שלומי

עברה כמעט שנה מאז שהסכמתי לעצמי לבלות זמן איכות תחת השמיים (ואחר כך בזמן עיבוד 😅). התמונה לא ארוכה מידי, מעט פחות מ 9 שעות סה״כ: עבור פרטים נוספים https://telescopius.com/pictures/view/132543/deep_sky/elephant-trunk/IC/1396/diffuse-nebula/by-shlomiv

בשמחה! מאונט AP400GTO עתיק יומין עם polemaster בהתאמה מאולתרת, מצלמת zwo asi1600mm מונוכרומטית יחד עם גלגל 7 פילטרים שהגיעו איתה. יושב על שובר אור Esprit 100ED, עם פוקוסר של רייגל. על זה יש מצלמת עקיבה starshoot וגיידסקופ תואם 50 ממ. כל זה מתופעל בעזרת NINA ו Phd2. התמונה הורכבה מחשיפות באורך זהה של 120 שניות, בטמפרטורה של 10- צלסיוס, gain 200, והיסט של 90. נוספו לה 101 חשיפות של darks ו 20 חשיפות של flats עם darkflats תואם לכל פילטר לכל ערב. סך הכל 162 חשיפות של מימן, 84 של חמצן ו82 של גופרית. שמיים 40% עננים, מה שהקשה קצת. אשמח לשתף עוד פרטים על העיבוד, וגם לשמוע ביקורת על תוצאות העיבוד! תודה רבה @Ilan Shapira ו @jonzm 🙂

תמונה מאוד יפה, צבעים קלאסים! נהדר 🤩

תמונה יפה מאוד! מרכז הנבולה לא שרוף, כל הכבוד! 🙂 מה שכן, נראה שחסר לאיזור הבוהק צבע, וזה לרוב קורה בגלל שהאזור בהיר מידי וכל הצבעים הופכים פחות או יותר ללבן. אם החשיפות עצמן באמת לא שרופות או קרובות מידי לכך, מה שיכול לעזור זה לפרק את התמונה לשתי תמונות: צבעים ולומיננס, בלומיננס לשחק עם הבהירות כך שבכל איזור בו רוצים שישאר צבע הערך יהיה לא יותר מ 0.8 (0 זה שחור, 1 זה לבן). אחרי כן לחבר את הלומיננס לצבעים שוב וזהו. את הטכניקה למדתי מאדם בלוק (Foundementals), מאוד ממליץ למי שרוצה להכנס עמוק יותר לעיבוד.

מאז התמונה האחרונה שפרסמתי כאן התחלתי עבודה חדשה ולא היה לי פנאי לצלם ולערוך.. לכבוד סופש הארוך של חג ההודיה (אני חי בחו״ל כרגע) הרשתי לעצמי ״להשתולל״ וצילמתי בערך 11 שעות של הנבולה הצפון אמריקאית. לא התמונה הארוכה ביותר שלי, ולחלוטין יכלה להעזר בעוד כמה שעות טובות, אבל זה מה שיש. מבחינת עיבוד, לראשונה ביצעתי דריזל מלא על כל הפריים (לקח איזה 9 שעות עיבוד, רחמנא ליצלן!), וכן ערבוב הצבעים נעשה על ידי שיטת פוראקס. ניתן לצפות בתמונה ובנסיונות שונים לעיבוד שלה כאן: שלומי

תודה רבה ליהוא! אני מצלם עם Esprit 100ED שמגיע עם ״משטח שדה״ (field flattner) מעולה, הוא אחראי לכוכבים הנהדרים מקצה לקצה. תודה ששמת לב! "עמודי הבריאה״ כפי שהם מוכרים אמנם נמצאים בערפילית הנשר, אך בהחלט גם בערפילית זו נולדים כוכבים חדשים, ועצם הרעיון הזה מרגש כל פעם מחדש. זה באמת מדהים עד מאוד, לחשוב ש״העננים״ האלו שנראים כלכך חזקים וגדולים, בעצם בעלי ריכוז חומר כה דל. למעשה, ככל שנתקרב אליהם ככה נראה פחות. משעשע לחשוב שאפילו אנחנו בתוך סוג של ערפילית שקשה מאוד מאוד לראות! מצד שני, מזל גדול, אחרת לא היה אפשר לצלם ערפיליות רחוקות 🙂

תודה רבה אילן! 🙂

להלן תמונה חדשה ש״סיימתי״ לעבד לאחרונה, של Soul Nebula. לרוב אני משתדל לצלם מעל 5 שעות לכל ערוץ, אבל כבר תקופה ארוכה שיש מלא עננים גשם ואובך. תמונה הזו מורכבת מכ 6 שעות חשיפה של מימן שיצאה סבירה (מופה לצבע ירוק), וכ 3 שעות חשיפה של חמצן וגופרית, שניהם רועשים מאוד (שמופו לכחול ואדום בהתאמה). נסיון ראשון לעיבוד יצא מאוד מאוד רועש. אחרי למידה מחדש של כמה טכניקות להפחתת רעשים הצלחתי להגיע לתוצאה הבאה: ההפחתה נעשתה בכמה שלבים, ראשית על כל ערוץ בנפרד. פעם נוספת אחרי חיבור הערוצים לכדי ערוץ ״צבע״ בצורה יחסית אגרסיבית, ופעם נוספת על ערוץ ה Luminance בצורה הרבה יותר עדינה וטיפה חידוד. חיברתי הכל יחדיו, חידדתי עוד טיפה את התמונה, בעיקר באיזורים עם אות חזק, והדגשתי את הצללים של פסי האבק. שמתי דגש מיוחד על לא לפגוע בפרטים של הנבולה וכן לשמור על צבעי הכוכבים (למרות שהצבעים סינתטים) וצורתם.

איזה יופי של פרטים! כל הכבוד גם על ארגון הכבלים, בהחלט אחד החשובים..

תמונות נהדרות! כן, ניהול כבלים טוב זה חשוב. כרגע יש לי כבל אחד שמגיע מהמחשב, והוא מחובר למפצל usb שמחובר לחשמל. אבל יתכן שרצוי יותר מאחד, תלוי במה מחובר אליו. לעיתים יש התאבכויות בין הרכיבים השונים, אצלי עזר קצת להוסיף מסוככי rfi על חלק מהכבלים.

Plate Solve יכול לעבוד עם כל שדה. יש שני סוגים עיקריים של plate-solve: 1. הראשון הוא מהיר יותר ולרוב משתמשים בו עם מערכות goto. עבורו צריך לספק נתונים התחלתיים, מה גודל השדה, גודל הפיקסל, אורך מוקד, איזור המרכז של התמונה וכו׳ 2. השני נקרא Blind Plate Solve, ועבורו לא צריך לספק נתונים בכלל, המערכת תמצא את הכל: את גודל השדה, רוטציה, גודל פיקסל, אורך מוקד, מרכז התמונה ועוד. לרוב משתמשים בזה על מנת ללמוד על המערכת ולקנפג את הסוג הראשון המהיר. דוגמא למערכת כזו היא http://nova.astrometry.net/upload, פשוט תעלה לשם תמונה ואחרי כדקה תקבל את כל התשובות. רק תיקון קטן, גיידינג לרוב לא עושים בעזרת plate-solve, אלא עם מערכת עקיבה אשר מתבוננת בכוכב אחד (או כמה, ממש לאחרונה), מוצאת תנודות קטנטנות של הכוכב על הסנסור (הרבה מתחת לפיקסל בודד) ושולחות פקודות למאונט לתיקון.

היי ליהוא, תודה רבה! טלסקופ הוא SkyWatcher Esprit 100ED, מאונט וחצובה AP400GTO, שהוא הגרסא המוקדמת של Mach1 אם אתה מכיר. מצלמה היא ZWO ASI1600 pro, וגלגל פילטרים של 36mm. אני לא עוסק באלקטרוניקה, למרות העניין הרב 🙂 אני מהנדס תוכנה, דבר שעזר לי רבות בתחילת הדרך בטרם היה לי ציוד מתוחכם כמו היום. אני כמה שנים בתחום צילום האסטרו, ורוב הידע שלי בתחום מגיע מ cloudynights וקריאה של מקורות משם, וכמובן ניסיון ובעיקר טעייה, והמון המון סבלנות.. בכלל לא תחום פשוט! לגבי NDR, בדיק כפי שאמרת - ברגע שאפשר לקרוא תמונה מבלי לרוקן את הפיקסלים, אפשר להשתמש במצלמה הראשית גם בתור on-axis-guider. כיום יש מוצר בודד שמאפשר משהו דומה, אבל הוא כבד, מסורבל, יקר ולא מתאים לכל טלסקופ. לגבי הטווח הדינאמי, בגלל שהמצלמה קולטת מידע בצורה לניארית, בעזרת קריאות ביניים אפשר לבצע אקסטרפולציה עבור פיקסלים שהגיעו לרוויה. בכך למעשה מתבטל הצורך ב Well Capacity גדול, כי אפשר ״להגדיל״ אותו כרצוננו. בהנתן הנוסחה הבאה לחישוב הטווח הדינמי, התשובה הופכת ברורה: לא מצאתי לינקים נוחים לקריאה על NDR את האמת, הרוב זה מאמרים מאחורי פייוול. רוב המידע, כמו השאר, מגיע מהחברה הטובים ב CloudyNights. קצת קישורים: 1. הגדלת הטווח הדינאמי בעזרת NDR, המאמר מדבר על אלגוריתמים ספציפים: https://www.research.manchester.ac.uk/portal/files/32383983/FULL_TEXT.PDF 2. הסבר על רעש וטווח דינאמי עם קצת נוסחאות: https://www.lumenera.com/blog/understanding-dynamic-range-and-signal-to-noise-ratio-when-comparing-cameras 3. ושני דיונים על הנושא בפורום cloudy nights, להתחיל את החיפוש: 1. https://www.cloudynights.com/topic/606994-spie-report-new-cmos-camera-from-spectral-instruments/ 2. https://www.cloudynights.com/topic/738535-qhyzwoimxitis/page-3#entry10661434 שבת שלום!

הסבר טוב של ליהוא, אנסה גם בעצמי. עבור כל סוג פריים סימנתי בקו אלמנטים טכניים שחשובים עבורו. 1. Bias: הפריים שהכי קל לצלם. צריך להיות באותו ה ISO כמו הפריים של האור. לוקחים על ידי כך שסוגרים לחלוטין כניסה של אור, אפשר על הטלסקופ או מחוץ לו. לא תלוי בטמפרטורה כי החשיפה חייבת להיות קצרה ביותר (הכי קצרה שהמצלמה מאפשרת). מה שזה מודד זה את רעש הקריאה של הסנסור. הרבה סנסורים חדשים (cmos) לא עובדים טוב עם bias מכל מיני סיבות, עבורם יש dark flats, אבל נשמור את זה לפעם אחרת. Bias לא חייב לצלם כל פעם, אלא רק כשמשנים ISO או אחרי שעברה תקופה משמעותית (נניח שנה ככה). 2. Dark: גם את הפריים הזה לוקחים כאשר סוגרים את האור לחלוטין. הפעם חייב להתאים את ה ISO, את זמן החשיפה של הפריים האור, וכן את הטמפרטורה שהיתה בזמן חשיפת האור. הפריים הזה מודד את הרעש התרמי שנוצר במצלמה (שהוא פונקציה של אורך החשיפה). רעש זה נקרא Dark Current באנגלית, ומכאן השם. עבור מצלמות מקוררות ניתן להכין ספרייה מראש לצרופי ערכים שנוטים להשתמש בהן. כאשר צילמתי ב DSLR שאינו מקורר ולא רושם את הטמפרטורה, הייתי אוסף כמה פריימים שיכלתי בסוף כל סשן. אם מכינים ספרייה, יש לעדכן אותה אחרי שעברה תקופה, כמו ה BIAS. 3. Flat: הכי טריקי, אבל מאוד מאוד חשוב. הפריים הזה ממדל את המערכת האופטית (לדוגמא פיסות אבק שמפריעות לאור, ויגנט, וכן רעשים מסויימים בסנסור), לכן יש לצלם אותו בטרם מזיזים משהו במערכת (כגון לגעת במצלמה, לשנות פוקוס, לשנות רדיוסר וכו׳). לרוב מצלמים flats אחרי או לפני כל סשן (לפני בעיקר עבור EAA), אלא אם כן כלום לא זז, שזה קורה בעיקר במצפי כוכבים. ה flat צריך להיות באותו ה ISO, אבל לא באותה הטמפרטורה ולא אותו משך חשיפה. משך החשיפה של flat צריך להיות כזה שישים את קצה העליון (peak) של ההסטוגרמה בין הרביע הראשון לרביע השני. המטרה היא שהחשיפה תהיה חזקה מספיק כדי לגבור על רעשי המצלמה אבל לא חזקה מידי כך שמגיעים לאיזורים שאינם מתנהגים ליניארית בסנסור. רצוי להשתמש בפאנל מואר כלשהו. לדוגמא מסך מחשב נייד לבן לחלוטין אם קוטר הטלסקופ מאפשר. יש מכשירים יעודיים שעולים 300-400 דולר, אני הרכבתי כזה מטרייסר מאמזון ב 30$ וקרטון. אשמח להסביר איך אם מעניין. חלק מצלמים בעזרת שמיים בזמן זריחה או שקיעה אבל זה ממש ממש מסובך, יש חלון זמן קטן מאוד שהוא אידיאלי, יש גרדיאנטים מובנים שמשתנים, יש כוכבים שנכנסים לפריים... לא מומלץ, בטח שלא למתחילים. מקווה שזה עזר קצת!

בדיוק, flats טובים זה מתכון לעיבוד נעים 🙂

יוסי, אני לא בטוח אם כבר יש לך תשובה לשאלה הזו, אבל זה לדעתי אחד הדברים שמאוד חשוב להבין. בגדול ה lights הם החשיפות של האובייקט עצמו, הנבולה גלקסיה וכו׳. שלושת הסוגים האחרים הם תמונות שמשמשות לקליברציה של תמונת ה light. זה חשוב כי זה למעשה ממדל את הרעש שמגיע מהסנסור עצמו והאלקטרוניקה שקשורה אליו (ה darks ו biases), ואילו ה flats ממדלים את פיזור האור במערכת האופטית וכן ורעשים נוספים (PRNU, FPN) ועוד. זה כמובן הסבר קצת מאוד ועל רגל אחת, אבל לדעתי מספיק בשביל להבין את החשיבות. זה גם יחסית דיי פשוט להכין את הפריימים האלו, וכשמשתמשים בהם האיכות עולה פלאים. אבל לא רק - הרבה מהמתמטיקה שמשתמשים בה עבור העיבוד (כגון stacking) עובדת נכון עבור פריימים שעברו קליברציה. ללא קליברציה התוצאות יכולות להיות לא צפויות. יש הרבה מדריכים באינטרנט וביוטיוב כשמחפשים calibration frames, כדאי למצוא אחד שמדבר אליך. אם לא תמצא או יש עוד שאלות אשמח לנסות להסביר 🙂