כאחד שערך כמה מאות תצפיות לאלפים רבים של ילדים ונוער בכל הגילאים אני יכול להגיד את הדברים הבאים:
ילדים , עד גיל 12 אפשר להראות ולהסביר את הירח ואת כוכבי הלכת.
יש ימבה מה להסביר על הירח ועל כוכבי הלכת ועל ההסטוריה של המדע בהקשר שלהם.
לדעתי אין מה להראות לילדים (ולפעמים גם למבוגרים) צבירים, ערפיליות וגלקסיות (בטח לא בתצפית ראשונה).
מי שחדש בתחום יתקשה להבחין בכתם האפור העמום, וזריקת מספרים על הכתם הזה בין אם זו ערפילית, גלקסיה או צביר, תביך אותו יותר.
אפשר להתחיל עם ההסברים האלה בתצפית שנייה ומעלה, או גם בתצפית ראשונה אם היא נערכת במדבר (שם קל יותר להבחין בגרמי השמים האלה וגם הצופים באו מכווניםכבר לתצפית שכזו)
לפני עשרים וחמש שנה, עוד לפני שהתחלתי את כל העניין שלי באסטרונומיה, לנו לילה אחד בבית ספר שדה שדה בוקר.
בבוקר הסתבר לנו שהיה שם גם אירוע של האגודה והם ערכו תצפית.
בחדר האוכל שאלתי כמה מהאורחים שהשתתפו בתצפית של האגודה, איך היה ומה ראו.
״..לא יודע, ראינו כל מני כתמים אפורים ואמרו לנו כל מני שמות ומספרים עליהם, נו שוין..״ אחר אמר שזו היתה חוייה מיותרת.
בתקופה הזו כבר השתעשעתי ברעיון של רכישת טלסקופ, והדיווחים האלה די ״הורידו״ לי.
צריך להבין שילדים ומבוגרים,עשויים להתעניין במה אפשר לראות דרך הטלסקופ, אך לרובם זה נושא די משני בחייהם...
לכן, אם מראים להם כתם עמום שקשה מלכתכילה בכלל לזהות אותו (למשל M81/2) זה עשוי להוריד את רובם מהעניין באסטרונומיה.
זו הסיבה שאת התצפיות הציבוריות שאני עורך במדבר (מאות משתתפים) אני מקפיד לערוך בלילה של שביעי של חודש עברי ושיש לי לפחות צדק ושבתאי באוויר בשעות הגיוניות.
אם מישהו לא נרדם לקראת חצות (כשהירח שוקע) אני מזמין אותו או אותה לצפות בדברים מורכבים יותר כמו ערפיליות, צבירים וגלקסיות, אז גם ההסברים הופכים יותר פילוסופיים.
אם חלק ניכר מהמשתתפים חוזרים כל שנה כבר ארבע שנים ברציפות כנראה שזה מתכון נכון.
ואקנח בהצעה לפעילות עם ילדים:
בלילות ירח מלא, שווה להוציא את הטלסקופ, לכוון לירח. האור כל כך חזק שאפשר להקרין אות מה שיוצא מהעינית על נייר לבן ואם מרחיקים את הנייר מהעינית, מקבלים תמונה די גדולה ויפה של הירח מבלי שהילד/ה צריך לעצום רק עין אחת (זה די קשה לרוב הילדים)