NASA - Astronomy Picture of the Day

[AndroBot]

Today's image 27-12-2021:

Comet Leonard behind JWST Launch Plume

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Which one of these two streaks is a comet? Although they both have comet-like features, the lower streak is the only real comet. This lower streak shows the coma and tail of Comet Leonard, a city-sized block of rocky ice that is passing through the inner Solar System as it continues its looping orbit around the Sun. Comet Leonard has recently passed its closest to both the Earth and Venus and will round the Sun next week. The comet, still visible to the unaided eye, has developed a long and changing tail in recent weeks. In contrast, the upper streak is the launch plume of the Ariane V rocket that lifted the James Webb Space Telescope (JWST) off the Earth two days ago. The featured single-exposure image was taken from Thailand, and the foreground spire is atop a pagoda in Doi Inthanon National Park. JWST, NASA's largest and most powerful space telescope so far, will orbit the Sun near the Earth-Sun L2 point and is scheduled to start science observations in the summer of 2022.

Image Credit: Matipon Tangmatitham

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: איזה משני פסים אלה הוא שביט? למרות ששניהם יש תכונות כמו שביט, הפסים התחתון הוא השביט האמיתי היחיד. פס נמוך זה מציג את התרדמת והזנב של שביט לאונרד, גוש בגודל של עיר של קרח סלעי שעובר במערכת השמש הפנימית כפי שהיא ממשיכה במסלול הלולאה שלה סביב השמש. השביט לאונרד העביר לאחרונה את הקרוב ביותר לאדמה ונוגה ויהיה מסביב לשמש בשבוע הבא. השביט, שעדיין גלוי לעין בלתי מזוינת, פיתח זנב ארוך ומשתנה בשבועות האחרונים. לעומת זאת, הפסים העליון הוא שיגור שקט של טיל אריאן V כי הרים את ג 'יימס Webb החלל טלסקופ (JWST) את כדור הארץ לפני יומיים. התמונה החדשה של חשיפה אחת נלקחה מתאילנד, ואת הצריח הקדמי הוא על ידי פגודה בפארק הלאומי Doi Inthanon. JWST, טלסקופ החלל הגדול והחזק ביותר של נאס"א, יהיה מסלול השמש ליד נקודת כדור הארץ L2, והוא אמור להתחיל תצפיות מדע בקיץ של 2022.

 

 

[AndroBot]

Today's image 29-12-2021:

Giant Storms and High Clouds on Jupiter

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: What and where are these large ovals? They are rotating storm clouds on Jupiter imaged last month by NASA's Juno spacecraft. In general, higher clouds are lighter in color, and the lightest clouds visible are the relatively small clouds that dot the lower oval. At 50 kilometers across, however, even these light clouds are not small. They are so high up that they cast shadows on the swirling oval below. The featured image has been processed to enhance color and contrast. Large ovals are usually regions of high pressure that span over 1000 kilometers and can last for years. The largest oval on Jupiter is the Great Red Spot (not pictured), which has lasted for at least hundreds of years. Studying cloud dynamics on Jupiter with Juno images enables a better understanding of dangerous typhoons and hurricanes on Earth.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: מה ואיפה אלה אליפסות גדולות?

 הם מסתובבים סערה עננים על יופיטר הדמיה בחודש שעבר על ידי חללית Juno של נאס"א.

 באופן כללי, עננים גבוהים יותר מצית בצבע, והעננים הקליבים הנראים הם עננים קטנים יחסית כי נקודה אליפסה נמוכה יותר.

 ב -50 ק"מ, עם זאת, אפילו עננים אור אלה אינם קטנים.

 הם כל כך גבוהים עד שהם מטילים צללים על סגלגל סמוי מתחת.

 התמונה המוצעת עובדה כדי לשפר את הצבע והניגודיות.

 אלחוזות גדולות הן בדרך כלל אזורים של לחץ גבוה שמתרחש מעל 1000 ק"מ ויכולים להימשך שנים.

 הסגלגל הגדול ביותר על יופיטר הוא המקום האדום הגדול (לא בתמונה), אשר נמשך לפחות מאות שנים.

 לימוד דינמיקה ענן על יופיטר עם תמונות JUNO מאפשר הבנה טובה יותר של הטיפולים מסוכנים והוריקנים על פני כדור הארץ.

 

 

[AndroBot]

Today's image 30-12-2021:

The Further Tail of Comet Leonard

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Comet Leonard, brightest comet of 2021, is at the lower left of these two panels captured on December 29 in dark Atacama desert skies. Heading for its perihelion on January 3 Comet Leonard's visible tail has grown. Stacked exposures with a wide angle lens (also displayed in a reversed B/W scheme for contrast), trace the complicated ion tail for an amazing 60 degrees, with bright Jupiter shining near the horizon at lower right. Material vaporizing from Comet Leonard's nucleus, a mass of dust, rock, and ices about 1 kilometer across, has produced the long tail of ionized gas fluorescing in the sunlight. Likely flares on the comet's nucleus and buffeting by magnetic fields and the solar wind in recent weeks have resulted in the tail's irregular pinched and twisted appearance. Still days from its closest approach to the Sun, Comet Leonard's activity should continue. The comet is south of the Solar System's ecliptic plane as it sweeps through the southern constellation Microscopium.

Image Credit: Daniele Gasparri

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: שביט לאונרד, השביט הבהיר ביותר של 2021, נמצא בשמאל התחתון של שני לוחות אלה שנתפסו ב -29 בדצמבר בשמי מדבר אטקמה כהה. כותרת עבור perihelion שלה ב -3 בינואר זנב גלוי של שביט לאונרד גדל. חשיפות מוערמות עם עדשה רחבה זווית (מוצגות גם בתכנית B / W הפוכה עבור בניגוד), עקוב אחר זנב יון מסובך עבור 60 מעלות מדהים, עם יופיטר בהיר מאיר ליד האופק בצד ימין למטה. חומר אידוי גרעין של שביט לאונרד, מסה של אבק, רוק, ו - ices כ 1 קילומטר, יצרה את הזנב הארוך של fluarescing גז מיונן באור השמש. ככל הנראה מתלקחות בגרעין של שביט וזיזה של שדות מגנטיים, והרוח הסולארית בשבועות האחרונים הביאו להופעתה של הזנב הצבט והמעוות של הזנב. עדיין ימים מן הגישה הקרובה ביותר אל השמש, פעילותה של שביט לאונרד צריכה להמשיך. השביט הוא דרומית למישור האלקיפיקטי של מערכת השמש כפי שהוא מטאטא דרך מיקרוסקופיום הכוכבים הדרומי.

 

 

[AndroBot]

Today's image 01-01-2022:

The Full Moon of 2021

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Every Full Moon of 2021 shines in this year-spanning astrophoto project, a composite portrait of the familiar lunar nearside at each brightest lunar phase. Arranged by moonth, the year progresses in stripes beginning at the top. Taken with the same camera and lens the stripes are from Full Moon images all combined at the same pixel scale. The stripes still looked mismatched, but they show that the Full Moon's angular size changes throughout the year depending on its distance from Kolkata, India, planet Earth. The calendar month, a full moon name, distance in kilometers, and angular size is indicated for each stripe. Angular size is given in minutes of arc corresponding to 1/60th of a degree. The largest Full Moon is near a perigee or closest approach in May. The smallest is near an apogee, the most distant Full Moon in December. Of course the full moons of May and November also slid into Earth's shadow during 2021's two lunar eclipses.

Image Credit: Soumyadeep Mukherjee

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: כל ירח מלא של 2021 זורחת בפרויקט אסטרופוטו השנה, דיוקן מרוכב של הירח המוכר ליד כל שלב הירח הבהיר.

 מסודרים על ידי Moonth, השנה מתקדמת בפסים המתחילים בראש.

 נלקח עם אותה מצלמה ועדשה הפסים הם תמונות ירח מלא כל בשילוב באותו קנה מידה פיקסל.

 הפסים עדיין נראו לא תואמים, אבל הם מראים כי המלא של הירח של גודל זוויתי משתנה לאורך כל השנה, בהתאם למרחק שלו מקולקטה, הודו, כדור הארץ.

 החודש הקלנדרי, שם ירח מלא, מרחק בקילומטרים, וגודל זוויתי מצוין עבור כל פס.

 גודל זוויתי ניתנת בדקות של ARC המתאים 1/60 של תואר.

 הירח המלא הגדול ביותר הוא קרוב פריגה או גישה הקרובה ביותר במאי.

 הקטן ביותר נמצא ליד אפוגי, הירח המלא ביותר המרוחק בדצמבר.

 כמובן, ירחים מלאים של מאי ונובמבר גם החליק לצל של כדור הארץ במהלך שני ליקויים הירח של 2021.

 

 

[AndroBot]

Today's image 02-01-2022:

Quadruple Lunar Halo Over Winter Road

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Sometimes falling ice crystals make the atmosphere into a giant lens causing arcs and halos to appear around the Sun or Moon. One Saturday night in 2012 was just such a time near Madrid, Spain, where a winter sky displayed not only a bright Moon but four rare lunar halos. The brightest object, near the top of the featured image, is the Moon. Light from the Moon refracts through tumbling hexagonal ice crystals into a somewhat rare 22-degree halo seen surrounding the Moon. Elongating the 22-degree arc horizontally is a more rare circumscribed halo caused by column ice crystals. Even more rare, some moonlight refracts through more distant tumbling ice crystals to form a (third) rainbow-like arc 46 degrees from the Moon and appearing here just above a picturesque winter landscape. Furthermore, part of a whole 46-degree circular halo is also visible, so that an extremely rare -- especially for the Moon -- quadruple halo was captured. Far in the background is a famous winter skyscape that includes Sirius, the belt of Orion, and Betelgeuse -- visible between the inner and outer arcs. Halos and arcs typically last for minutes to hours, so if you do see one there should be time to invite family, friends or neighbors to share your unusual lensed vista of the sky.

Image Credit: Dani Caxete

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: לפעמים נופל קריסטל קרח להפוך את האווירה לתוך עדשה ענקית גרימת קשתות והילות להופיע סביב השמש או הירח. במוצאי שבת אחד בשנת 2012 היה כל כך הרבה זמן ליד מדריד, ספרד, שם שמים חורף הציגו לא רק ירח בהיר, אלא ארבע הלוס ירח נדיר. האובייקט הבהיר ביותר, ליד החלק העליון של התמונה המוצגת, הוא הירח. אור מן הירח קורא דרך גבישי קרח משושה משושה לתוך הילה קצת נדיר 22 מעלות לראות סביב הירח. מאריך את 22 מעלות קשת אופקית היא הילה נדהמת יותר נגרמת על ידי גבישי קרח טור. עוד יותר נדיר, קצת אור ירח קורא דרך גבישי קרח רחוקים יותר ליצירת קשת (שלישית) כמו קשת 46 מעלות מן הירח ולהופיע כאן רק מעל נוף חורף ציורית. יתר על כן, חלק של Halo עגול שלם 46 מעלות הוא גם גלוי, כך נדיר מאוד - במיוחד עבור הירח - Halo Quadruple נתפס. הרחק ברקע הוא סקייסקיס חורף מפורסם הכולל סיריוס, את חגורת אוריון, ובטליוג - גלוי בין הקשת הפנימיים והחיצוניים. Halos וקשתות בדרך כלל נמשכים דקות עד שעות, אז אם אתה רואה אחד צריך להיות זמן להזמין משפחה, חברים או שכנים לחלוק את Vista החריג שלך יוצא דופן של השמים.

 

 

[AndroBot]

Today's image 03-01-2022:

Comet Leonard's Long Tail

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: You couldn't see Comet Leonard’s extremely long tail with a telescope — it was just too long. You also couldn't see it with binoculars — still too long. Or with your eyes -- it was too dim. Or from a city — the sky was too bright. But from a dark location with a low horizon — your camera could. And still might -- if the comet survives today's closest encounter with the Sun, which occurs between the orbits of Mercury and Venus. The featured picture was created from two deep and wide-angle camera images taken from La Palma in the Canary Islands of Spain late last month. Afterwards, if it survives, what is left of Comet Leonard's nucleus will head out of our Solar System, never to return.

Image Credit: Jan Hattenbach

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: לא יכולת לראות את הזנב הארוך ביותר של שביט לאונרד עם טלסקופ - זה היה רק ארוך מדי.

 אתה גם לא יכול לראות את זה עם משקפת - עדיין ארוך מדי.

 או בעיניים שלך - זה היה עמום מדי.

 או מעיר - השמים היו בהירים מדי.

 אבל ממקום כהה עם אופק נמוך - המצלמה שלך יכולה.

 ועדיין אולי - אם השביט שורד את המפגש הקרוב ביותר של היום עם השמש, המתרחשת בין מסלולי כספית ונוגה.

 התמונה המוצעת נוצרה משני תמונות מצלמה עמוקה וזווית של זווית נלקחה מלה פלמה באיים הקנריים של ספרד בסוף החודש שעבר.

 לאחר מכן, אם זה שורד, מה שנותר של גרעין של שביט לאונרד יהיה לצאת מהמערכת הסולארית שלנו, לא לחזור.

 

 

[AndroBot]

Today's image 04-01-2022:

Moons Beyond Rings at Saturn

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: What's happened to that moon of Saturn? Nothing -- Saturn's moon Rhea is just partly hidden behind Saturn's rings. In 2010, the robotic Cassini spacecraft then orbiting Saturn took this narrow-angle view looking across the Solar System's most famous rings. Rings visible in the foreground include the thin F ring on the outside and the much wider A and B rings just interior to it. Although it seems to be hovering over the rings, Saturn's moon Janus is actually far behind them. Janus is one of Saturn's smaller moons and measures only about 180 kilometers across. Farther out from the camera is the heavily cratered Rhea, a much larger moon measuring 1,500 kilometers across. The top of Rhea is visible only through gaps in the rings. After more than a decade of exploration and discovery, the Cassini spacecraft ran low on fuel in 2017 and was directed to enter Saturn's atmosphere, where it surely melted.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: מה קרה לירח זה של סטורן?

 שום דבר - הירח של סטורן הוא מוסתר בחלקו מאחורי הטבעות של שבתאי.

 בשנת 2010, חללית cassini רובוטית ואז מסלולית סטורן לקח את זה זווית צרה מבט על פני הטבעות המפורסמות ביותר של מערכת השמש.

 טבעות גלוי בחזית כוללים את טבעת F דק על החיצוני ואת הרבה יותר רחב A ו- B טבעות רק פנים אליו.

 למרות שזה נראה מרחף מעל הטבעות, ירח של סטורן יאנוס הוא למעשה רחוק מאחוריהם.

 יאנוס הוא אחד הירחים הקטנים של סטורן, רק בערך 180 קילומטרים.

 רחוק יותר מן המצלמה הוא rhe roatered בכבדות, ירח הרבה יותר גדול מדידה 1,500 ק"מ ברחבי.

 העליון של Rhea גלוי רק דרך פערים בטבעות.

 לאחר יותר מעשור של חקירה וגילוי, החללית של קאסיני רצה נמוך על דלק בשנת 2017 והופנה להיכנס לאווירה של שבתאי, שם בוודאי נמס.

 

 

[AndroBot]

Today's image 05-01-2022:

A Year of Sunrises

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Does the Sun always rise in the same direction? No. As the months change, the direction toward the rising Sun changes, too. The featured image shows the direction of sunrise every month during 2021 as seen from the city of Edmonton, Alberta, Canada. The camera in the image is always facing due east, with north toward the left and south toward the right. As shown in an accompanying video, the top image was taken in 2020 December, while the bottom image was captured in 2021 December, making 13 images in total. Although the Sun always rises in the east in general, it rises furthest to the south of east on the December solstice, and furthest north of east on the June solstice. In many countries, the December Solstice is considered an official change in season: for example the first day of winter in the North. Solar heating and stored energy in the Earth's surface and atmosphere are near their lowest during winter, making the winter season the coldest of the year.

Image Credit: Luca Vanzella

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: האם השמש תמיד מתרוממת באותו כיוון?

 כמו שחודשים משתנים, גם הכיוון של השמש העולה משתנה.

 התמונה המוצגת מראה את הכיוון של הזריחה מדי חודש במהלך 2021 כפי שנראה מן העיר אדמונטון, אלברטה, קנדה.

 המצלמה בתמונה תמיד פונה מזרחה, עם צפון לכיוון שמאל ודרום לכיוון הזכות.

 כפי שמוצג בווידאו נלווה, התמונה העליונה נלקחה בשנת 2020 בדצמבר, בעוד התמונה התחתונה נתפס בשנת 2021 דצמבר, עושה 13 תמונות בסך הכל.

 אף על פי שהשמש תמיד עולה במזרח בכלל, היא עולה הרחוקה ביותר מדרום למזרח על היפוך של דצמבר, ומצפון מזרחה בחודש יוני.

 במדינות רבות, דצמבר Solstice נחשב שינוי רשמי בעונה: למשל ביום הראשון של החורף בצפון.

 חימום סולארי ואנרגיה מאוחסנת במשטח כדור הארץ ובאווירה נמצאים ליד הנמוך ביותר שלהם בחורף, מה שהופך את עונת החורף הקרים ביותר של השנה.

 

 

[AndroBot]

Today's image 06-01-2022:

The Last Days of Venus as the Evening Star

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: That's not a young crescent Moon posing behind cathedral towers after sunset. It's Venus in a crescent phase. About 40 million kilometers away and about 2 percent illuminated by sunlight, it was captured with camera and telephoto lens in this series of exposures as it set in western skies on January 1 from Veszprem, Hungary. The bright celestial beacon was languishing in the evening twilight, its days as the Evening Star coming to a close as 2022 began. But it was also growing larger in apparent size and becoming an ever thinner crescent in telescopic views. Heading toward a (non-judgemental) inferior conjunction, the inner planet will be positioned between Earth and Sun on January 9 and generally lost from view in the solar glare. A crescent Venus will soon reappear though. Rising in the east by mid-month just before the Sun as the brilliant Morning Star.

Image Credit: Tamas Ladanyi

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: זה לא ירח סהר צעיר המתנגש מאחורי מגדלי הקתדרלה לאחר השקיעה.

 זה ונוס בשלב הסהר.

 כ -40 מיליון קילומטרים, וכ -2% מוארו על ידי אור השמש, הוא נתפס עם עדשת מצלמה וטלה בסדרה זו של חשיפות כפי שהיא נקבעה בשמים המערביים ב -1 בינואר מ - Veszprem, הונגריה.

 המשואה השמימית הבהירה היתה מתנגשת באור הדמדומים הערב, בימיה ככוכב הערב שהתחיל לסגור כמו 2022.

 אבל זה היה גם גדל גדול יותר בגודל לכאורה ולהיות סהר דק אי פעם בתצוגות טלסקופיות.

 כותרת לעבר (לא שיפוטית) נחות יחד, הכוכב הפנימי יהיה ממוקם בין כדור הארץ לשמש ב -9 בינואר ובאופן בדרך כלל לאיבוד מן הבוהק הסולארי.

 ונוס סהר בקרוב יופיע שוב.

 עולה במזרח עד אמצע החודש ממש לפני השמש ככוכב הבוקר המבריק.

 

 

[AndroBot]

Today's image 07-01-2022:

Ecstatic Solar Eclipse

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: A male Adelie penguin performed this Ecstatic Vocalization in silhouette during the December 4 solar eclipse, the final eclipse of 2021. Of course his Ecstatic Vocalization is a special display that male penguins use to claim their territory and advertise their condition. This penguin's territory, at Cape Crozier Antarctica, is located in one of the largest Adelie penguin colonies. The colony has been studied by researchers for over 25 years. From there, last December's eclipse was about 80 percent total when seen at its maximum phase as the Moon's shadow crossed planet Earth's southernmost continent.

Image Credit: Point Blue Conservation Science

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: אדילי פינגווין זכר ביצעה את ההוקלה האקסטטית הזאת בצללית במהלך ליקויי הליקוי של 4 בדצמבר, ליקוי הליקוי הסופי של 2021. כמובן שהקומנטיקה האקסטטית שלו היא תצוגה מיוחדת, כי הפינגווינים הזכריים להשתמש בו כדי לפרסם את מצבם.

 השטח של הפינגווין הזה, ב קייפ קרוזייר אנטארקטיקה, ממוקם באחד המושבות הגדול ביותר של אדלי פינגווין.

 המושבה נחקרה על ידי חוקרים במשך 25 שנים.

 משם, הליקוי האחרון של דצמבר היה כ -80% בסך הכל, כאשר נראה בשלב המקסימלי שלה, כאשר הצל של הירח חצה את היבשת הדרומית של כדור הארץ.

 

 

[AndroBot]

Today's image 08-01-2022:

Quadrantids of the North

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Named for a forgotten constellation, the Quadrantid Meteor Shower puts on an annual show for planet Earth's northern hemisphere skygazers. The shower's radiant on the sky lies within the old, astronomically obsolete constellation Quadrans Muralis. That location is not far from the Big Dipper, at the boundaries of the modern constellations Bootes and Draco. In fact north star Polaris is just below center in this frame and the Big Dipper asterism (known to some as the Plough) is above it, with the meteor shower radiant to the right. Pointing back toward the radiant, Quadrantid meteors streak through the night in the panoramic skyscape, a composite of images taken in the hours around the shower's peak on January 4, 2022. Arrayed in the foreground are radio telescopes of the Chinese Spectral Radioheliograph, Mingantu Observing Station, Inner Mongolia, China. A likely source of the dust stream that produces Quadrantid meteors was identified in 2003 as an asteroid.

Image Credit: Cheng Luo

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: על שם קונסטלציה נשכחת, מקלחת מטאור Quadrantid מכניסה על מופע שנתי עבור Hemphere הצפוני של כדור הארץ של כדור הארץ.

 הקורנת של המקלחת על השמים טמונה בתוך קבוצת הכוכבים הישנים, המיושנים האסטרונומיים של Muralis.

 המיקום הזה לא רחוק מן הדיפר הגדול, בגבולות הקונסטלציות המודרניות ואת דראקו.

 למעשה כוכב צפון Polaris הוא ממש מתחת למרכז במסגרת זו ואת אסטריזם גדול diffper (ידוע כמה מחרשה) הוא מעל זה, עם מקלחת מטאור קורן מימין.

 הצבעה חזרה לכיוון המטאורים הקורנים, הרביעיים, הרביעיים, דרך הלילה בספקספיה הפנורמית, מרוכבים של תמונות שצולמו בשעות סביב שיא המקלחת ב -4 בינואר, 2022. מערך בחזית הם טלסקופים רדיו של הרדיואגן הסיני הסיני, מינגנטו התבוננות

 תחנה, מונגוליה הפנימית, סין.

 מקור סביר של זרם האבק המייצר מטאורים מרובע זוהה בשנת 2003 כאסטרואיד.

 

 

[AndroBot]

Today's image 09-01-2022:

Hubble's Jupiter and the Shrinking Great Red Spot

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: What will become of Jupiter's Great Red Spot? Gas giant Jupiter is the solar system's largest world with about 320 times the mass of planet Earth. Jupiter is home to one of the largest and longest lasting storm systems known, the Great Red Spot (GRS), visible to the left. The GRS is so large it could swallow Earth, although it has been shrinking. Comparison with historical notes indicate that the storm spans only about one third of the exposed surface area it had 150 years ago. NASA's Outer Planets Atmospheres Legacy (OPAL) program has been monitoring the storm more recently using the Hubble Space Telescope. The featured Hubble OPAL image shows Jupiter as it appeared in 2016, processed in a way that makes red hues appear quite vibrant. Modern GRS data indicate that the storm continues to constrict its surface area, but is also becoming slightly taller, vertically. No one knows the future of the GRS, including the possibility that if the shrinking trend continues, the GRS might one day even do what smaller spots on Jupiter have done -- disappear completely.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: מה יהפוך למקום האדום הגדול של יופיטר? גז ענק יופיטר הוא העולם הגדול ביותר של מערכת הגדולה עם כ 320 פעמים את המסה של כדור הארץ. יופיטר הוא ביתו של אחד מערכות הסערה הגדולה והארוכה ביותר, הידועה, את המקום האדום הגדול (GRS), גלוי לשמאל. GRS הוא כל כך גדול שזה יכול לבלוע את כדור הארץ, אם כי זה כבר התכווצות. השוואה עם ההערות ההיסטוריות מצביעות על כך שהסערה משתרעת רק כשליש מאזור פני השטח החשופים שהיה לו לפני 150 שנה. כוכבי הלכת החיצוניים של נאס"א אמבטיות מורשת (אופל) כבר מעקב אחר הסערה לאחרונה באמצעות טלסקופ החלל האבל. התמונה בהשתתפות האבל אופל מראה יופיטר כפי שהוא הופיע בשנת 2016, מעובד באופן שעושה גוונים אדומים מופיעים די תוססת. נתוני GRS מודרניים מצביעים על כך שהסערה ממשיכה להצמצם את שטח פני השטח שלה, אך הוא גם הופך להיות מעט גבוה יותר, אנכית. אף אחד לא יודע את העתיד של GRS, כולל האפשרות כי אם המגמה מתכווץ נמשכת, GRS עשוי יום אחד אפילו לעשות מה כתמים קטנים על צדק - נעלם לחלוטין.

 

 

[AndroBot]

Today's image 11-01-2022:

Orion's Belt Region in Gas and Dust

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: You may have seen Orion's belt before -- but not like this. The three bright stars across this image are, from left to right, Mintaka, Alnilam, and Alnitak: the iconic belt stars of Orion. The rest of the stars in the frame have been digitally removed to highlight the surrounding clouds of glowing gas and dark dust. Some of these clouds have intriguing shapes, including the Horsehead and Flame Nebulas, both near Alnitak on the lower right. This deep image, taken last month from the Marathon Skypark and Observatory in Marathon, Texas, USA, spans about 5 degrees, required about 20 hours of exposure, and was processed to reveal the gas and dust that we would really see if we were much closer. The famous Orion Nebula is off to the upper right of this colorful field. The entire region lies only about 1,500 light-years distant and so is one of the closest and best studied star formation nurseries known.

Image Credit: Matt Harbison

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: ייתכן שראית את החגורה של אוריון לפני - אבל לא ככה.

 שלושת הכוכבים הבהירים על פני התמונה הם, משמאל לימין, מינינטאקה, אלניל"ם ואלניטאק: כוכבי החגורה האיקוניים של אוריון.

 שאר הכוכבים במסגרת הוסרו דיגיטלית כדי להדגיש את העננים הסובבים של גז זוהר ואבק כהה.

 לחלק מהעננים האלה יש צורות מסקרנות, כולל סוסהד ונבואלות להבה, הן ליד אלניטאק בצד הימני התחתון.

 תמונה עמוקה זו, שצולמה בחודש שעבר מן המרתון סקייפק ומצפה במרתון, טקסס, ארה"ב, משתרע על 5 מעלות, נדרש כ -20 שעות חשיפה, ועובדו לחשוף את הגז והאבק שנראה באמת אם היינו הרבה

 קרוב יותר.

 ערפילית אוריון המפורסמת נמצאת בפינה הימנית העליונה של שדה זה צבעוני.

 האזור כולו טמון רק על 1,500 שנות אור רחוק וכך גם אחד הקרובים ביותר ואת הטוב ביותר ללמוד כוכב היווצרות הכוכבים ידוע.

 

 

[AndroBot]

Today's image 12-01-2022:

Comet Leonard Closeup from Australia

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: What does Comet Leonard look like up close? Although we can't go there, imaging the comet's coma and inner tails through a small telescope gives us a good idea. As the name implies, the ion tail is made of ionized gas -- gas energized by ultraviolet light from the Sun and pushed outward by the solar wind. The solar wind is quite structured and sculpted by the Sun's complex and ever changing magnetic field. The effect of the variable solar wind combined with different gas jets venting from the comet's nucleus accounts for the tail's complex structure. Following the wind, structure in Comet Leonard's tail can be seen to move outward from the Sun even alter its wavy appearance over time. The blue color of the ion tail is dominated by recombining carbon monoxide molecules, while the green color of the coma surrounding the head of the comet is created mostly by a slight amount of recombining diatomic carbon molecules. Diatomic carbon is destroyed by sunlight in about 50 hours -- which is why its green glow does not make it far into the ion tail. The featured imagae was taken on January 2 from Siding Spring Observatory in Australia. Comet Leonard, presently best viewed from Earth's Southern Hemisphere, has rounded the Sun and is now headed out of the Solar System.

Image Credit: Blake Estes

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: מה נראה כמו שביט לאונרד קרוב? למרות שאנחנו לא יכולים ללכת לשם, הדמיה של הקומטה של השביט ואת זנבות פנימיים דרך טלסקופ קטן נותן לנו רעיון טוב. כפי שהשם מרמז, זנב יון עשוי גז מיונן גז אנרגטי על ידי אור אולטרה סגול מן השמש ודחף החוצה על ידי הרוח השמש. הרוח הסולארית היא מובנית למדי, מפוסלת על ידי שדה מגנטי מורכב ומשנה אי פעם. ההשפעה של הרוח הסולארית המשתנה בשילוב עם מטוסי גז שונים המתווכחים מחשבונות הגרעין של השביט עבור המבנה המורכב של הזנב. בעקבות הרוח, ניתן לראות מבנה בזנבו של שביט לאונרד לזוז החוצה מהשמש אפילו לשנות את הופעתו הגללית לאורך זמן. הצבע הכחול של זנב יון נשלט על ידי רקומבינג פחמן מולקולות חד חמצני, בעוד הצבע הירוק של תרדמת סביב ראש השביט נוצר בעיקר על ידי כמות קטנה של מולקולות פחמן diatomic. פחמן דיאטומי נהרס על ידי אור השמש בערך 50 שעות - ולכן זוהר ירוק שלה לא עושה את זה לתוך זנב יון. Imagee מובלט נלקח ב -2 בינואר מצופה אביב ציפוי באוסטרליה. שביט לאונרד, שנצפו עד מהרה של חצי הכדור הדרומי של כדור הארץ, מעוגלת את השמש ועכשיו היא יוצאת ממערכת השמש.

 

 

[AndroBot]

Today's image 13-01-2022:

Supernova Remnant Simeis 147

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: It's easy to get lost following the intricate, looping, twisting filaments in this detailed image of supernova remnant Simeis 147. Also cataloged as Sharpless 2-240 it goes by the popular nickname, the Spaghetti Nebula. Seen toward the boundary of the constellations Taurus and Auriga, it covers nearly 3 degrees or 6 full moons on the sky. That's about 150 light-years at the stellar debris cloud's estimated distance of 3,000 light-years. This composite includes image data taken through narrow-band filters where reddish emission from ionized hydrogen atoms and doubly ionized oxygen atoms in faint blue-green hues trace the shocked, glowing gas. The supernova remnant has an estimated age of about 40,000 years, meaning light from the massive stellar explosion first reached Earth 40,000 years ago. But the expanding remnant is not the only aftermath. The cosmic catastrophe also left behind a spinning neutron star or pulsar, all that remains of the original star's core.

Image Credit: Jason Dain

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: קל ללכת לאיבוד בעקבות חוטים מסובכים, לולאה, מתפתל בתמונה מפורטת זו של Supernova Remnant Simeis 147. גם מקוטלג כמו sharpless 2-240 זה עובר על ידי הכינוי הפופולרי, ערפילית ספגטי.

 נראה לעבר הגבול של הכוכבים מזל שור והאורגנה, הוא מכסה כמעט 3 מעלות או 6 ירחים מלאים על השמים.

 כ -150 שנות אור במרחק של כ -3,000 שנות אור.

 זה מרוכב כולל נתוני תמונה שנלקחו דרך מסננים הלהקה צרה שבו פליטת אדמדם מאטומי מימן מיונן ו אטומי חמצן יונזמין כפליים ב כחול ירוק גוונים עקבות את גז מזועזע, זוהר.

 לשרידי הסופרנובה יש גיל משוער של כ -40,000 שנה, כלומר, אור מן ההתפוצצות המסיבית של כוכבים הגיע לפני 40,000 שנה.

 אבל שריד המתרחב הוא לא רק לאחר.

 האסון הקוסמי גם השאיר מאחורי כוכב נויטרונים ספינינג או פולסאר, כל זה נשאר של הליבה של הכוכב המקורי.

 

 

[AndroBot]

Today's image 14-01-2022:

NGC 1566: The Spanish Dancer Spiral Galaxy

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: An island universe of billions of stars, NGC 1566 lies about 60 million light-years away in the southern constellation Dorado. Popularly known as the Spanish Dancer galaxy, it's seen face-on from our Milky Way perspective. A gorgeous grand design spiral, this galaxy's two graceful spiral arms span over 100,000 light-years, traced by bright blue star clusters, pinkish starforming regions, and swirling cosmic dust lanes. NGC 1566's flaring center makes the spiral one of the closest and brightest Seyfert galaxies. It likely houses a central supermassive black hole wreaking havoc on surrounding stars, gas, and dust. In this sharp southern galaxy portrait, the spiky stars lie well within the Milky Way.

Image Credit: Mark Hanson

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: אי היקום של מיליארדי כוכבים, NGC 1566 שקרים כ -60 מיליון שנות אור במכונית הדרומית דוראדו.

 פופולרי הידוע בשם רקדנית ספרדית גלקסיה, זה נראה פנים על פרספקטיבה שביל החלב שלנו.

 ספירלה עיצוב גרנד מדהים, שני הזרועות הספירלות החינניות של גלקסיה זו מעל 100,000 שנות אור, עקבות על ידי אשכולות בכוכב כחול בהיר, אזורים ורדרנמינג, ומנתיבים אבק קוסמיים מתערבלים.

 מרכז התלקחות של NGC 1566 הופך את הספירלה של גלקסיות הסייפפרט הקרובות והמבריקות ביותר.

 זה כנראה בתים חור שחור Supermassive מרכזי לתקן הרס על כוכבים סביב, גז ואבק.

 באותו דיוקן גלקסי חדה זה, הכוכבים הקוצים שוכבים היטב בשבנות החלב.

 

 

[AndroBot]

Today's image 15-01-2022:

Galileo's Europa

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Looping through the Jovian system in the late 1990s, the Galileo spacecraft recorded stunning views of Europa and uncovered evidence that the moon's icy surface likely hides a deep, global ocean. Galileo's Europa image data has been remastered here, with improved calibrations to produce a color image approximating what the human eye might see. Europa's long curving fractures hint at the subsurface liquid water. The tidal flexing the large moon experiences in its elliptical orbit around Jupiter supplies the energy to keep the ocean liquid. But more tantalizing is the possibility that even in the absence of sunlight that process could also supply the energy to support life, making Europa one of the best places to look for life beyond Earth. What kind of life could thrive in a deep, dark, subsurface ocean? Consider planet Earth's own extreme shrimp.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: לולאה במערכת Jovian בסוף שנות ה -90, החללית גלילאו נרשמה נופים מדהימים של אירופה ועדויות חשפו כי משטח הקפוא של הירח מסתיר באוקיינוס עמוק, גלובלי.

 נתוני תמונת אירופה של גלילאו כבר remastered כאן, עם כיול משופר לייצר תמונה צבע הקרובה מה העין האנושית עשוי לראות.

 שברים ארוכים של אירופה מרמז על מים נוזליים תת קרקעיים.

 הגאות הגמיש את חוויות הירח הגדולות במסלול האליפטי שלה סביב יופיטר מספקת את האנרגיה כדי לשמור על נוזל האוקיינוס.

 אבל יותר tantalizing היא האפשרות כי אפילו בהעדר אור השמש התהליך יכול גם לספק את האנרגיה כדי לתמוך בחיים, עושה אירופה אחד המקומות הטובים ביותר לחפש את החיים מעבר לכדור הארץ.

 איזה סוג של חיים יכול לשגשג באוקיינוס עמוק, כהה, תת קרקעי?

 שקול את שרימפס קיצוני של כדור הארץ.

 

 

[AndroBot]

Today's image 16-01-2022:

A Retreating Thunderstorm at Sunset

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: What type of cloud is that? This retreating cumulonimbus cloud, more commonly called a thundercloud, is somewhat unusual as it contains the unusual bumpiness of a mammatus cloud on the near end, while simultaneously producing falling rain on the far end. Taken in mid-2013 in southern Alberta, Canada, the cloud is moving to the east, into the distance, as the sun sets in the west, behind the camera. In the featured image, graphic sunset colors cross the sky to give the already photogenic cloud striking orange and pink hues. A darkening blue sky covers the background. Further in the distance, a rising, waxing, gibbous moon is visible on the far right.

Image Credit: Alan Dyer

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: איזה סוג של ענן זה?

 ענן של cumulonimbus זה, נקרא נפוץ יותר רעם, הוא קצת יוצא דופן כפי שהוא מכיל את התחתון יוצא דופן של ענן של יממט על הקצה הקרוב, תוך הפקת גשם נופל על הקצה המרוחק.

 נלקח באמצע 2013 בדרום אלברטה, קנדה, הענן עובר ממזרח, לתוך המרחק, כמו השמש שוקעת במערב, מאחורי המצלמה.

 בתמונה המוצגת, צבעי השקיעה הגרפיים לחצות את השמים כדי לתת ענן פוטוגני כבר כתום ורוד גוונים.

 שמים כחולים כהים מכסים את הרקע.

 בהמשך המרחק, עולה, שעווה, ירח גיבוס נראה בצדק.

 

 

[AndroBot]

Today's image 17-01-2022:

Chamaeleon Dark Nebulas

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Sometimes the dark dust of interstellar space has an angular elegance. Such is the case toward the far-south constellation of Chamaeleon. Normally too faint to see, dark dust is best known for blocking visible light from stars and galaxies behind it. In this four-hour exposure, however, the dust is seen mostly in light of its own, with its strong red and near-infrared colors giving creating a brown hue. Contrastingly blue, the bright star Beta Chamaeleontis is visible just to the right of center, with the dust that surrounds it preferentially reflecting blue light from its primarily blue-white color. All of the pictured stars and dust occur in our own Milky Way Galaxy with -- but one notable exception: the white spot just below Beta Chamaeleontis is the galaxy IC 3104 which lies far in the distance. Interstellar dust is mostly created in the cool atmospheres of giant stars and dispersed into space by stellar light, stellar winds, and stellar explosions such as supernovas.

Image Credit: Jarmo Ruuth

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: לפעמים האבק הכהה של מרחב בין כוכבי יש אלגנטיות זוויתית.

 כך הוא המקרה כלפי הקונסטלציה הדרומית של צ'אמאאלון.

 בדרך כלל חלש מדי לראות, אבק כהה הוא הידוע ביותר בחסימת אור גלוי מכוכבים וגלקסיות מאחוריה.

 בחשיפה זו של ארבע שעות, עם זאת, האבק נראה בעיקר לאור משלו, עם צבעים אדומים חזקים וקרובים של אינפרא אדום נותן יצירת גוון חום.

 כחול מנוגד, הכוכב הבהיר ביתא Chamaeleontis גלוי רק בצד ימין של מרכז, עם האבק המקיף אותו מעדיף משקף אור כחול מן הצבעים הבסיסיים שלה.

 כל הכוכבים והאבק המתוארים בגלקסיה החלבית שלנו עם - אבל חריגה אחת בולטת: המקום הלבן מתחת לטא Chamaeleontis הוא הגלקסיה IC 3104 אשר טמון רחוק במרחק.

 אבק בין כוכבי נוצר בעיקר באטמוספרות הקרירות של כוכבים ענקיים ומפוזל לחלל על ידי אור כוכבים, רוחות כוכבים, ופיצוצים כוכבים כגון Supernovas.

 

 

[AndroBot]

Today's image 18-01-2022:

From Orion to the Southern Cross

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: This is a sky filled with glowing icons. On the far left is the familiar constellation of Orion, divided by its iconic three-aligned belt stars and featuring the famous Orion Nebula, both partly encircled by Barnard's Loop. Just left of center in the featured image is the brightest star in the night: Sirius. Arching across the image center is the central band of our Milky Way Galaxy. On the far right, near the top, are the two brightest satellite galaxies of the Milky Way: the Large Magellanic Cloud (LMC), and the Small Magellanic Cloud (SMC). Also on the far right -- just above the cloudy horizon -- is the constellation of Crux, complete with the four stars that make the iconic Southern Cross. The featured image is a composite of 18 consecutive exposures taken by the same camera and from the same location in eastern Australia during the last days of last year. In the foreground, picturesque basalt columns of the Bombo Quarry part to reveal the vast Pacific Ocean.

Image Credit: Lucy Yunxi Hu

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: זה שמים מלאים סמלים זוהרים.

 בצד שמאל הרחק הוא הכוכב המוכר של אוריון, מחולק על ידי הכוכבים האיקוניים שלה שלוש מיושרות, ומציע את ערפילית אוריון המפורסמת, שהוקמו בחלקו על ידי הלולאה של ברנרד.

 רק שמאל מהמרכז בתמונה המוצעת הוא הכוכב הבהיר ביותר בלילה: סיריוס.

 קשת על פני מרכז התמונה היא הלהקה המרכזית של גלקסיית שביל החלב שלנו.

 בצד ימין, קרוב לראש, הם שני גלקסיות הלוויין הבהירות של שביל החלב: ענן מגלאני גדול (LMC), ואת ענן magellanic קטן (SMC).

 גם בצדק - ממש מעל האופק המעונן - הוא הכוכב של קרוקס, להשלים עם ארבעת הכוכבים שהופכים את הצלב הדרומי האיקוני.

 התמונה המוצעת היא מרוכב של 18 חשיפות רצופות נלקח על ידי אותה מצלמה ומאות אותו מיקום במזרח אוסטרליה בימים האחרונים של השנה שעברה.

 בחזית, עמודות בזלת ציורי של חלק מחצבת BOMBO לחשוף את האוקיינוס השקט העצום.

 

 

[AndroBot]

Today's image 19-01-2022:

M31: The Andromeda Galaxy

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: The most distant object easily visible to the unaided eye is M31, the great Andromeda Galaxy. Even at some two and a half million light-years distant, this immense spiral galaxy -- spanning over 200,000 light years -- is visible, although as a faint, nebulous cloud in the constellation Andromeda. In contrast, a bright yellow nucleus, dark winding dust lanes, and expansive spiral arms dotted with blue star clusters and red nebulae, are recorded in this stunning telescopic image which combines data from orbiting Hubble with ground-based images from Subaru and Mayall. In only about 5 billion years, the Andromeda galaxy may be even easier to see -- as it will likely span the entire night sky -- just before it merges with our Milky Way Galaxy.

Image Credit: Subaru

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: האובייקט הרחוק ביותר גלוי לעין בלתי מזוינת הוא M31, הגדול אנדרומדה גלקסי.

 אפילו בשתיים וחצי מיליון שנות אור רחוקות, הגלקסיה הספירלית העצומה הזאת - פורשת מעל 200,000 שנות אור - גלויה, אם כי כענן קלוש, מעורפל בקבוצת הכוכבים אנדרומדה.

 לעומת זאת, גרעין צהוב בהיר, נתיבים כהים מתפתלים, וזרועות ספירלות מרחיבות מנוקדות עם אשכולות כוכבים כחולים וערבולה אדומה, נרשמות בתמונה הטלסקופית המדהימה הזו המשלבת נתונים מסובבים באבל.

 רק כ -5 מיליארד שנים, הגלקסיה אנדרומדה עשויה להיות אפילו יותר קל לראות - כפי שהיא צפויה להאריך את כל שמי הלילה - ממש לפני שהוא מתמזג עם גלקסיית שביל החלב שלנו.

 

 

[AndroBot]

Today's image 20-01-2022:

NGC 7822 in Cepheus

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Hot, young stars and cosmic pillars of gas and dust seem to crowd into NGC 7822. At the edge of a giant molecular cloud toward the northern constellation Cepheus, the glowing star forming region lies about 3,000 light-years away. Within the nebula, bright edges and dark shapes stand out in this colorful telescopic skyscape. The image includes data from narrowband filters, mapping emission from atomic oxygen, hydrogen, and sulfur into blue, green, and red hues. The emission line and color combination has become well-known as the Hubble palette. The atomic emission is powered by energetic radiation from the central hot stars. Their powerful winds and radiation sculpt and erode the denser pillar shapes and clear out a characteristic cavity light-years across the center of the natal cloud. Stars could still be forming inside the pillars by gravitational collapse but as the pillars are eroded away, any forming stars will ultimately be cutoff from their reservoir of star stuff. This field of view spans about 40 light-years at the estimated distance of NGC 7822.

Image Credit: Mark Carter

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: חם, כוכבים צעירים ועמודים קוסמיים של גז ואבק נראה להקיף לתוך NGC 7822. בקצה ענן מולקולרי ענק כלפי הקונסטלציה הצפונית cepheus, כוכב זוהר יצירת שטח שוכנת כ -3,000 שנות אור. בתוך הערפילית, קצוות מוארים וצורות כהות בולטות בספקקוס הטלסקופי הזה. התמונה כוללת נתונים מסננים צרים, מיפוי פליטת מחמצן אטומי, מימן וגופרית לכחול, ירוק ואדום. קו הפליטה ושילוב הצבעים הפכו ידועים בשם לוח האבל. הפליטה האטומית מופעלת על ידי קרינה אנרגטית מהכוכבים החמים המרכזיים. רוחותיהם החזקות והקרנות עוקבות את צורות העמודים הצפופים ומבהירים את שנותיו של חלל אופייני במרכז ענן הלידה. הכוכבים עדיין יכלו להרכיב בתוך התווך על ידי התמוטטות הכבידה, אבל כאשר העמודים נשחקים משם, כל הכוכבים יצירתו בסופו של דבר יהיה לחתוך מן המאגר של דברים כוכבים. שדה זה של תצוגה משתרע על 40 שנות אור במרחק המשוער של NGC 7822.

 

 

[AndroBot]

Today's image 21-01-2022:

Young Star Jet MHO 2147

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Laser guide stars and adaptive optics sharpened this stunning ground-based image of stellar jets from the Gemini South Observatory, Chilean Andes, planet Earth. These twin outflows of MHO 2147 are from a young star in formation. It lies toward the central Milky Way and the boundary of the constellations Sagittarius and Ophiuchus at an estimated distance of some 10,000 light-years. At center, the star itself is obscured by a dense region of cold dust. But the infrared image still traces the sinuous jets across a frame that would span about 5 light-years at the system's estimated distance. Driven outward by the young rotating star, the apparent wandering direction of the jets is likely due to precession. Part of a multiple star system, the young star's rotational axis would slowly precess or wobble like a top under the gravitation influence of its nearby companions.

Image Credit: NOIRLab

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: כוכבי מדריך לייזר אופטיקה אדפטיבית חידד את הדימוי המבוסס על הקרקע המדהים של מטוסי כוכבים מן המצפה של ג''יני דרום, אנדס צ'יליאן, כדור הארץ.

 אלה תזרים תאומים של MHO 2147 הם כוכב צעיר במבנה.

 היא טמונה לעבר שביל החלב המרכזי ועל גבול הכוכבים מזלטיוס ואופיאוצ'וס במרחק משוער של כ -10,000 שנות אור.

 במרכז, הכוכב עצמו מוסתר על ידי אזור צפוף של אבק קר.

 אבל הדימוי אינפרא אדום עדיין עוקב את הסטינים המתפתלים על פני מסגרת שתוחם כ -5 שנות אור במרחק המשוער של המערכת.

 מונע החוצה על ידי כוכב סיבוב צעיר, הכיוון הנודד לכאורה של המטוסים צפוי בשל התמקדות.

 חלק ממערכת כוכבים מרובת, ציר הסיבוב של כוכב הצעיר היה מוקדם לאט או להתנדנד כמו למעלה תחת השפעת הכבידה של חבריו הסמוכים.

 

 

[AndroBot]

Today's image 22-01-2022:

The Full Moon and the Dancer

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: On Monday, January's Full Moon rose as the Sun set. Spotted near the eastern horizon, its warm hues are seen in this photo taken near Cagliari, capital city of the Italian island of Sardinia. Of course the familiar patterns of light and dark across the Moon's nearside are created by bright rugged highlands and dark smooth lunar maria. Traditionally the patterns are seen as pareidolia, giving the visual illusion of a human face like the Man in the Moon, or familiar animal like the Moon rabbit. But for a moment the swarming murmuration, also known as a flock of starlings, frozen in the snapshot's field of view lends another pareidolic element to the scene. Some see the graceful figure of a dancer enchanted by moonlight.

Image Credit: Elena Pinna

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: ביום שני, ירח מלא של ינואר עלה כמו השמש להגדיר.

 הבחינו ליד האופק המזרחי, גוואות החמות שלה נראים בתצלום זה, שנמצא ליד קליארי, עיר הבירה של האי האיטלקי של סרדיניה.

 כמובן, הדפוסים המוכרים של האור והחושך על פני הירח סמוך לציור נוצרים על ידי הרים מחוספסים בהירים וירח ירחי כהה.

 באופן מסורתי את הדפוסים נראים כמו pareidolia, נותן את האשליה החזותית של הפנים האנושיות כמו האיש בירח, או בעל חיים מוכר כמו ארנבון הירח.

 אבל לרגע את מלחתה הנחתמת, הידועה גם בשם עדר של כוכבים, קפוא בתחום התצלום של תמונת המצלם מעניקה אלמנט paridolic נוסף למקום.

 יש לראות את הדמות החיננית של רקדנית מוקסמת באור הירח.

 

 

[AndroBot]

Today's image 23-01-2022:

Saturn, Tethys, Rings, and Shadows

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Seen from ice moon Tethys, rings and shadows would display fantastic views of the Saturnian system. Haven't dropped in on Tethys lately? Then this gorgeous ringscape from the Cassini spacecraft will have to do for now. Caught in sunlight just below and left of picture center in 2005, Tethys itself is about 1,000 kilometers in diameter and orbits not quite five saturn-radii from the center of the gas giant planet. At that distance (around 300,000 kilometers) it is well outside Saturn's main bright rings, but Tethys is still one of five major moons that find themselves within the boundaries of the faint and tenuous outer E ring. Discovered in the 1980s, two very small moons Telesto and Calypso are locked in stable along Tethys' orbit. Telesto precedes and Calypso follows Tethys as the trio circles Saturn.

Image Credit: Cassini Imaging Team

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: לראות מ ירח קרח tethys, טבעות וצללים יציגו נופים נפלאים של מערכת Saturnian.

 לא ירדתי על תטיס בזמן האחרון?

 אז זה flingscape מדהים מן החללית cassini יצטרך לעשות עכשיו.

 נתפס באור השמש ממש מתחת ומשמאל של מרכז התמונות בשנת 2005, Tethys עצמו הוא כ -1,000 ק"מ בקוטר, מסלולים לא ממש חמש סטורן- Radii ממרכז הפלנטה ענקית גז.

 באותו מרחק (כ -300 אלף ק"מ) זה גם מחוץ לטבעות הבהירות הראשיות של סטורן, אבל Tethys הוא עדיין אחד מחמש ירחים גדולים הממצאים את עצמם בתוך גבולות הטבעת החיצונית הקלושה והחיצונית.

 התגלו בשנות ה -80, שני ירחים קטנים מאוד טלסטו וקליפסו נעולים באורווה לאורך מסלול Tethys.

 טלסטו קודמת וקליפסו עוקבת אחרי תטיס כמו מעגלי השלישייה סטורן.