללי של הגלקסיות האליפטיות, בהשוואה לגלקסיות מסוגים אחרים, הוא חלק ורציף. הן דומות מאוד לגלקסיות עדשה ולכן נוטים לבלבל ביניהן ולעיתים לסווג את גלקסיות העדשה כאליפטיות. כמו כן, במובנים רבים הן דומות לתפיחה המרכזית של הגלקסיות הספירליות ויש סברות כי הן נוצרו באופן דומה, אך סברות אלו עדיין שנויות במחלוקות. מבחינת גודלן, גלקסיות אליפטיות ננסיות שקוטרן כ - 6,500 שנות אור הן הנפוצות ביותר, אך ישנן גם גלקסיות אליפטיות ענקיות מעטות שקוטרן כ - 325,000 שנות אור. מסתן נעה בין 10 בחזקת 7 ל - 10 בחזקת 13 מסות שמש. הבדלים עצומים אלו בקוטר ובמסה אינם קיימים בגלקסיות מסוגים אחרים.
גלקסיות אליפטיות מכילות בין 10 בחזקת 8 ל – 10 בחזקת 13 כוכבים. רוב הכוכבים הם מהסדרה הראשית וכן ענקים בעלי טמפרטורה דומה לזו של השמש. באזור השוליים ניתן למצוא צבירים כדוריים. כמויות החומר הבין-כוכבי והאבק בגלקסיות האליפטיות הן לא משמעותיות ולכן כמעט שלא נוצרים בהן כוכבים חדשים. באופן כללי, אוכלוסיית הכוכבים היא זקנה יותר ואין הבדל גדול בין האוכלוסייה במרכז לאוכלוסייה בחלקים הרחוקים מן המרכז. בהתאם לכך, צבען הוא צהבהב-כתום, בדומה לצבעה של התפיחה המרכזית בגלקסיות הספירליות. יחד עם זאת, נצפו מספר גלקסיות אליפטיות המכילות צבירי כוכבים צעירים כחולים; ההסבר המקובל שניתן לכך הוא שהתרחשה התנגשות בין גלקסיות וכתוצאה מכך נוצרה גלקסיה מאוחדת חדשה. התנגשויות כאלו שהיו שכיחות בעבר, ביקום הצעיר, נדירות יותר כיום.
גלקסיית עדשה היא גלקסיה שצורתה כצורת עדשה או דיסקה. הן מסומנות באות S0 ומיקומן ב"מזלג האבל" הוא בנקודת המפגש של שיני המזלג. האבל לא הבחין בין סוגים שונים של גלקסיות עדשה, אף שסיווגים מאוחרים יותר (הרחבות של סיווג האבל) עשו כן.
המאפיין העיקרי של גלקסיות עדשה הוא הכמות המעטה של החומר הבין-כוכבי שבהן, ולכן כמעט לא נוצרים בהם כוכבים חדשים. לכן רוב אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא זקנה. מאחר שאין להן זרועות כמו לגלקסיות ספירליות, לעיתים קשה להבדיל ביניהן ובין גלקסיות אליפטיות, במיוחד אלו מהסוג E0 (גלקסיות אליפטיות שמידת פחיסותן היא הקטנה ביותר, כמעט כדוריות) ובמיוחד אם הזווית שבה נמצאת גלקסיית העדשה היא כלפי כדור הארץ (face-on). לעיתים מתייחסים אליהן כ"גלקסיה ספירלית ללא זרועות".
המאמר הבא מספר 55 כוכבים טועים
תגובה מומלצת
עדיין לא נוספו תגובות.
הצטרף לשיחה
אתה יכול לכתוב עכשיו ולהרשם אחר כך אם יש לכם חשבון הכנס עכשיו בשביל לכתוב מהחשבון שלך