AssafB

תודה רבה חברים, בהחלט ילד סקרן ואי אפשר לתאר כמה זה נפלא להיות שם איתו כשהוא לומד וחווה את התחביב. עכשיו רק צריך שיגדל קצת ויתחזק והוא יוכל לעזור לי לסחוב את הטלסקופ במדרגות 😛 @Guy תודה, זה היה מזמן והלוואי ויכולתי לחזור לעיסוק בתחביב הזה בקצב של אז. אני בהחלט מקווה ואשמח להיפגש בתצפי/ות בקרוב !

אהלן, כבר הרבה זמן מאז ביקרתי כאן לאחרונה, יותר הרבה מאז כתבתי משהו ועוד יותר הרבה מאז צפיתי תכל'ס בטלסקופ (החיים עצמם, וגם הטלסקופ ה"קבוע" נעשה כבד עם השנים...). רציתי לספר על שתי תצפיות בהן זכיתי לראות מקרוב ילד מדהים וסקרן, שמתעניין כבר זמן מה באסטרונומיה (מעניין למה...) לומד להכיר "מה זה לילה" סופסוף. בשנה שעברה אופיר , כיום בן שבע וחצי, קיבל את הטלסקופ הראשון שלו. מדובר בשובר-אור 70 מ"מ ידני לגמרי שקניתי אצל יגאל ב"קוסמוס" (שווה להזכיר שבאותה "קוסמוס" ואצל אותו יגאל קנה לי אבא שלי את הטלסקופ הראשון שלי לפני משהו כמו 35 שנים...). מאז עשינו כמה וכמה תצפיות מהחלון וממגרש החנייה על הדברים הבסיסיים: השמש, הירח, כוכבי הלכת וכאלה. תמיד הייתה התלהבות אבל גם התחלתי לחשוש שאופיר יאבד עניין מצפייה חוזרת באותם עצמים בודדים שוב ושוב. לקראת הקיץ והחופש התחלנו לחשוב איך מנסים לתת לאופיר גם טעימה מ"לילה אמיתי" - כזה עם שביל החלב, מלא מלא כוכבים ואווירה. כמה הזדמנויות הוחמצו לצערי אבל בסופו של דבר לפני קצת יותר מחודש צצה עוד אחת ואז, בהתראה קצרה, חזרתי מהעבודה ושאלתי את אופיר אם בא לו לצאת לתצפית. הזאטוט התלהב, רץ לחדר להביא את הספר שלו ("אטלס הכוכבים" - מומלץ בחום!) והחל להקריא את רשימת הדברים שצריך לקחת. בינתיים אני ארגנתי את הטלסקופ, פנס אדום, שתי עיניות בכיס וכריכים שקרן הכינה ויצאנו אל פארק אריאל שרון (נסיעה של כמה דקות מיד-אליהו, תל אביב). הפארק לא חשוך מאד (הפתעה...) אבל הכוונה הייתה לאפשר לאופיר לטעום מהרעיון של שהייה בחוץ בלילה ולצורך הזה הפארק התאים בדיוק. הגענו, מצאנו פיסת דשא עם ספסל והתמקמנו. אחרי שעזר לי להרכיב את הטלסקופ אופיר זיהה - בעזרת האטלס וקצת הכוונה - את העגלה הגדולה וכוכב הצפון (ריקודי שמחה), ארקטורוס ומיזר-ואלקור (אשכרה פקד עליי לכוון אליהם את הטלסקופ כדי לצפות, בפעם הראשונה, בכוכב כפול). לאחר כשעה וקצת הילד התעייף והעננים התרבו וסיימנו עם ציפייה לתצפית בשמיים חשוכים עוד יותר. בשבוע שעבר בשעה טובה נסענו כולנו דרומה למצפה-רמון. במשך כמה שבועות דובר על אולי-תצפית שאולי-תהיה באמצע יולי. קרן סגרה חדר באכסניית הנוער וגם כשהתצפית בוטלה בגלל תחזית גרועה החלטנו לנסוע בכל זאת - במקרה הגרוע נזכה לחופשה קצרה מהמצב ובמקרה הטוב נוכל אולי לצפות בכל זאת. בצהריים עשינו סיבוב קצר במצפה-הכוכבים ע"ש ווייז (כמה נוסטלגיה!). אופיר - שכבר היה במצפה בעבר בגיל שלוש בערך - היה בעננים, בהה בעיניים ענקיות בצעצועים העצומים והקשיב בעניין להסברים של סמי על הטלסקופ והכיפה. התכנית המקורית לערב הייתה לנסוע ולהתמקם מול השער של מצפה-הכוכבים כיוון שרציתי להימנע מנסיעה ארוכה מדי מהעיירה. סמי אמר שבניגוד לעבר הרחוק זו כבר לא אופציה כיוון שהאזור סגור (יש מצלמות וניטור ולא מאפשרים לרכבים להישאר שם). לאחר מחשבה - ושנ"צ - נסענו בערב לכיוון בה"ד-1, המשכנו מערבה על הכביש בערך 5 ק"מ וירדנו מהכביש. השמיים כמובן רחוקים מלהיות חשוכים לגמרי :הילות האור של העיירה בדרום והבסיסים במזרח נראו היטב וגם מכוניות חולפות על הכביש האירו מדי כמה דקות אבל למה שרצינו זה התאים בדיוק: לראות חושך "סביר", את שביל החלב והמוני כוכבים. את הדמדומים ניצל אופיר לתרגולים חוזרים ונלהבים לכוון את הטלסקופ לאנטנות, תמרורים, אבנים וגבעות. מזג האוויר הפתיע לטובה(!!) קצת עננים גבוהים אבל ממש לא נורא. רוח בריזה נשבה אבל לא נוראית וסה"כ ראו יופי. ייתכן שטלסקופ גדול יותר היה סובל יותר מהרוח. מקווה לבדוק בפעם הבאה כשאביא אולי את "גארפילד" בן עשרת האינצ'ים. ככל שהחשיך התחלנו בזיהוי משולש הקיץ, תצפית על אלביראו (אופיר ידע לספר לי כבר מה המשמעויות של צבעי הכוכבים השונים...) והמשך זיהוי של עקרב, קשת ועוד כמה קבוצות בולטות. במהלך התצפית השתדלתי לתת "טעימה" מכל סוג של אובייקטים ומזל ששמי הקיץ מכילים מכל-טוב: ערפיליות (המשקולת הפלנטרית, הלגונה הבהירה וכתם הדיו הכהה), צבירים (M6+M7 ו-M11 הפתוחים ו-הרקולס הכדורי), את מחלקת הגלקסיות ניסיתי לייצג עם הסומבררו אבל היה קשה להבחין בה. ננסה שוב עם אנדרומדה בפעם הבאה 🙂 מעבר לאלה בילינו זמן לא קצר על מחצלת בבהייה בשביל החלב (פעם ראשונה של אופיר) ולקינוח גם שיירת סטארלינק שנתנה הופעה מרשימה. בתור מי שעדיין מתלהב בעצמו ממראה שמי לילה זרועי כוכבים אני לא יודע איך להתחיל ולתאר את ההנאה של לראות את הילד "נדלק" מהעניין גם כן בצורה כזו. חוויה! תובנות: 1) אני יודע שלא רצוי לצאת לתצפית באמצע שומקום ברכב בודד ובכל זאת זה מה שעשינו. הייתי רגוע הרבה יותר עם רכב נוסף בסביבה. 2) ביגוד חם: לא משנה מתי - תמיד תמיד תמיד צריך ביגוד חם. הפעם לקחנו "בקטנה": חולצות ארוכות וכובעי גרב. השתמשנו בחולצות והיה נעים ואף טיפה קריר. לא היה חסר הרבה שהיינו רועדים מקור. מזג האוויר הלוהט בשעות היום במדבר לא רומז במאומה כמה קר יכול להיות הלילה. לכל הפחות צריך לזכור לקחת מעילים / סוודרים. בסוף זה האוטו שסוחב אותם! (מה גם שתמיד טוב להוסיף עוד ריפוד לטלסקופ בבגאז'....). 3) לחיוב: אני מבסוט מ"תצפית החימום" שעשיתי עם אופיר לפני התצפית במדבר. זה איפשר לו לקבל טעימה של התחושה והאווירה ולדעתי כך יכל להיות נינוח יותר בלב המדבר. אני מחכה בקוצר רוח לבוא איתו לתצפית עם טלסקופים וחשוב יותר- עם חברים! שמיים צלולים צלולים, אסף.

זה לא גרם לי להרגיש זקן 😂

האמת לא זוכר את התצפית הראשונה אי פעם שעשיתי בטלסקופ אבל אם להתחשב בזה שבגיל שבע ההורים שלי החליטו שאני צריך טלסקופ משלי אז אני חושד שזה היה מוקדם יותר... בטלסקופ שלי זוכר בבירור שהתצפית הראשונה ביום שהוא הגיע הביתה הייתה על ווגה ואח"כ אם אני זוכר נכון על הירח אבל לא בטוח. תצפית ראשונה בשמיים חשוכים הייתה זמן קצר מאוחר יותר במצפה רמון. נסענו המשפחה בלבד וחנינו מול הכניסה למצפה הכוכבים וויז. שם לראשונה ראיתי את שביל החלב וסרקתי את שלל הצבירים והערפיליות שבו (אזור קשת-עקרב) וזה משהו שכמובן לא אשכח. בהמשך הערב התצפיתן שעבד שם (ג'ון דן אם אני זוכר נכון) הכניס אותנו למצפה ועשה לנו סיבוב. זה היה כאשר הטלסקופ הראשי היה בעבודה ולא "בתצוגה" וכל העסק כמובן היה מרשים ביותר עבורי (חשוך, הרבה אורות מהבהבים בקונסולת הפיקוד של הטלסקופ, צלילים מוזרים של המצלמה, הכיפה, הפילטרים וכיוב'). אגב (1): הטלסקופ הראשון שלי : 60 ממ של MEADE עדיין אצלי גם כיום (שלושים וחמש שנה אחרי בערך) אם כי אין לו חצובה. אגב (2): לפני שבועות ספורים אופיר, הקטנצ'יק שלי, קיבל את הטלסקופ הראשון שלו ליום הולדתו השישי. כבר עשינו כמה תצפיות איתו על שבתאי, הירח וצדק ויש לו אפילו מחברת אסטרונומיה בה הוא מצייר וכותב מה הוא רואה בכל ערב (מה רואים, באיזו הגדלה, תאריך, כל מה שחשוב 😛 ). כמובן שאופיר צפה לפני כן בטלסקופים אחרים וגדולים יותר על שלל אובייקטים כיאה לבן של אסטרונום חובב 🙂

פיינדר 10x60 יכול להיות מעולה (מזכיר את הפיינדר על השמידט-קסגריין שלי) ומעבר לתפקיד כפיינדר לפעמים רואים בו טוב יותר דברים כמו צבירים פתוחים, שדות כוכבים בקשת וכיוב'. במידה ואין לך איך לחבר דיאגונל, ממליץ להשתדל שההתקנה על הטלסקופ תהיה עם איזושהי הפרדה משמעותית ביניהם ולא בצמידות (צינור על צינור). עשיתי משהו כזה בעבר עם חצי-משקפת שהייתה מחוברת (באילתור) במרחק של כ-15 ס"מ מצינור הטלסקופ והיה לי מאד נוח להשתמש בה ככה. כך או כך, תתחדש (פעמיים :-)) ותיהנה מהם! אסף.

תודה יונתן, אז תחילה אחדד ואומר: הייתי _בודק_ קולימציה בתחילת כל תצפית ובמידת הצורך מתקן. יתרה מזאת, במהלך תצפית ובעיקר אם השמיים היו ממש ממש יציבים והיו דברים יפים לראות בהגדלות חזקות מאד (שבתאי, למשל) אז גם באמצע הלילה הייתי מוודא שוב שהכל מכוון טוב. כפי שציינתי: ההבדל בין קולימציה "סבירה" לקולמציה "טובה" זה ההבדל בין דמות "בסדר נחמד" לדמות "ווווואאאווו" (לדעתי בכל אופן...) כך או כך כמובן שלא "חייבים" לאפס וגם אני לפעמים הייתי מוותר על התענוג אם כל מה שהתכוונתי זה תצפית קאז'ואלית בהגדלות נמוכות על עצמים בהירים 🙂 לגבי הרגישות של הטלסקופ כתלות במבנה האופטי שלו: (אני חייב לסייג שמה שאני כותב כאן זו ההבנה שלי , אני לא אופטיקאי מדופלם 😛 ואם יש אי דיוקים כמובן שאשמח לתיקונים!) דווקא טלסקופים קטדיופטריים (שמידט ומקסוטוב) רגישים יותר לקולימציה. בטלסקופים האלה יש עומק שדה קטן מאד. כלומר התחום בו צריכה העינית או המצלמה להיות לאורך הציר האופטי שלו קטן וכל חריגה גורמת לתמונה לא ממוקדת. נסה למשל למקד בהגדלה חזקה שמידט-קסגריין או טלסקופ ניוטוני או שובר אור ותראה שבשני האחרונים אתה יכול לסובב הרבה יותר את בורג המיקוד ועדיין התמונה תיראה יחסית חדה. כמובן שיש כאן גם גורמים אחרים שמשפיעים כמו המנגנון של המיקוד אבל בשורה התחתונה קל יותר "למצוא" את הפוקוס בניוטני בהשוואה לשמידט-קסגריין. הרגישות הזו לעומק שדה מתבטאת בין היתר בזה שסטייה של קולימציה - שבהגדרה גורמת לחלק מהדמות להתמקד במקומות שונים משאר הדמות - מורגשת יותר בשמידט.

אז בדיוק היום עלתה (שוב) שאלה על קולימציה לשמידט-קסגריין. אמנם כבר הרבה זמן לא צפיתי אבל כשכן הייתי צופה (עם "גארפילד", השמידט-קסגריין-10 אינץ' שלי) אז הייתי עושה קולימציה בתחילת כל תצפית ואת הפרוצדורה אני זוכר. יש המוווון הסברים באינטרנט על איך עושים את זה בדרכים, טריקים ושיטות שונות, אבל לא בטוח כמה יש בעברית אז חשבתי שאולי זה במקרה יעזור לעוד מישהו מחוץ לוואטסאפ ולכן מעתיק את התשובה גם לכאן... עוד הקדמה קצרה: למה בכלל לעשות קולימציה? הרי גם בטלסקופ שלא עבר איפוס רואים ורואים אפילו בסדר. כן, נכון, אבל אם רוצים להפיק את המרב מהטלסקופ (בין אם בתצפיות בהגדלה חזקה על כוכבי לכת או בתצפית על עצמי שמיים עמוקים) אז קולימציה טובה היא הכרחית. זה בדיוק מה שעושה את ההבדל בין דמות "בסדר" לדמות מדהימה בחדות שלה בהגדלה חזקה. גם בהגדלות נמוכות יותר זה משמעותי כי בלי קולימציה חלק מאור הכוכבים בעצם נמרח והולך לאיבוד (לא מגיע לפוקוס טוב) כך שלא נוכל לראות את כל המוני כוכבים חיוורים שמוסיפים המון בתצפית על ערפילית או צביר כוכבים. נחזור לקולימציה. ראשית, עדיף להתחיל לשחק עם הקולימציה אחרי שהטלסקופ קצת התאוורר. אם מוציאים טלסקופ שישב באוטו חם אל האוויר הנעים בחוץ (כן, בטח...) אז כדאי להשאיר אותו קודם פתוח קצת כדי שהאוויר החם הכלוא בתוכו יוכל לברוח קצת וכתוצאה הדמות תהיה קצת יותר יציבה. 1) מתחילים בלעשות פוקוס בהגדלה נמוכה יחסית על הירח או משהו קרקעי רחוק 2) לכוון לאיזשהו כוכב בבהירות סביב 3-2 גבוה ככל האפשר בשמיים (מה שיותר רחוק מהאופק, יהיו פחות הפרעות בבדיקה עצמה) 3) לוודא שהכוכב אינו כוכב כפול (!) - אחרת הדמות שמקבלים מחוץ לפוקוס מכניסה לסרטים שאולי משהו באופטיקה שבור 😛 4) ממרכזים את הכוכב בשדה הראייה של העינית 5) מחליפים להגדלה חזקה יותר (לצורך העניין ההגדלה הכי חזקה איתה מתכוונים לצפות הלילה) 6) מוציאים קצת מפוקוס כדי לראות "בייגלה" אבל כזה שאינו גדול מדי. 7) מוודאים שוב שה"בייגלה" נמצא באמצע שדה הראייה 😎 מושיטים יד קדימה ושמים אצבע אחת כך שתסתיר קצת מהמפתח של הטלסקופ. הצללית של האצבע אמורה להיראות כמו "ביס" ב"בייגלה" שרואים בעינית. כשעושים את זה "עדיף" לא לגעת בעדשה המתקנת אלא לשים לב שהאצבע נמצאת כמה סנטימטרים מעליה. 9) עוברים עם האצבע סביב היקף העדשה הקדמית של הטלסקופ עד שהצללית נמצאת קרוב לאזור הכי "צר" או הכי "רחב" של הבייגלה. 10) עוברים צד הקדמי של הטלסקופ ובודקים איזה משלושת הברגים הכי קרוב ל"קו" שבין האצבע למרכז המראה המשנית. הרעיון הוא בעצם למצוא איזה מהברגים ישפיע הכי הרבה על המצב של הדמות כאשר נכוון אותו. (מצרף איור להמחשה...תמונת הטלסקופ קרדיט לMUSA מהקבוצה כי זה הכי זמין שהיה לי ע"מ להכין את האיור 🙂 ) 11) משחררים טיפה את הבורג (ממש "בקטנה") ומהדקים טיפה את שני הברגים האחרים. לחילופין משחררים שני ברגים ומהדקים קצת את הנגדי. 12 ) מסתכלים שוב בעינית. ממרכזים שוב את הדמות במרכז השדה (כי היא תזוז) כאשר מכוונים את המראה) ובודקים האם "השתפר" או "השתפר לרעה" ובהתאם ממשיכים לכוון. דגשים: א) לא לעשות תנועות דראסטיות: אם לא ראית הבדל אז אל תעשה תנועות גדולות יותר אלא המשך ב"צעדים קטנים" או עבור לכוון בורג אחר אבל תמיד "בקטנה". חשוב לשמור על סיבובים מעטים של הברגים. אנחנו לא רוצים לשחרר אותם לגמרי וגם לא להדק אותם חזק מדי. ב) תמיד לעבוד על יותר מבורג אחד: אם משחררים אחד, צריך להדק אחד אחר או שניים אחרים (תלוי לאיזה כיוון רוצים "להזיז" את האיפוס). אם רק משחררים בורג מה שנקבל זו מראה שאינה מהודקת והיא במקרה הטוב רק תזוז כאשר נסובב את הטלסקופ לכיוון אחר בשמיים (והקולימציה תלך לכל הרוחות...) או שהיא עלולה במקרי קיצון לזוז לגמרי מהמקום שלה ו/או ליפול (ולהיבלם ע"י המראה הראשית שיש לה שימושים אחרים בטלסקופ אסטרונומי...) מצד שני, גם לא להדק מדי כדי שבורג לא ייתקע, ייחרש או חלילה נפעיל מאמצים גדולים מדי על אלמנטים מודבקים או לא-הכי-חזקים למיניהם שלפעמים יש בטלסקופים כאלה. בהצלחה! אסף.

מה שיש לי הוא ידני, אבל אילתרתי לו מנוע עם סרוו של טיסן שמופעל עם שלט. תוצרת? ואללה לא זוכר אשתדל לבדוק (קבור כבר די הרבה זמן ללא שימוש)

יש לי FEATHERTOUCH ידני על הSCT שלי (שכבר המון זמן לא ראה אור) ומהרגע שהתחלתי להשתמש בו זה כמו טלסקופ חדש מבחינת יכולות. (הרכבתי לו מנוע סרוו כדי להפעיל בלי לגעת בטלסקופ)

סיכום נהדר אילן תודה רבה! מעבר לתמונות המעולות נהניתי מאד מהתיאור המילולי והמפורט של החוויה. תודה על השיתוף! אסף.

שלוש שאלות בסיסיות, רק כדי לוודא: 1) כשאתה מכוון לכוכבי איפוס, אתה בטוח ב-100% שהכוכבים שעליהם עשית את האיפוס הם באמת הכוכבים שהטלסקופ "ביקש" שתשתמש בהם? (אני שואל כי אני זוכר שבעצמי פישלתי בזה ולא הבנתי למה הטלסקופ ירד מהפסים) 2) כאשר אתה מרכיב את הטלסקופ האם הוא מאוזן כמו שצריך בשני הצירים? תוכל לתאר באיזה תהליך אתה מאזן אותו? 3) כאשר הטלסקופ מורכב - נסה בעדינות להזיז אותו תוך אחיזה בצינור הטלסקופ. האם יש איזשהם חופשים? האם כל הברגים בחצובה ובכן סגורים כמו שצריך (לא חזק מדי, לא חלש מדי)? אלה דברים קטנים אבל יכולים לשגע את המוח כשמנסים להבין למה טלסקופ מתנהג בצורה מצחיקה גם אם הוא אמור להיות חכם 🙂 עוד בדיקה : תיארת שכאשר הטלסקופ "עוקב" אז יש "סחיפה". יכול לפרט אם הכוונה היא שהכוכב "בורח" משדה הראייה? אם כן, האם ה"בריחה" הזו מהירה או מתרחשת באיטיות? באופן רציף או ב"קפיצות"? זה יעזור להבין אם מדובר במשהו במכניקה של המנוע/תמסורת/ציר RA או משהו ב"מוח" של הטלסקופ. כדי לבדוק: שים עינית עם הגדלה חזקה, רצוי עינית עם צלב מואר עם בארלו להגדלה בריאה - ושים איזשהו כוכב על הצלב. תן לטלסקופ "לעקוב" בלי לבצע שום תיקון וצפה ברציפות בכוכב בעינית במשך איזה 10 דקות ונסה לראות איך הכוכב מתנהג. עכשיו אמנם מתחיל סגר וכו אבל אם זה עדיין רלוונטי אחרי סוף העולם ואתה גר באזור המרכז אשמח להיפגש ולנסות לראות מקרוב אם אפשר לעזור.

עוד קצת רעיונות: 1) כאשר המנוע RA שלך מורכב על החצובה, בדוק אם אתה יכול להזיז את הטלסקופ ב-RA (בעדינות, לא בכוח) ונסה להרגיש אם יש איזה חופש בציר הזה. 2) כוון את הטלסקופ לאיזה כוכב, קבע את מהירות המנוע לנמוכה והזז את הטלסקופ בעזרת השלט. הזז מערבה, לאחר מכן החזר את הכוכב לשדה והזז מזרחה. נסה לבדוק אם הזמן מהרגע שאתה לוחץ על הE/W זהה לשני הכפתורים (מנסה להבין אם יש איזשהו BACKLASH בין המנוע לציר בחצובה). 3)ספק כוח - הייתי מוצא ספק רציני יותר: מיוצב ועם יציאת 12 וולט באמפר גבוה יותר. אם אני מבין נכון דרישת המערכת היא 2 אמפר והספק שצילמת נותן בדיוק את זה לפי מה שכתוב עליו (אבל גם כתוב MADE IN CHINA אז... 😉 ). אל תחבר ספק עם +מתח_ גבוה יותר כדי שלא תשרוף כלום (12 וולט זה מה שצריך). אתה כן צריך _זרם_ גבוה יותר כדי לוודא שהספק מצליח לתת מה שהמנועים "מבקשים". 4) במידה ועדיין לא ניסית: צא עם הטלסקופ למקום עם שדה ראייה טוב לכל הכיוונים ונסה שוב, בסבלנות וביסודיות את האיפוס ותראה אם יש הבדל. העובדה שאתה "עובד" רק לכיוון מערב יכולה להשפיע.

התעסקתי בזה ממש מזמן אבל בהחלט עדיף להשאיר מה שאפשר סימטרי על הציר האופטי של הטלסקופ ולא להסיט הצידה (מה שעושה דיאגונל) כי זה גם מסבך את האיזון של המשקל וגם מגדיל סיכון שהדיאגונל "יגלוש" בגלל המשקל שיושב עליו (במקרה הטוב זה רק יהרוס תמונה אבל זה יכול גם לגרום לנפילה של ציוד על הרצפה רחמנא ליצלן). מבחינת אופטיקה בשמידט קסגריין (שיחקתי הרבה עם כאלה, ואני מנחש שבמקסוטוב המצב דומה) יש מרחק אידיאלי בין שתי המראות. יעני - אם המראות קרובות או רחוקות יותר יותר זו-לזו אז אפשר לפצות על כך בהזזת המצלמה מאחורי הטלסקופ - למשל עם פוקוסר חיצוני - אבל מבחינת איכות הדמות (עיוותים) תהיה פגיעה מסוימת. עבור שמידט-קסגריינים בעבר אני זוכר שהיה ניתן למצוא את הנתון של מרחק המצלמה מהקצה האחורי של הטלסקופ עצמו, וכאשר המצלמה ממוקמת שם אז מביאים את המראה לפוקוס ונועלים אותה שם (כדי להגיע למרחק אופטימלי בין המראות). אם רלוונטי אז בטח יש מי שמכיר את המספרים הרלוונטיים ואיך למדוד אותם עבור הטלסקופ שיש לך (אני שיחקתי בעיקר עם SCT של MEADE בעבר). בהצלחה, אסף.

היי, לא השתמשתי בחצובה כזו אבל כן בחצובות משווניות אחרות בעבר אז ההמלצות שלי קצת יותר "גנריות". מקווה שאולי זה רלוונטי: 1) שים את הGOTO בצד והתמקד בעקיבה - האם היא בסדר? אם כן אז זה עוזר לבודד את הבעיה למשהו של תוכנה/ הגדרות / HOME וכד' 2) אם גם העקיבה מזייפת, נסה לבצע איפוס בשיטה "של פעם" עם DRIFT ALIGNMENT או דומותיה. לצורך כך השאר את הכן כבוי לגמרי , בצע את הכיוון לכוכבים באיפוס בצורה ידנית לגמרי וכאשר אתה שם את הצלב "על" הכוכב פשוט המתן כמה דקות. ברור שהכוכב ייברח משדה הראייה אבל לאחר כמה דקות הזז את הכן בציר ה-RA בלבד (בצורה ידנית כי אין חשמל למאונט, כן?) ובדוק אם הצלב עובר על הכוכב או מחטיא קצת צפונה או דרומה ממנו. אתה רוצה להגיע למצב שהזזת ציר ה-RA בעצמו מחזירה את הכוכבים שאתה בודק איתם אל מרכז הצלב בכל פעם. 3) לאחר שהאיפוס ב"שיטה של פעם" תקין בדוק שוב מה אתה רואה בPOLAR SCOPE ואם זה נראה הגיוני או מצריך התעסקות 4) אם העקיבה/ החזרה של הכוכב למרכז השדה בצורה ידנית עובדים בסדר ועדיין הGOTO מזייף אז בדוק באיזה ציר השגיאה: האם רק בRA? רק ב-DEC? בשניהם? האם ה"החטאה" היא תמיד לאותו צד של המטרה? בהצלחה! אסף.

כל נקודות המגע של התכולה עם הארגז מרופדות בספוג קשה. הטלסקופ גם מהודק למקומו עם רצועות וכך אפשר להעמיד את הארגז לטובת חיסכון במקום בבית. אבל כן, הוא די כבד 😛 פתרון ביניים שלי לתצפיות הבאות יהיה כנראה לפרק את המכסה (ששוקל די הרבה וגם רחוק מהגב => מפעיל מומנט משמעותי ומכביד מאד) ולהגיע עם הטלסקופ ובסיס הארגז בלבד. מקווה עוד שבוע-שבועיים לבדוק את הפטנט 🙂