NASA - Astronomy Picture of the Day

[AndroBot]

Today's image 24-01-2022:

Rigel and the Witch Head Nebula

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: By starlight this eerie visage shines in the dark, a crooked profile evoking its popular name, the Witch Head Nebula. In fact, this entrancing telescopic portrait gives the impression that the witch has fixed her gaze on Orion's bright supergiant star Rigel. More formally known as IC 2118, the Witch Head Nebula spans about 50 light-years and is composed of interstellar dust grains reflecting Rigel's starlight. The blue color of the Witch Head Nebula and of the dust surrounding Rigel is caused not only by Rigel's intense blue starlight but because the dust grains scatter blue light more efficiently than red. The same physical process causes Earth's daytime sky to appear blue, although the scatterers in Earth's atmosphere are molecules of nitrogen and oxygen. Rigel, the Witch Head Nebula, and gas and dust that surrounds them lie about 800 light-years away.

Image Credit: José Mtanous

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: על ידי Starlight זה Visage Eerie זורחת בחושך, פרופיל עקום מעורר את שמו הפופולרי, ערפילית הראשית המכשפה.

 למעשה, זה דיוקן טלסקופי זה נותן את הרושם כי המכשפה תיקנה את מבטה על כוכב supergiant בהיר של אוריון.

 יותר רשמית בשם IC 2118, ערפילית המכשפה ערפילית משתרעת על 50 שנות אור ומורכבת גרגרי אבק בין כוכבים המשקף את אור הכוכבים של Rigel.

 הצבע הכחול של ערפילית ראש המכשפה ושל האבק סביב ריגל נגרם לא רק על ידי כוכב כחול אינטנסיבי של ריגל, אבל בגלל דגני האבק לפזר אור כחול יותר מאשר אדום.

 אותו תהליך פיזי גורם לשמים של כדור הארץ להופיע כחול, אם כי המפיצים באטמוספירה של כדור הארץ הם מולקולות של חנקן וחמצן.

 Rigel, ערפילית ראש המכשפה, וגז ואבק המקיפים אותם משם כ -800 שנות אור.

 

 

[AndroBot]

Today's image 26-01-2022:

Stars, Dust, and Gas Near Antares

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Why is the sky near Antares and Rho Ophiuchi so dusty yet colorful? The colors result from a mixture of objects and processes. Fine dust -- illuminated from the front by starlight -- produces blue reflection nebulae. Gaseous clouds whose atoms are excited by ultraviolet starlight produce reddish emission nebulae. Backlit dust clouds block starlight and so appear dark. Antares, a red supergiant and one of the brighter stars in the night sky, lights up the yellow-red clouds on the lower right of the featured image. The Rho Ophiuchi star system lies at the center of the blue reflection nebula on the top left. The distant globular cluster of stars M4 is visible above and to the right of Antares. These star clouds are even more colorful than humans can see, emitting light across the electromagnetic spectrum.

Image Credit: Mario Cogo

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: מדוע השמים ליד אנטארס ו rho ophiuchi כל כך מאובק עדיין צבעוני?

 הצבעים נובעים מתערובת של אובייקטים ותהליכים.

 אבק עדין - מואר בחזית על ידי Starlight - מייצרת כחול השתקפות ערפיליות.

 עננים גזים אשר אטומים אשר נרגשים על ידי אור אולטרה סגול לייצר ערפיליות פליטה אדמדם.

 ענני אבק backlit לחסום כוכב וכך נראה כהה.

 אנטארס, מצופה אדומה ואחד הכוכבים הבהירים בשמי הלילה, מציבים את העננים הצהובים-אדומים בזכות התמונה התחתונה של התמונה המוצגת.

 מערכת כוכב Rho Ophiuchi שוכנת במרכז ערפילית השתקפות הכחולה בצד שמאל למעלה.

 מקבוצת הכוכבים הרחוקה של הכוכבים נראית לעיל ולזכות של אנטארס.

 ענני הכוכבים האלה הם אפילו יותר צבעוניים מאשר בני האדם יכולים לראות, פולט אור על פני הספקטרום האלקטרומגנטי.

 

 

[AndroBot]

Today's image 27-01-2022:

South of Orion

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: South of the large star-forming region known as the Orion Nebula, lies bright blue reflection nebula NGC 1999. At the edge of the Orion molecular cloud complex some 1,500 light-years distant, NGC 1999's illumination is provided by the embedded variable star V380 Orionis. The nebula is marked with a dark sideways T-shape at center right in this telescopic vista that spans about two full moons on the sky. Its dark shape was once assumed to be an obscuring dust cloud seen in silhouette. But infrared data suggest the shape is likely a hole blown through the nebula itself by energetic young stars. In fact, this region abounds with energetic young stars producing jets and outflows with luminous shock waves. Cataloged as Herbig-Haro (HH) objects, named for astronomers George Herbig and Guillermo Haro, the shocks have intense reddish hues. HH1 and HH2 are just below and right of NGC 1999. HH222, also known as the Waterfall nebula, looks like a red gash near top right in the frame. To create the shocks stellar jets push through the surrounding material at speeds of hundreds of kilometers per second.

Image Credit: Vikas Chander

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: דרום של אזור הכוכבים הגדול המכונה ערפילית אוריון, שוכב כחול כחול השתקפות ערפילית NGC 1999. בשולי ענן מולקולרי מורכבת כ -1,500 שנות אור רחוק, תאורה של NGC 1999 מסופקת על ידי כוכב משתנה מוטבע V380 אוריוניס. הערפילית מסומנת בחושך כהה צורה במרכז הזכות בוויסטה הטלסקופית הזאת, שהשתרעה על שני ירחים מלאים בשמים. צורתו הכהה היתה אחת להניח פעם ענן אבק מסתיר בצללית. אבל נתונים אינפרא אדום מציעים את הצורה היא ככל הנראה חור blown דרך ערפילולה עצמה על ידי כוכבים צעירים אנרגטיים. למעשה, אזור זה שופע עם כוכבים צעירים אנרגטיים המייצרים מטוסים ויצורים עם גלי הלם זוהרים. מקוטלגים כמו אובייקטים Herbig-Haro (HH), בשם אסטרונומים ג 'ורג' הרביג וגילרמו הארו, הזעזועים יש גוונים אדומים אינטנסיביים. HH1 ו- HH2 הם ממש מתחת וימין של NGC 1999. HH222, הידוע גם בשם ערפילית מפל, נראה כמו גאש אדום ליד הזכות העליונה במסגרת. כדי ליצור את זעזועים סילון כוכבים לדחוף דרך החומר שמסביב במהירויות של מאות קילומטרים לשנייה.

 

 

[AndroBot]

Today's image 28-01-2022:

Western Moon, Eastern Sea

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: The Mare Orientale, Latin for Eastern Sea, is one of the most striking large scale lunar features. The youngest of the large lunar impact basins it's very difficult to see from an earthbound perspective. Still, taken during a period of favorable tilt, or libration of the lunar nearside, the Eastern Sea can be found near top center in this sharp telescopic view, extremely foreshortened along the Moon's western edge. Formed by the impact of an asteroid over 3 billion years ago and nearly 1000 kilometers across, the impact basin's concentric circular features, ripples in the lunar crust, are a little easier to spot in spacecraft images of the Moon, though. So why is the Eastern Sea at the Moon's western edge? The Mare Orientale lunar feature was named before 1961. That's when the convention labeling east and west on lunar maps was reversed.

Image Credit: Tom Glenn

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: הסוסה האוריינטלי, הלטינית עבור הים המזרחי, היא אחת המאפיינים הגדולים ביותר בסולם גדול הירח.

 הצעירה מבין אגודות הירח הגדולות זה מאוד קשה לראות מנקודת מבט אדמה.

 ובכל זאת, נלקח במהלך תקופה של הטיה נוחים, או לירידה של הירח ליד, הים המזרחי ניתן למצוא ליד המרכז העליון בתצוגה הטלסקופית החדה הזאת, מופרע מאוד לאורך הקצה המערבי של הירח.

 נוצר על ידי ההשפעה של אסטרואיד מעל 3 מיליארד שנים לפני כמעט 1000 ק"מ על פני התכונות הקונצנטריות של אגן אגן, אדוות בקרום הירח, הם קצת יותר קל לזהות תמונות חללית של הירח, אם כי.

 אז למה הים המזרחי בקצה המערבי של הירח?

 התכונה הירחית של מארה אוריינלה נקראה לפני 1961. זה כאשר האמנה תיוג מזרח ומערב על מפות הירח היה הפוך.

 

 

[AndroBot]

Today's image 29-01-2022:

The Fornax Cluster of Galaxies

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Named for the southern constellation toward which most of its galaxies can be found, the Fornax Cluster is one of the closest clusters of galaxies. About 62 million light-years away, it is almost 20 times more distant than our neighboring Andromeda Galaxy, and only about 10 percent farther than the better known and more populated Virgo Galaxy Cluster. Seen across this two degree wide field-of-view, almost every yellowish splotch on the image is an elliptical galaxy in the Fornax cluster. Elliptical galaxies NGC 1399 and NGC 1404 are the dominant, bright cluster members toward the upper left (but not the spiky foreground stars). A standout barred spiral galaxy NGC 1365 is visible on the lower right as a prominent Fornax cluster member.

Image Credit: Marco Lorenzi

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: על שם הקונסטלציה הדרומית כלפי שרוב הגלקסיות שלה ניתן למצוא, אשכול Fornax הוא אחד האשכולות הקרובים ביותר של גלקסיות.

 כ -62 מיליון שנות אור משם, זה כמעט 20 פעמים רחוק יותר מאשר הגלקסיה השכנה שלנו andromeda, ורק כ -10 אחוזים רחוק יותר מאשר אשכול זלזי מזל טוב יותר.

 נראה על פני תשומת שדה רחב של שתי מעלות, כמעט כל כתב צהבהב על התמונה הוא גלקסיה אליפטית באשכול Fornax.

 גלקסיות אליפטי NGC 1399 ו- NGC 1404 הם חברי האשכול הדומיננטיים והמבריקים כלפי השמאל העליון (אך לא את הכוכבים הקדמיים).

 Addedout Barred Galaxy Galaxy NGC 1365 גלוי בצד התחתון כמו חבר אשכול בולט fornax.

 

 

[AndroBot]

Today's image 30-01-2022:

A Solar Prominence from SOHO

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: How can gas float above the Sun? Twisted magnetic fields arching from the solar surface can trap ionized gas, suspending it in huge looping structures. These majestic plasma arches are seen as prominences above the solar limb. In 1999, this dramatic and detailed image was recorded by the Extreme ultraviolet Image Telescope (EIT) on board the space-based SOHO observatory in the light emitted by ionized Helium. It shows hot plasma escaping into space as a fiery prominence breaks free from magnetic confinement a hundred thousand kilometers above the Sun. These awesome events bear watching as they can affect communications and power systems over 100 million kilometers away on planet Earth. In late 2020 our Sun passed the solar minimum of its 11-year cycle and is now showing increased surface activity.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: איך הגז יכול לצוף מעל השמש?

 שדות מגנטיים מעוותים קשת משטח השמש יכולים מלכודת גז מיונן, להשעות אותו מבנים לולאה ענק.

 אלה קשתות פלזמה מלכותית נתפסים כממסמים מעל הגפיים הסולארית.

 בשנת 1999, זה דימוי דרמטי ומפורט נרשם על ידי טלסקופ אולטרה סגול אולטרה סגול (EIT) על הלוח את המצפה SOHO מבוסס החלל באור הנפלט על ידי הליום מיונן.

 זה מראה פלזמה חמה בורח לחלל כמו בגדלים לוהטים שובר חינם מן הכליאה המגנטית מאה אלף ק"מ מעל השמש.

 אלה אירועים מדהים לשאת צופה כפי שהם יכולים להשפיע על תקשורת ומערכות כוח מעל 100 מיליון קילומטרים משם על כדור הארץ כדור הארץ.

 בסוף 2020 השמש שלנו עברה את מינימום השמש של מחזור 11 לשנה שלה, והוא מציג כעת פעילות משטח מוגברת.

 

 

[AndroBot]

Today's image 31-01-2022:

Carina Nebula North

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: The Great Carina Nebula is home to strange stars and iconic nebulas. Named for its home constellation, the huge star-forming region is larger and brighter than the Great Orion Nebula but less well known because it is so far south -- and because so much of humanity lives so far north. The featured image shows in great detail the northern-most part of the Carina Nebula. Visible nebulas include the semi-circular filaments surrounding the active star Wolf-Rayet 23 (WR23) on the far left. Just left of center is the Gabriela Mistral Nebula consisting of an emission nebula of glowing gas (IC 2599) surrounding the small open cluster of stars (NGC 3324). Above the image center is the larger star cluster NGC 3293, while to its right is the relatively faint emission nebula designated Loden 153. The most famous occupant of the Carina Nebula, however, is not shown. Off the image to the lower right is the bright, erratic, and doomed star star known as Eta Carinae -- a star once one of the brightest stars in the sky and now predicted to explode in a supernova sometime in the next few million years.

Image Credit: Roberto Colombari

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: ערפילית הקארינה הגדולה היא ביתם של כוכבים מוזרים ופסולאס איקוני. על שם הקונסטלציה שלו, אזור ענק כוכב יצירת הוא גדול יותר בהירים יותר ערפילית אוריון גדול אבל פחות ידוע כי זה כל כך רחוק דרומה - ובגלל כל כך הרבה של האנושות חי עד כה צפונה. התמונה המוצגת מופיעה בפירוט רב בצפון-רוב של ערפילית קרינה. Nebulas גלוי כוללים את החוטים החוזרים למחצה סביב כוכב וולף פעיל 23 (WR23) בצד שמאל. רק שמאלה של מרכז הוא ערפילית מיסטראלה גבריאלה המורכבת ערפילית פליטה של גז זוהר (IC 2599) סביב אשכול קטן של כוכבים (NGC 3324). מעל מרכז התמונה הוא אשכול כוכב גדול NGC 3293, בעוד ימינה הוא ערפילית פליטה קלוש יחסית המיועדת לודן 153. הדייר המפורסם ביותר של ערפילית Carina, לא מוצג. מחוץ לתמונה עד הימנית התחתונה הוא כוכב הכוכב הבהיר, הבלתי יציב והנדיד המכונה אטה קארינה - כוכב פעם אחת הכוכבים הבהירים ביותר בשמים ועכשיו ניבא להתפוצץ בסופרנובה מתישהו במיליונים הקרובים.

 

 

[AndroBot]

Today's image 02-02-2022:

The Galactic Center in Radio from MeerKAT

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: What's happening at the center of our galaxy? It's hard to tell with optical telescopes since visible light is blocked by intervening interstellar dust. In other bands of light, though, such as radio, the galactic center can be imaged and shows itself to be quite an interesting and active place. The featured picture shows the latest image of our Milky Way's center by the MeerKAT array of 64 radio dishes in South Africa. Spanning four times the angular size of the Moon (2 degrees), the image is impressively vast, deep, and detailed. Many known sources are shown in clear detail, including many with a prefix of Sgr, since the galactic center is in the direction of the constellation Sagittarius. In our Galaxy's Center lies Sgr A, found here in the image center, which houses the Milky Way's central supermassive black hole. Other sources in the image are not as well understood, including the Arc, just to the left of Sgr A, and numerous filamentary threads. Goals for MeerKAT include searching for radio emission from neutral hydrogen emitted in a much younger universe and brief but distant radio flashes.

Image Credit: Ian Heywood

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: מה קורה במרכז הגלקסיה שלנו? קשה לדעת עם טלסקופים אופטיים מאז האור הנראה נחסם על ידי התערבות אבק אינסטלאר. בלהקות אחרות של אור, אם כי, כמו רדיו, המרכז הגלקטי יכול להיות צילמו ומראה את עצמו להיות מקום מעניין ומעניין. התמונה המוצגת מציגה את התמונה האחרונה של מרכז שביל החלב שלנו על ידי מערך Meerkat של 64 מנות רדיו בדרום אפריקה. פורש ארבע פעמים בגודל הזוויתי של הירח (2 מעלות), התמונה היא עצומה מרשימה, עמוק, מפורט. מקורות ידועים רבים מוצגים בפירוט ברור, כולל רבים עם קידומת של SGR, שכן המרכז הגלקטי הוא לכיוון הקונסטלוס מזל קשת. במרכזו של הגלקסיה שלנו שקרים סיר א ', נמצא כאן במרכז התמונה, שבתים את החור השחור המרכזי של שביל החלב. מקורות אחרים בתמונה אינם מובנים היטב, כולל קשת, רק משמאל לסקר א, וחוטי ימיים רבים. מטרות למירקאט כוללות חיפוש פליטת רדיו ממימן ניטרלי הנפלט ביקום צעיר בהרבה ובבזקי רדיו קצרים אך מרוחקים.

 

 

[AndroBot]

Today's image 03-02-2022:

Embraced by Sunlight

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Even though Venus (left) was the brightest planet in the sky it was less than 1/30th the apparent size of the Moon on January 29. But as both rose before the Sun they shared a crescent phase. For a moment their visible disks were each about 12 percent illuminated as they stood above the southeastern horizon. The similar sunlit crescents were captured in these two separate images. Made at different magnifications, each panel is a composite of stacked video frames taken with a small telescope. Venus goes through a range of phases like the Moon as the inner planet wanders from evening sky to morning sky and back again with a period of 584 days. Of course the Moon completes its own cycle of phases, a full lunation, in about 29.5 days.

Image Credit: Juan Luis Cánovas Pérez

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: למרות ונוס (משמאל) היה כוכב הלכת הבהיר ביותר בשמים זה היה פחות מ 1/30 בגודל לכאורה של הירח ב -29 בינואר. אבל כמו שניהם עלו לפני השמש הם חלקו שלב הסהר.

 לרגע היו הדיסקים הגלימים שלהם כל אחד מהם מואר 12% כפי שעמדו מעל האופק הדרום-מזרחי.

 סיקני סאלייט דומה נלכדו בשתי התמונות הנפרדות.

 שנעשו על הגדלות שונות, כל פאנל הוא מרוכב של מסגרות וידאו מוערמים שנלקחו עם טלסקופ קטן.

 ונוס עובר טווח של שלבים כמו הירח כמו כוכב הלכת הפנימי נודד משמים בערב לשמים בבוקר ובחזרה עם תקופה של 584 ימים.

 כמובן שהירח משלים את מעגלו של שלבים, סנטה מלאה, בערך 29.5 ימים.

 

 

[AndroBot]

Today's image 04-02-2022:

Moons at Twilight

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Even though Jupiter was the only planet visible in the evening sky on February 2, it shared the twilight above the western horizon with the Solar System's brightest moons. In a single exposure made just after sunset, the Solar System's ruling gas giant is at the upper right in this telephoto field-of-view from Cancun, Mexico. The snapshot also captures our fair planet's own natural satellite in its young crescent phase. The Moon's disk looms large, its familiar face illuminated mostly by earthshine. But the four points of light lined-up with Jupiter are Jupiter's own large Galilean moons. Top to bottom are Ganymede, [Jupiter], Io, Europa, and Callisto. Ganymede, Io, and Callisto are physically larger than Earth's Moon while water world Europa is only slightly smaller.

Image Credit: Robert Fedez

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: אף על פי שג'ופיטר היה הכוכב היחיד שנראה בשמי הערב ב -2 בפברואר, הוא חלק הדמדומים מעל האופק המערבי עם הירחים המבריקים של מערכת השמש.

 בחשיפה אחת שנעשתה רק לאחר השקיעה, ענקית הגז השלטת של מערכת השמש נמצאת בזכות העליונה בשדה טלה זה מקנקון, מקסיקו.

 תצלום גם לוכדת את הלוויין הטבעי של הפלנטה שלנו בשלב הסהר הצעיר שלה.

 הדיסק של הירח מתנשא גדול, פניו המוכרות מוארות בעיקר על ידי כדור הארץ.

 אבל ארבעת נקודות האור בשורה עם יופיטר הם ירחים הגלילים הגדולים של יופיטר.

 מלמעלה למטה הם ganymede, [יופיטר], Io, אירופה, ו Callisto.

 Ganymede, Io, Callisto הם גדולים פיזית יותר מ ירח של כדור הארץ בעוד עולם המים אירופה הוא רק קצת יותר קטן.

 

 

[AndroBot]

Today's image 05-02-2022:

Symbiotic R Aquarii

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Variable star R Aquarii is actually an interacting binary star system, two stars that seem to have a close symbiotic relationship. Centered in this space-based optical/x-ray composite image it lies about 710 light years away. The intriguing system consists of a cool red giant star and hot, dense white dwarf star in mutual orbit around their common center of mass. With binoculars you can watch as R Aquarii steadily changes its brightness over the course of a year or so. The binary system's visible light is dominated by the red giant, itself a Mira-type long period variable star. But material in the cool giant star's extended envelope is pulled by gravity onto the surface of the smaller, denser white dwarf, eventually triggering a thermonuclear explosion, blasting material into space. Astronomers have seen such outbursts over recent decades. Evidence for much older outbursts is seen in these spectacular structures spanning almost a light-year as observed by the Hubble Space Telescope (in red and blue). Data from the Chandra X-ray Observatory (in purple) shows the X-ray glow from shock waves created as a jet from the white dwarf strikes surrounding material.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: כוכב משתנה RAQUARII הוא למעשה מערכת אינטראקציה כוכב בינארי, שני כוכבים שנראים שיש קשר הסימביוטי קרוב. מרוכזת בתמונה אופטית מבוססת חלל / רנטגן זה היא שוכנת כ -710 שנות אור. המערכת המסקרנת מורכבת מכוכב ענקי אדום וקריר, כוכב גמד לבן צפוף, במסלול הדדי סביב מרכז המסה המשותף שלהם. עם משקפת אתה יכול לצפות כמו R AQUARII משנה בהתמדה בהירות שלה במשך שנה בערך. האור הנראה של המערכת הבינארי נשלט על ידי הענק האדום, עצמו כוכב משתנה של תקופה ארוכה. אבל החומר במעטפה המורחבת של הכוכבים הענקיים נמשכים על ידי כוח הכבידה על פני השטח של הגמד הלבן, הצפוף יותר, ובסופו של דבר מפעילה פיצוץ תרמוס, מתנפחת בחומר בחלל. אסטרונומים ראו התפרצויות כאלה בעשורים האחרונים. ראיות להתפרצויות הרבה יותר מבוגרות נתפסים במבנים מרהיבים אלה, המשתרעים כמעט בשנה של אור, שנצפתה על ידי טלסקופ החלל האבל (באדום וכחול). נתוני מצפה רנטגן צ'אנדרה (בסגול) מציג את זוהר רנטגן מ גלי ההלם שנוצר כמטוס מן הגמד הלבן שביתות סביב החומר.

 

 

[AndroBot]

Today's image 05-02-2022:

Symbiotic R Aquarii

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Variable star R Aquarii is actually an interacting binary star system, two stars that seem to have a close symbiotic relationship. Centered in this space-based optical/x-ray composite image it lies about 710 light years away. The intriguing system consists of a cool red giant star and hot, dense white dwarf star in mutual orbit around their common center of mass. With binoculars you can watch as R Aquarii steadily changes its brightness over the course of a year or so. The binary system's visible light is dominated by the red giant, itself a Mira-type long period variable star. But material in the cool giant star's extended envelope is pulled by gravity onto the surface of the smaller, denser white dwarf, eventually triggering a thermonuclear explosion, blasting material into space. Astronomers have seen such outbursts over recent decades. Evidence for much older outbursts is seen in these spectacular structures spanning almost a light-year as observed by the Hubble Space Telescope (in red and blue). Data from the Chandra X-ray Observatory (in purple) shows the X-ray glow from shock waves created as a jet from the white dwarf strikes surrounding material.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: כוכב משתנה RAQUARII הוא למעשה מערכת אינטראקציה כוכב בינארי, שני כוכבים שנראים שיש קשר הסימביוטי קרוב. מרוכזת בתמונה אופטית מבוססת חלל / רנטגן זה היא שוכנת כ -710 שנות אור. המערכת המסקרנת מורכבת מכוכב ענקי אדום וקריר, כוכב גמד לבן צפוף, במסלול הדדי סביב מרכז המסה המשותף שלהם. עם משקפת אתה יכול לצפות כמו R AQUARII משנה בהתמדה בהירות שלה במשך שנה בערך. האור הנראה של המערכת הבינארי נשלט על ידי הענק האדום, עצמו כוכב משתנה של תקופה ארוכה. אבל החומר במעטפה המורחבת של הכוכבים הענקיים נמשכים על ידי כוח הכבידה על פני השטח של הגמד הלבן, הצפוף יותר, ובסופו של דבר מפעילה פיצוץ תרמוס, מתנפחת בחומר בחלל. אסטרונומים ראו התפרצויות כאלה בעשורים האחרונים. ראיות להתפרצויות הרבה יותר מבוגרות נתפסים במבנים מרהיבים אלה, המשתרעים כמעט בשנה של אור, שנצפתה על ידי טלסקופ החלל האבל (באדום וכחול). נתוני מצפה רנטגן צ'אנדרה (בסגול) מציג את זוהר רנטגן מ גלי ההלם שנוצר כמטוס מן הגמד הלבן שביתות סביב החומר.

 

 

[AndroBot]

Today's image 06-02-2022:

Blue Marble Earth

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Welcome to planet Earth, the third planet from a star named the Sun. The Earth is shaped like a sphere and composed mostly of rock. Over 70 percent of the Earth's surface is water. The planet has a relatively thin atmosphere composed mostly of nitrogen and oxygen. The featured picture of Earth, dubbed The Blue Marble, was taken from Apollo 17 in 1972 and features Africa and Antarctica. It is thought to be one of the most widely distributed photographs of any kind. Earth has a single large Moon that is about 1/4 of its diameter and, from the planet's surface, is seen to have almost exactly the same angular size as the Sun. With its abundance of liquid water, Earth supports a large variety of life forms, including potentially intelligent species such as dolphins and humans. Please enjoy your stay on planet Earth.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: ברוכים הבאים לכדור הארץ, הפלנטה השלישית מכוכב בשם השמש.

 האדמה מעוצבת כמו כדור ומורכבת בעיקר סלע.

 מעל 70 אחוזים של פני כדור הארץ הוא מים.

 לכדור הארץ יש אווירה רזה יחסית מורכבת בעיקר של חנקן וחמצן.

 התמונה המוצגת של כדור הארץ, הכינה את השיש הכחול, נלקחה מאפולו 17 בשנת 1972 ותכונות אפריקה אנטארקטיקה.

 זה נחשב להיות אחד התמונות המבוזרות ביותר של כל סוג שהוא.

 כדור הארץ יש ירח גדול אחד כי הוא בערך 1/4 של קוטר שלה, מן פני כדור הארץ, הוא נראה כמעט בדיוק באותו גודל זוויתי כמו השמש.

 עם שפע של מים נוזליים, כדור הארץ תומך במגוון רחב של צורות חיים, כולל מינים פוטנציאליים כגון דולפינים ובני אדם.

 נא ליהנות מהשהייה שלך על כדור הארץ.

 

 

[AndroBot]

Today's image 07-02-2022:

NGC 4651: The Umbrella Galaxy

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: It's raining stars. What appears to be a giant cosmic umbrella is now known to be a tidal stream of stars stripped from a small satellite galaxy. The main galaxy, spiral galaxy NGC 4651, is about the size of our Milky Way, while its stellar parasol appears to extend some 100 thousand light-years above this galaxy's bright disk. A small galaxy was likely torn apart by repeated encounters as it swept back and forth on eccentric orbits through NGC 4651. The remaining stars will surely fall back and become part of a combined larger galaxy over the next few million years. The featured image was captured by the Canada-France-Hawaii Telescope (CFHT) in Hawaii, USA. The Umbrella Galaxy lies about 50 million light-years distant toward the well-groomed northern constellation Coma Berenices.

Image Credit: CFHT

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: יורד גשם כוכבים.

 מה שנראה להיות מטרייה קוסמית ענקית ידועה כיום זרם גאות של כוכבים מופשטים מגלקסיה לווינית קטנה.

 הגלקסיה העיקרית, הגלקסיה הספירלית NGC 4651, היא בערך בגודל של שביל החלב שלנו, בעוד שמשיה הכוכבית שלה נראה כי כ -100 אלף שנות אור מעל הדיסק בהיר של גלקסי.

 גלקסיה קטנה היתה קרועה ככל הנראה מפגשים חוזרים, שכן היא נסחפה הלוך ושוב על מסלולים אקסצנטריים באמצעות NGC 4651. הכוכבים הנותרים יהיו בוודאי לחזור ולהיות חלק משולב גדול יותר במהלך מיליוני השנים הקרובות.

 התמונה המוצגת נתפסת על ידי טלסקופ קנדה-צרפת-הוואי (CFHT) בהוואי, ארה"ב.

 הגלקסיה של המטריה טמונה כ -50 מיליון שנות אור רחוקות כלפי הקונסטלציה הצפונית של תרדמת ברניקס.

 

 

[AndroBot]

Today's image 08-02-2022:

Aurora and Light Pillars over Norway

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Which half of this sky is your favorite? On the left, the night sky is lit up by particles expelled from the Sun that later collided with Earth's upper atmosphere — creating bright auroras. On the right, the night glows with ground lights reflected by millions of tiny ice crystals falling from the sky — creating light pillars. And in the center, the astrophotographer presents your choices. The light pillars are vertical columns because the fluttering ice-crystals are mostly flat to the ground, and their colors are those of the ground lights. The auroras cover the sky and ground in the green hue of glowing oxygen, while their transparency is clear because you can see stars right through them. Distant stars dot the background, including bright stars from the iconic constellation of Orion. The featured image was captured in a single exposure two months ago near Kautokeino, Norway.

Image Credit: Alexandre Correia

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: איזה חצי של שמים זה הוא האהוב עליך?

 משמאל, שמי הלילה מוארים על ידי חלקיקים שגורשו מן השמש כי מאוחר יותר התנגשו עם האטמוספירה העליונה של כדור הארץ - יצירת Auroras בהיר.

 מימין, הלילה זוהר עם אורות הקרקע משתקפים על ידי מיליוני גבישי קרח זעירים נופלים מן השמים - יצירת עמודי אור.

 ובמרכז, האסטרופוטוגרף מציג את הבחירות שלך.

 עמודי האור הם עמודים אנכיים, כי קריסטלים קרח מרפרף הם בעיקר שטוחים לקרקע, והצבעים שלהם הם אלה של אורות הקרקע.

 Auroras מכסים את השמים ואת הקרקע בגוון הירוק של חמצן זוהר, בעוד שקיפות שלהם ברור כי אתה יכול לראות כוכבים זכות דרכם.

 כוכבים מרוחקים נקודה את הרקע, כולל כוכבים בהירים מהקונסטלציה האיקונית של אוריון.

 התמונה המוצעת נתפסה בחשיפה אחת לפני כחודשיים ליד Kautokeino, נורבגיה.

 

 

[AndroBot]

Today's image 10-02-2022:

T Tauri and Hind's Variable Nebula

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: The star with an orange tint near top center in this dusty telescopic frame is T Tauri, prototype of the class of T Tauri variable stars. Next to it (right) is a yellow cosmic cloud historically known as Hind's Variable Nebula (NGC 1555). About 650 light-years away, at the boundary of the local bubble and the Taurus molecular cloud, both star and nebula are seen to vary significantly in brightness but not necessarily at the same time, adding to the mystery of the intriguing region. T Tauri stars are now generally recognized as young (less than a few million years old), sun-like stars still in the early stages of formation. To further complicate the picture, infrared observations indicate that T Tauri itself is part of a multiple system and suggest that the associated Hind's Nebula may also contain a very young stellar object. The well-composed image spans about 8 light-years at the estimated distance of T Tauri.

Image Credit: Dawn Lowry

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: הכוכב עם גוון כתום ליד המרכז העליון זה מסגרת טלסקופית מאובקת זה TAURI, אב טיפוס של הכיתה של Tauri כוכבים משתנים.

 ליד זה (מימין) הוא ענן קוסמי צהוב הידוע בהיסטורי בשם הערפילית המשתנה של האחור (NGC 1555).

 כ -650 שנות אור משם, בגבול הבועה המקומית וענן המולקולרי מזל שור, הן כוכב והן ערפיליות נתונות באופן משמעותי בהירות, אך לא בהכרח באותו זמן, והוסיף למסתורין של האזור המסקרן.

 T TAURI כוכבים עכשיו מוכרים בדרך כלל צעירים (פחות ממיליון שנים), כוכבים דמויי שמש עדיין בשלבים המוקדמים של היווצרות.

 כדי לסבך עוד יותר את התמונה, תצפיות אינפרא אדום מצביעים על כך שהטאורי עצמו הוא חלק ממערכת מרובה ומציע ערפילית הינד הקשורה יכול להכיל גם אובייקט כוכב צעיר מאוד.

 התמונה המורכבת היטב משתרעת על 8 שנות אור במרחק המשוער של T Tauri.

 

 

[AndroBot]

Today's image 11-02-2022:

IC 342: The Hidden Galaxy in Camelopardalis

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Similar in size to large, bright spiral galaxies in our neighborhood, IC 342 is a mere 10 million light-years distant in the long-necked, northern constellation Camelopardalis. A sprawling island universe, IC 342 would otherwise be a prominent galaxy in our night sky, but it is hidden from clear view and only glimpsed through the veil of stars, gas and dust clouds along the plane of our own Milky Way galaxy. Even though IC 342's light is dimmed and reddened by intervening cosmic clouds, this sharp telescopic image traces the galaxy's own obscuring dust, young star clusters, and glowing pink star forming regions along spiral arms that wind far from the galaxy's core. IC 342 may have undergone a recent burst of star formation activity and is close enough to have gravitationally influenced the evolution of the local group of galaxies and the Milky Way.

Image Credit: Daniel Feller

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: דומה לגודל לגלקסיות ספירליות גדולות, בהירות בשכונה שלנו, IC 342 היא רק 10 מיליון שנות אור מרוחקות בטווח הארוך, הצפוני הקונפלסטליס.

 אי היקום של אי-הזרע, IC 342 היה אחרת להיות גלקסיה בולטת בשמי הלילה שלנו, אבל הוא מוסתר מן השקפה ברורה ורק הצצה דרך הצעיף של כוכבים, גז וענני אבק לאורך המטוס של גלקסי החלב שלנו.

 אף על פי שהאור של IC 342 מעומעם ומדהים על ידי התערבות עננים קוסמיים, תמונה טלסקופית חדה זו עוקבת אחר אבק ההסתתרות של הגלקסיה, אשכולות הכוכבים הצעירים, וכוכב ורוד זוהר, והוציאו את האזורים לאורך זרועות ספירלות שהרוחו רחוקות הליבה של הגלקסיה.

 IC 342 אולי עברו פרץ שנערך לאחרונה של פעילות היווצרות כוכבים, והוא קרוב מספיק כדי להשפיע על הכבידה את האבולוציה של הקבוצה המקומית של הגלקסיות ואת שביל החלב.

 

 

[AndroBot]

Today's image 12-02-2022:

Aurora by Moonlight

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: The ice was singing as light from a bright gibbous Moon cast shadows across this frozen lake, about 20 kilometers north of Stockholm, Sweden, planet Earth. In the alluring night skyscape captured on February 10, shimmering auroral curtains of light dance in the evening sky. On that northern night nature's performance included the auroral displays fostered by a minor geomagnetic storm. Stormy space weather was the result of a coronal mass ejection, erupting from a solar prominence days earlier and brushing our fair planet's magnetosphere.

Image Credit: Clear Skies

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: הקרח שרה כמו אור מירח גיבובי בוהק צללים על פני האגם הקפוא הזה, כ -20 ק"מ מצפון לשטוקהולם, שבדיה, כדור הארץ.

 בלילה המפתה של הלילה שנלכדו ב -10 בפברואר, וילונות אורליים מנצנצים בשמי הערב.

 על הביצועים הצפוניים של הלילה הצפוני כללו את הצגים האורליים שטופלו בסערה גיאומגנטית קלה.

 מזג האוויר בסערה היה תוצאה של פליטה המונית העטרה, והתפרץ מימי בולטות סולאריים קודם לכן ומבריש את מגנטוספירה של כוכב הלכת ההוגן שלנו.

 

 

[AndroBot]

Today's image 13-02-2022:

Earth at Night

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: This is what the Earth looks like at night. Can you find your favorite country or city? Surprisingly, city lights make this task quite possible. Human-made lights highlight particularly developed or populated areas of the Earth's surface, including the seaboards of Europe, the eastern United States, and Japan. Many large cities are located near rivers or oceans so that they can exchange goods cheaply by boat. Particularly dark areas include the central parts of South America, Africa, Asia, and Australia. The featured image, nicknamed Black Marble, is actually a composite of hundreds of pictures remade in 2016 from data taken by the orbiting Suomi NPP satellite.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: זה מה שהארץ נראית בלילה.

 אתה יכול למצוא את המדינה האהובה עליך או עיר?

 באופן מפתיע, אורות העיר להפוך את המשימה הזאת אפשרי.

 האורות המוצגים האנושיים מדגישים אזורים מפותחים או מאוכלסים של פני כדור הארץ, כולל חץ הים של אירופה, מזרח ארצות הברית ויפן.

 ערים גדולות רבות ממוקמות ליד נהרות או האוקיינוסים, כך שהם יכולים להחליף סחורות בזול על ידי סירה.

 אזורים כהים במיוחד כוללים את החלקים המרכזיים של דרום אמריקה, אפריקה, אסיה ואוסטרליה.

 התמונה המוצגת, המכונה שיש השיש, היא למעשה מורכב של מאות תמונות remade בשנת 2016 מן הנתונים שצולמו על ידי מסלול הסווין הסוומי מסלול.

 

 

[AndroBot]

Today's image 14-02-2022:

In the Heart of the Heart Nebula

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: What excites the Heart Nebula? First, the large emission nebula dubbed IC 1805 looks, in whole, like a human heart. Its shape perhaps fitting of the Valentine's Day, this heart glows brightly in red light emitted by its most prominent element: excited hydrogen. The red glow and the larger shape are all created by a small group of stars near the nebula's center. In the heart of the Heart Nebula are young stars from the open star cluster Melotte 15 that are eroding away several picturesque dust pillars with their energetic light and winds. The open cluster of stars contains a few bright stars nearly 50 times the mass of our Sun, many dim stars only a fraction of the mass of our Sun, and an absent microquasar that was expelled millions of years ago. The Heart Nebula is located about 7,500 light years away toward the constellation of the mythological Queen of Aethiopia (Cassiopeia).

Image Credit: Adam Jensen

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: מה מרגש את ערפילית הלב?

 ראשית, ערפילית פליטה גדולה כינה IC 1805 נראה, כמובן, כמו לב אנושי.

 צורתו אולי מתאימה ליום האהבה, לב זה זוהרת באור באור אדום הנפלט על ידי אלמנט הבולט ביותר שלה: מימן מתרגש.

 זוהר האדום ואת הצורה הגדולה יותר נוצרים על ידי קבוצה קטנה של כוכבים ליד מרכז הערפילית.

 בלב ערפילית הלב נמצאים כוכבים צעירים מאשכול הכוכבים הפתוח, שנחקקים כמה עמודי אבק ציוריים עם אור אנרגטי שלהם ורוחות.

 אשכול הכוכבים הפתוח מכיל כמה כוכבים בהירים כמעט 50 פעמים את המסה של השמש שלנו, הרבה כוכבים עמומים רק חלק קטן של המסה של השמש שלנו, ואת microquasar נעדר שגורשו מיליוני שנים.

 ערפילית הלב ממוקמת כ -7,500 שנות אור לעבר קבוצת המלכה המיתולוגית של אזהופיה (קסיופופיה).

 

 

[AndroBot]

Today's image 15-02-2022:

Terminator Moon

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: What's different about this Moon? It's the terminators. In the featured image, you can't directly see any terminator -- the line that divides the light of day from the dark of night. That's because the image is a digital composite of 29 near-terminator lunar strips. Terminator regions show the longest and most prominent shadows -- shadows which, by their contrast and length, allow a flat photograph to appear three-dimensional. The original images and data were taken near the Moon by NASA's Lunar Reconnaissance Orbiter. Many of the Moon's craters stand out because of the shadows they all cast to the right. The image shows in graphic detail that the darker regions known as maria are not just darker than the rest of the Moon -- they are flatter.

Image Credit: NASA

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: מה שונה בירח הזה?

 זה הטרמיננטים.

 בתמונה המוצגת, אתה לא יכול לראות ישירות כל שליחות קטלנית - הקו שמחלק את אור היום מחושך הלילה.

 זה בגלל שהתמונה היא מרוכבת דיגיטלית של 29 רצועות ירחי של טרמיננט.

 אזורי טרמינאטור מראים את הצללים הארוכים והבולטים ביותר - צללים אשר, על ידי הניגודיות והאורך שלהם, לאפשר צילום שטוח להופיע תלת מימדי.

 התמונות המקוריות והנתונים נלקחו ליד הירח על ידי מסלול הירח של נאס"א.

 רבים ממעשייני הירח מתבלטים בגלל הצללים שעלינו מימין.

 התמונה מראה בפירוט גרפי כי אזורים כהים הידועים בשם מריה הם לא רק כהה יותר מאשר שאר הירח - הם מחמיאים.

 

 

[AndroBot]

Today's image 17-02-2022:

Chamaeleon I Molecular Cloud

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Dark markings and bright nebulae in this telescopic southern sky view are telltale signs of young stars and active star formation. They lie a mere 650 light-years away, at the boundary of the local bubble and the Chamaeleon molecular cloud complex. Regions with young stars identified as dusty reflection nebulae from the 1946 Cederblad catalog include the C-shaped Ced 110 just above and left of center, and bluish Ced 111 below it. Also a standout in the frame, the orange tinted V-shape of the Chamaeleon Infrared Nebula (Cha IRN) was carved by material streaming from a newly formed low-mass star. The well-composed image spans 1.5 degrees. That's about 17 light-years at the estimated distance of the nearby Chamaeleon I molecular cloud.

Image Credit: Robert Eder

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: סימנים כהים וערפיליות בהירות בתקוף השמים הדרומי הטלסקופי הזה הם סימנים של כוכבים צעירים והיווצרות כוכבים פעילים.

 הם משקרים רק 650 שנות אור, בגבול של הבועה המקומית ואת מורכבת ענן מולקולרי Chamaeleon.

 אזורים עם כוכבים צעירים מזוהים כמו ערפיליות השתקפות מאובקת מן הקטלוג Cederblad 1946 כוללים את C- בצורת C Ced 110 רק מעל ומשמאל של מרכז, כחלחל 111 מתחתיו.

 גם בולטת במסגרת, בצורת V תפוז הצבעה של ערפילית אינפרא אדום Chamaeleon (Cha IRN) היה מגולף על ידי הזרמת חומר של כוכב מסה נמוך חדש.

 התמונה המורכבת היטב משתרעת על 1.5 מעלות.

 זה בערך 17 שנות אור במרחק המשוער של Chamaeleon הסמוך אני ענן מולקולרי.

 

 

[AndroBot]

Today's image 18-02-2022:

Three Clusters in Puppis

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Galactic or open star clusters are young. The swarms of stars are born together near the plane of the Milky Way, but their numbers steadily dwindle as cluster members are ejected by galactic tides and gravitational interactions. Caught in this telescopic frame over three degrees across are three good examples of galactic star clusters, seen toward the southern sky's nautical constellation Puppis. Below and left, M46 is some 5,500 light-years in the distance. Right of center M47 is only 1,600 light-years away and NGC 2423 (top) is about 2500 light-years distant. Around 300 million years young M46 contains a few hundred stars in a region about 30 light-years across. Sharp eyes can spot a planetary nebula, NGC 2438, at about 11 o'clock against the M46 cluster stars. But that nebula's central star is billions of years old, and NGC 2438 is likely a foreground object only by chance along the line of sight to youthful M46. Even younger, aged around 80 million years, M47 is a smaller and looser star cluster spanning about 10 light-years. Star cluster NGC 2423 is pushing about 750 million years in age though. NGC 2423 is known to harbor an extrasolar planet, detected orbiting one of its red giant stars.

Image Credit: Dave Doctor

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: אשכולות כוכב גלקטי או פתוחים הם צעירים. נחילי הכוכבים נולדים יחד ליד המטוס של שביל החלב, אבל המספרים שלהם בהתמדה להידדל כמו חברי אשכול נפלגות על ידי גאות גלקטי אינטראקציות כבידה. נתפס במסגרת הטלסקופית הזאת יותר משלוש מעלות מול שלוש דוגמאות טובות של אשכולות כוכב גלקטי, שנראו כלפי גורמת הכוכבים הימיים של השמים הדרומיים. מתחת והשמאל, M46 הוא כ -5,500 שנות אור במרחק. זכותו של מרכז M47 הוא רק 1,600 שנות אור משם 2423 NGC 2423 (למעלה) הוא כ 2500 שנות אור רחוק. בסביבות 300 מיליון שנים M46 צעירים מכיל כמה מאות כוכבים באזור כ -30 שנות אור על פני. עיניים חדות יכולות לזהות ערפילית פלנטרית, NGC 2438, בשעה 11 נגד כוכבי אשכול M46. אבל הכוכב המרכזי של ערפילית הוא מיליארדי שנים, ו NGC 2438 הוא כנראה אובייקט קדמי רק במקרה לאורך שורת הראייה לנוע נוער. אפילו צעירים יותר, בגיל 80 מיליון שנה, M47 הוא אשכול כוכב קטן ומרופט פורש על 10 שנות אור. כוכב אשכול NGC 2423 הוא דוחף כ 750 מיליון שנים בגיל. NGC 2423 ידוע לנמל כוכב לכת extrasolar, מזוהה מסלול אחד הכוכבים הענקיים האדומים שלה.

 

 

[AndroBot]

Today's image 19-02-2022:

Peculiar Galaxies of Arp 273

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: The spiky stars in the foreground of this backyard telescopic frame are well within our own Milky Way Galaxy. But the two eye-catching galaxies lie far beyond the Milky Way, at a distance of over 300 million light-years. Their distorted appearance is due to gravitational tides as the pair engage in close encounters. Cataloged as Arp 273 (also as UGC 1810), the galaxies do look peculiar, but interacting galaxies are now understood to be common in the universe. Nearby, the large spiral Andromeda Galaxy is known to be some 2 million light-years away and approaching the Milky Way. The peculiar galaxies of Arp 273 may offer an analog of their far future encounter. Repeated galaxy encounters on a cosmic timescale can ultimately result in a merger into a single galaxy of stars. From our perspective, the bright cores of the Arp 273 galaxies are separated by only a little over 100,000 light-years.

Image Credit: Jason Guenzel

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: כוכבי קוצני בחזית של מסגרת טלסקופית בחצר האחורית הם גם בתוך הגלקסיה שביל החלב שלנו.

 אבל שתי הגלקסיות המושכות את העין הרבה מעבר לשביתה החלבית, במרחק של למעלה מ -300 מיליון שנות אור.

 המראה המעוות שלהם הוא עקב גאות גדרות כמו זוג לעסוק במפגשים קרובים.

 מקוטלגים כמו ARP 273 (גם כמו UGC 1810), הגלקסיות להיראות מוזר, אבל אינטראקציה גלקסיות מובנות עכשיו להיות נפוץ ביקום.

 בקרבת מקום, הגלקסיה הספירלית הגדולה אנדרומדה ידועה כ -2 מיליון שנות אור והתקרבה לשביעות החלב.

 הגלקסיות המיוחדות של ARP 273 עשויות להציע אנלוגי של המפגש העתידי שלהם.

 מפגשים גלקסיה חוזרים על זמנים קוסמיים יכולים בסופו של דבר לגרום למיזוג לתוך גלקסיה אחת של כוכבים.

 מנקודת המבט שלנו, ליבות הבהירות של ה- ARP 273 גלקסיות מופרדים רק קצת יותר מ -100,000 שנות אור.

 

 

[AndroBot]

Today's image 20-02-2022:

Aurora Over White Dome Geyser

מתחת לתמונה ניתן למצוא הסברים באנגלית (מקור), ובעברית (תרגום גוגל)

Explanation: Sometimes both heaven and Earth erupt. Colorful auroras erupted unexpectedly a few years ago, with green aurora appearing near the horizon and brilliant bands of red aurora blooming high overhead. A bright Moon lit the foreground of this picturesque scene, while familiar stars could be seen far in the distance. With planning, the careful astrophotographer shot this image mosaic in the field of White Dome Geyser in Yellowstone National Park in the western USA. Sure enough, just after midnight, White Dome erupted -- spraying a stream of water and vapor many meters into the air. Geyser water is heated to steam by scalding magma several kilometers below, and rises through rock cracks to the surface. About half of all known geysers occur in Yellowstone National Park. Although the geomagnetic storm that caused the auroras subsided within a day, eruptions of White Dome Geyser continue about every 30 minutes.

Image Credit: Robert Howell

* * *

תרגום גוגל אוטומטי (לפעמים מוצלח ולפעמים פחות):

הסבר: לפעמים השמים והאדמה מתפרצים.

 Auroras צבעוניים פרצו באופן בלתי צפוי לפני כמה שנים, עם אורורה ירוקה המופיעה ליד האופק ואת להקות מבריק של אורורה אדומה פורח גבוה מעל תקורה.

 ירח בהיר הדליק את חזית הסצינה הציורית הזאת, בעוד כוכבים מוכרים נראו מרוחקים.

 עם תכנון, Astrophotographer זהיר ירו זה פסיפס תמונה בתחום הכיפה הלבנה גייזר בפארק הלאומי ילוסטון במערב ארה"ב.

 ודאי, רק אחרי חצות, כיפה לבנה פרצה - ריסוס זרם של מים ואדים מטרים רבים לאוויר.

 מי גייזר מחומם לאדים על ידי מגמה של מגמה כמה קילומטרים מתחת, ועולה דרך סדקים סלע על פני השטח.

 כמחצית מכל גייזרים ידועים להתרחש בפארק הלאומי ילוסטון.

 אף על פי שהסערה הגיאומגנטית שגרמה לאבורסות שככה בתוך יום, התפרצויות של גייזר כיפה לבנה להמשיך בערך כל 30 דקות.