תצפיות אסטרונומיות בחורף הן דבר די נזיל. האויב הגדול של האסטרונום הוא הענן, ובחורף הענן הוא חיה לא צפויה. בעוד שבקיץ אפשר להסתמך על מזג האוויר בוודאות די גבוה שישאיר לנו את שמי המדבר בהירים ונקיים, בחורף האסטרונום החובב נקלע למעין רולטה רוסית של הזמן שלו. לשריין את הסופ"ש? את חמישי? את שישי? להכין את בן/בת הזוג להפקרה מכוונת עם הילדים ואז לאכזב את כולם? בעיה. יש סיטואציות בהן גם עד בוקרו של אותו יום לא בטוחים אם תצפית תתקיים, שלא לדבר על שבוע מראש…
אז מה עושים? מהמרים. למזלי הזמן שלי קצת גמיש בתקופה הזו אז הרשיתי לעצמי לשריין את הלילות של חמישי ושישי, ולהתפלל לסופ"ש שלם של שקט ושלווה במדבר. הנגב שלנו יודע לתת הצגות בחורף - לפעמים שמיים מעוננים ודרמטיים, ולפעמים שמיים צלולים בצבע כחול עז, נקי מהפיח של העיר והאבק המאפיין את חודשי הקיץ. משטחי האדמה מתכסים באיים של צמחייה, הצמחים הצמאים של הקיץ שותים קצת ונצבעים בירוק, והאמיצים שבהם מוציאים גם פרחים. זה מייצר סביבה מדהימה להעביר בה את הזמן בין התצפיות של שני הלילות. בעוד שבקיץ מחפשים מפלט מהשמש עד התצפית העוקבת, בחורף השמש מלטפת ואפשר להסתובב בטבע חופשי חופשי.
***
חמישי
את הסופ"ש הזה שריינתי ממש במלואו, דאגתי שלא יהיה לי שום דבר בחמישי. האוטו מועמס כבר יום לפני והכל מוכן. חיכיתי לסביבות 9:30 בבוקר כדי לדלג על עומסי התנועה הכבדים ויצאתי לדרך. לאיזור מצפה רמון הגעתי בסביבות 12:00. עצרתי לאיזה סנדוויץ' צהריים זריז ואז הלכתי להסתובב בטבע. שקט מושלם, שמש ורוח מלטפות, והמדבר שקיים את ההבטחה.
אחרי הצהריים נסעתי לאיזור התצפית, והגעתי ראשון. תוך כדי התמקמות הגיעה מרגריטה, אחריה שחר, ואחריו כל השאר - סה"כ היינו להערכתי כעשרה טלסקופים. עשיתי קצת מינגל עם התצפיתנים ואח"כ עם הצלמים. השמש שקעה די מוקדם ונתנה אחלה מופע של נגה, צדק ומאדים בשמיים עם הדמדומים. לאחר שהחשיך קצת כבר היה אפשר לראות את אוריון, שור, הפליאדות וכל שאר הקבוצות של החורף. עוד קצת חושך, ובשש בערב כבר אפשר היה לראות את התכלת של שביל החלב בין המאסות של הכוכבים בכיוון זניט.
כפי שרשמתי בסיכום הקודם, החלטתי להתחיל בינואר את כל קטלוג הרשל 400 מההתחלה, והפעם לאט יותר. אז התחלתי. עומס כבד של אובייקטים על המסך, רק תבחר קונסטלציה ותתחיל לצפות.
הרשל 400 במלואו:
החלטתי ללכת על קבוצת Cetus (לוויתן) שנמצאת במרידיאן כבר עם השקיעה. הקבוצה נמצאת רחוק משביל החלב, ועל כן מתאפיינת בעיקר בגלקסיות. אלה של קטלוג הרשל, הן בעיקר בבהירות 9-13. בין היתר ניתן היה לראות את Skull Nebula ו- Sculpture Galaxy. בהמשך צפינו קצת בטלסקופים של החברים האחרים, קצת בבינופיינדר שלי, או סתם נמרחנו על הכיסא והסתכלנו על השמיים. פשוט ערב שקט ורגוע.
האובייקטים שצפיתי בהם בקבוצת לוויתן:
איפשהו לאחר חצות, השביט התורן, comet c/2022 e3 (ztf) עלה כדי לומר שלום. בשעות האלה הוא עדיין היה נמוך והייתי עייף מדי כדי לחכות שהוא יעלה למעלה לשמיים, אז צפינו בו בגובה של כ - 20 מעלות. התחלנו בשובר האור של ארתיום, שהציג גרעין בהיר ושובל קטן מטושטש. הבינופיינדר שלי הציג תמונה דומה, ואילו ב - 130PDS כבר היה ניתן להפריד את הגרעין מהכתם. נחמד מאוד. בסה"כ היה ערב אחלה, עם תנאים טובים, אבל לא משהו שלא נתקלתי בו בעבר. עם זאת, שום דבר לא הכין אותי למה שקרה בלילה של שישי...
***
שישי
בבוקר שישי התקפלנו בעצלתיים בידיעה שאין לאן למהר. אחרי ארוחת בוקר בארומה, הלכתי להסתובב שוב בחום הנעים של המדבר למשך איזה שלוש שעות, ובסיומן המשכתי לאתר התצפית כדי לחכות לשאר החברים שיגיעו. תחילה הגיע אלי, ואחריו יוסי, איוון, ובסוף גם מיכאל ומריה.
הלילה הזה התחיל כמו הקודם לו, סיימתי את האובייקטים של קבוצת לווייתן, ולאחר מכן המשכתי לקבוצת Canis Major (הכלב הגדול). מאחר והקבוצה הזו נמצאת בתוך שביל החלב, ניתן למצוא בה בעיקר צבירי כוכבים פתוחים צעירים ומרשימים.
האובייקטים בהם צפיתי בקבוצת הכלב הגדול:
תנאי מזג האוויר היו מצויינים שוב, ללא רוח כמעט וללא לחות כלל. כאן הדברים כבר התחילו להיות מעניינים. מתישהו לקראת השעה 23:00 יוסי קרא לי אליו ושאל אותי אם יש סיכוי שמה שהוא רואה, זה ערפילית ראש הסוס. עכשיו בשביל לסבר את העין, הערפילית הזו, אחת המפורסמות, היא מסוג הערפיליות שבדרך כלל אפשר לראות רק בעזרת מצלמה. כדי לראות אותה בעין יש צורך כבר בטלסקופ ענק דוגמת ה - 20 אינץ' של אילן, וגם שם, כל מה שזכור לי זה שראיתי בעיקר בליטה שחורה על רקע טיפה פחות שחור, בראייה מוסבת ועיניים פוזלות. מהסיבה הזו הייתי ספקן לגבי יוסי, כי אצלו מדובר בטלסקופ בחצי מהקוטר של אילן (רבע מיכולת איסוף האור), אבל למה שראיתי בעין שום דבר לא הכין אותי:
ראש הסוס, במלוא תפארתו, קצת מהצורה והבליטה של הסנטר, על רקע קצת בהיר, וכל זה ממש מול העיניים שלי ללא שימוש בראייה מוסבת כלל. פשוט שם, כמו בתמונה. בהתחלה חשבתי שאני מדמיין, אבל כל מי שניגש לטלסקופ ראה בדיוק את אותו הדבר.
יוסי, שכנראה הבין שזה יום המזל שלו וההזמנות לדחוף את הטלסקופ לקצה, עבר לאובייקט הבא - ערפילית קליפורניה. גם פה מדובר בערפילית שקצת קשה לראות. ושוב - הנה היא היתה שם, חוצה את שדה הראיה מלמעלה למטה, ובולטת חזק כמו ערפילית הצעיף (Veil)!
יוסי כבר היה שיכור מתחושת הכוח ועבר לרוזטה, אובייקט ענק, שהצפייה בו בדרך כלל מסתכמת במעבר גוונים מאיזור הצביר במרכז עם רקע שחור - כהה, לטבעות שמקיפות אותו בגוון בהיר יותר (תלוי בפילטר). ושוב, הפלא ופלא, ראינו משהו שדומה יותר למה שרואים בתמונה - יכולנו לראות קיפולים ופילמנטים בענני החומר, רזולוציה די גבוהה ומראה עוצר נשימה.
***
מסקנה חשובה
במהלך הלילה נזרקו רעיונות לאוויר באשר לסיבה שבגללה קיבלנו מראות נדירים, לאובייקטים שכבר צפינו בהם כמה פעמים בעבר. הסברה הרווחת היתה שקיפות יוצאת דופן של השמיים. יכול להיות, ונשמע הגיוני. בדרך חזרה הביתה, חשבתי קצת על הסיבות, אבל רק אחרי שהגעתי חזרה, גיבשתי דעה מוצקה לגבי הסיבה.
באותו הלילה, היינו רק קבוצה קטנה מאוד של צופים (5 טלסקופים). האתר היה חשוך לגמרי, ללא אורות מסביב, וללא כיפות אור חזקות כמעט. במהלך הלילה לא עבר לידנו שום רכב. הפאקטור החשוב ביותר - שמתי לב שבערך אחרי השעה 21:00 היה כל כך חשוך שאף אחד מאיתנו כמעט לא השתמש באורות אדומים. פנסי ראש כמעט ולא הודלקו, וכשזה כן קרה, זה היה כל כך צורם שהם כובו די מהר. פועל יוצא של הסיפור הזה, הוא שלדעתי ראיית הלילה שלנו באותו הערב נשמרה בצורה כמעט מושלמת, וכנראה שהאובייקטים בשמיים פתאום נפתחים בצורה חדשה לגמרי כשזה קורה; הדבר הזה גורם לי לאט לאט להבין כמה אנחנו האסטרונומים מפספסים בשמיים בינינו לבין עצמנו, אפילו כשאף אחד אחר מבחוץ לא מסנוור אותנו עם פרוז'קטורים מבחוץ. האור האדום שאנחנו שמים עליו את מבטחנו, פוגם בצורה לא זניחה בכלל בראיית הלילה שלנו, וכתוצאה מכך במה שאנחנו יכולים לסחוט מהטלסקופ. אם נמנעים גם ממנו, אובייקטים שראינו כבר אלף פעמים פתאום מגלים פרטים חדשים לגמרי. בקיצור שווה לזכור את זה, ושווה לעשות משהו לגבי זה.
לקינוח, קצת מהיופי שיש לנגב להציע בחורף:
סיכום סוף שבוע אסטרונומי מוצלח במחנטוש - מתצפית אינטימית לתצפית המונית, ובעיקר הרבה שמי קיץ וחברים טובים
קרדיט – ארז בויום
בחודש יוני 2021 היקום כינס לנו לוח ירח נוח במיוחד. שני סופי שבוע שלמים Back to back, רק לבחור מתי יורדים למדבר לתצפית, והירח מבטיח לא להפריע. כמובן שהתנגדות ללו"ז שכזה היא חסרת תועלת, וכל מה שאפשר לעשות זה לגייס שותפים ולנסות להפיק את המקסימום. המזל הטוב המשיך ומצאתי לי שותפי תצפית לשני סופי השבוע. בסוף השבוע הקודם, פגשתי כמה חברים בתצפית קיץ ראשונה לעונה זו בלילה של שישי, והסופ"ש הזה היה ההמשך, כשההחלטה היתה לנצל את כל סוף השבוע ולעשות את לילות חמישי ושישי.
לתצפית של יום חמישי יצאתי אחרי דרמה קטנה עם הרכב שהטילה סימן שאלה על הסופש, אבל בסוף הסתדרה. התצפית היתה מתוכננת להיות בהרכב מצומצם מכיוון שרוב החברים העדיפו לנצל את ליל שישי. יצאתי מהמרכז לכיוון מחנטוש בשעה סבירה מתוך ידיעה שמחשיך יחסית מאוחר, בכיוון 20:30. הירידות לדרום בימי חמישי אחה"צ מתאפיינות באופן טבעי ביותר עומסי תנועה, ואכן היו לא מעט פקקים שהשתחררו רק אחרי שעברתי לגמרי את באר שבע. השמיים היו מעט אביכים, ועננים דקים החלו לעלות מכיוון מערב, אם כי זה צפוי לפי התחזית ולא חששנו מהעניין.
***
קצת EAA
הגעתי משהו כמו שלוש שעות לפני והקמתי את הציוד בניחותא, ומיד לאחר מכן התחילו להגיע החברים. הקמתי את הדובסוני, ולידו את המערכת הקטנה יותר - ניוטוני 5 אינץ' ממונע, על מנת לעשות קצת EAA. ידעתי שיש לי סופש שלם והרבה זמן לעשות מה שאני רוצה אז למה לא. לאחר שהתחיל להחשיך שמתי את המצלמה בפוקוסר ויצאנו לסשן קצר של כרבע שעה, סה"כ 3-4 תמונות. ראינו את הטריפלט בליאו, את שרשרת מרקריאן, ולבסוף את אומגה סנטאורי.
מכיוון שאני עושה לא מעט EAA מעיר, אני גם יודע להעריך את המדבר - ישר מהפריים הראשון ניתן לראות היסטוגרמה קומקפטית ומכונסת לצד - סימן להיעדר זיהום אור. כשעושים מתיחה לתמונה, לא מופיעות כל מיני תופעות מבאסות שבד"כ יש מהעיר כמו עיגול חזק של וינייטינג.
***
הרשל והשביל
אחרי סשן הצליום הקצרצר, עברתי לדובסוני כדי להמשיך בחיפושים בקטלוג הרשל 400. שוב בעיקר גלקסיות באיזור שבין קבוצת בתולה, בהירויות שנעות בין 9-12. אובייקטים קטנים ויפים, אני אוהב לצפות בהם בעיקר בעזרת עינית ה – ES 9 מ"מ שקניתי לאחרונה.
אחרי שעתיים, באיזור 23:30 עברתי לתצפית משוחררת בשביל החלב – מה שבא בא. דבר ראשון שעשיתי היה להרכיב את המשקפת האסטרונומית להתחיל לשוטט בשביל החלב בשדה רחב. יגאל הצטרף ונראה שאהב גם את המראה. מזג האוויר בינתיים התחיל להתקרר מעט והתחילה לנשב רוח תמידית, ועד מהרה מצאנו את עצמנו מממשים את האזהרה להתלבש חם בליל יוני במדבר.
לבסוף שמתי את הבינו החדש בפוקוסר של הדובסוני ויצאתי לשוטט בתוך השביל. זה גרם לי לחשוב על תופעה מעניינת – כשאני צופה באיזור צפוף בכוכבים דרך טלסקופ עם מפתח קטן (נניח שובר אור בקור של 80 מ"מ ופחות), ניתן לראות איזורים כחלחלים בין הכוכבים. די ברור שמדובר באור כוכבים, אבל ההקשר הספציפי קצת מעומעם. ברגע שמתחילים לטייל בתוך השביל בהגדלות קצת יותר גדולות, מבינים שכל האור הכחלחל הזה הוא בתכלס – פשוט מאסות של כוכבים. לדעתי בכל רגע נתון בתוך שדה של 1.5°, ניתן לראות כמה מאות כוכבים. יש משהו בבינו שמדגיש את התופעה – החלוקה של האור לשתיים מעלה את הקונטרסט – השמיים הופכים למאוד מאוד שחורים ככה שניתן לראות כוכבים מאוד עמומים.
***
היום שבין שני הלילות
בבוקר, אחרי שכל החברים התקפלו חזרה צפונה ונשארתי לבד במחנטוש, יחד עם עוד 2 צלמים (ארז וגלעד), קרה משהו סוריאלסי . באיזור השעה שמונה, נשמע באופק צליל עבה וחזק של מסוק. ואז לאט לאט מכיוון מזרח הגיחו שלושה יסעורים בטיסה איטית ונחתו במרחק של פחות ממאה מטרים מאיתנו. לא ידעתי ממה אני מפחד יותר – שלא ינחתו לי על הראש או שלא ירחיפו לי אבק לתוך האופטיקה... אז הנחיתה עברה בשלום ולאחר שתי דקות הם המריאו שוב והמשיכו מערבה מעל ראשנו:
אחרי הדרמה הקטנה המשכתי למצפה רמון להעביר את היום. התחלתי עם קפה, מאפה ועבודה על הלפטופ בארומה. לאחר מכן רציתי לראות קצת את מצפה רמון מפנים, ישוב הזה שהוא לרוב רק נקודה בדרך לאנשהו, אבל תמיד רציתי להמשיך קצת פנימה ולהישאר שם. לאחר קצת סיבובים עם הרכב, מצאתי חורשה מוצלת ונחמדה. פתחתי שם בצל כיסא יגאל ונחתי לקראת הלילה הקרוב. לקראת שלוש אחה"צ יצאתי חזרה לכיוון מחנטוש. בדרך החוצה נתקלתי בעוד מחזה שכנראה רגילים אליו במצפה רמון:
***
הלילה השני
הלילה השני היה מיועד להיות מעט שונה – אני ואילן הזמנו כמה חברים לתצפית, כמה מהם היו אמורים להגיע עם משפחות וילדים, אז צפינו תצפית עמוסה וצפופה. כשחזרתי למחנטוש אמנם לא היו תצפיתנים, אך הריבוע של הצלמים התחיל להתמלא די מהר. ג'ו ואילן הגיעו אחרי, אילן בהרכב חצי מלא. לאט לאט הגיעו גם החברים האחרים, ועוד צלמים, ועוד אורחים, ועוד ועוד ועוד. בהתחשב שהאגודה לא היתה שם עם אוטוטובוס או שניים, לא זכור לי שמחנטוש היה אי פעם כל כך מלא. הריבוע של הצלמים היה מלא עד אפס מקום וחלקם התחילו להישפך מטה למעגל הדרומי. בסה"כ לדעתי היו נוכחים באיזור האסטרונומי לא פחות מ – 40 רכבים.
קרדיט – ארז בויום
להבדיל מהערב הקודם, בלילה הזה לא היו לי יומרות להספיק דברים. הרשיתי לעצמי להתפזר עם כל מיני אובייקטים, להתערבב קצת, לעזור לאחרים עם הציוד, ולהראות אובייקטים שונים לאורחים שהגיעו. היה בגדול אחלה ערב – להבדיל מהלילה הקודם, מזג האוויר היה מושלם. טמפרטורה מושלמת, אטמוספירה יציבה ברזל. אני בטוח שהרבה צלמים יוציאו תמונות מעולות אחרי הלילה הזה.
***
הבוקר שאחרי
לבסוף התעוררנו בשבת בבוקר, והתחלנו בקיפול מסיבי. בניגוד אלינו התצפיתנים שנוטים להתקפל מהר מהר ולברוח מהמדבר על הבוקר, האורחים היו נינוחים יותר וספגו את אווירת המדבר. בינתיים אילן הקים את מערך תצפית השמש המשובח שלו – שובר אור איכותי בקוטר 125 מ"מ, על חצובת ברלבאך וראש חצובה משיבי של Rowan. בפוקוסר – מסנן שמש קווארק.
מאחורי הטלסקופ השתרך לו תור ארוך, וכולם היו סקרנים לראות את השמש על להבותיה והתפרצויותיה, מבוגרים וילדים. תצפיץ קצרה בשמש ורודה (דרך הקווארק),התקפלתי סופית ועזבתי את המדבר עד מולד הירח הבא
הרשל
בערב שישי 16 בדצמבר, התכנסנו במדבר לתצפית חורף, כנראה האחרונה לשנת 2022. לתצפית הזו הגעתי עם החלטה, שזו תהיה תצפית לא ממוקדת מבחינת רשימת צפיה. הסיבה היא שבשנה וחצי האחרונות התמקדתי ברשימת "הרשל 400", שכשמה מעיד, מכילה 400 אובייקטים. רובם המוחלט של האובייקטים נעים בין בהירויות 8-12 - קצת ערפיליות פלנטריות, קצת צבירי כוכבים עדינים והמון המון גלקסיות קטנות ומגניבות.
אז בשנה וחצי הללו בעיקר טסתי על גבי הקטלוג, מיהרתי וניסיתי לחסל כמה שיותר אובייקטים בלילה, כולל לילות של 70-80 אובייקטים! לא צריך להיות גאון כדי להבין שאי אפשר באמת להתעכב, להינות ולהעריך את האובייקטים כשצופים בכל כך הרבה אובייקטים מדי לילה. לקראת סיום הקטלוג (נשארו בערך 30 אובייקטים), שמתי לב שאין לי יותר מדי אובייקטים שאני זוכר, כאלה שהוספתי לרשימת המועדפים שלי (יש בודדים). היה בעיקר ניסיון לסיים - ובתכלס - יש פה אפס היגיון.
מה הלחץ?
אז החלטתי לאחרונה שאני עושה קאט למרות שאני קרוב לסיום, ומתחיל את כל הקטלוג מההתחלה, והפעם לאט ואיכותי. מה יש למהר? השמיים לא בורחים לשום מקום. ואיזה תזמון טוב יותר להתחיל קטלוג ארוך מאשר ינואר? שנה חדשה, קטלוג מחדש. תמיד יש רפרנס מיידי כמה זמן אני עובד על הקטלוג.
התצפית
אם ניגע רגע בנקודה הקודמת, אנחנו נמצאים בדצמבר, והעבודה על הקטלוג החדש תתחיל רק בינואר, כלומר קיבלתי לילה ללא רשימת מטרות. אז מה עושים? משוטטים בשמיים!
למקום המפגש הגעתי בשעה 16:30, יחד עם @Ehud Spiegel ו- @Eli Viater. קצת אחרינו הצטרפו @pregulla אלעד ו - @Gal Golan.
עוד לפני שהגיע החושך האסטרונומי, הכוכבים כבר יצאו בכל הכוח; את אנדרומדה כבר ראינו עם השקיעה, קבוצות שור, הפליאדות ופרסאוס.
את תחילת הערב עשיתי עם הבינוסקופ 50 מ"מ ועיניות הדנקמאייר, שנתן שדה ענק שהכיל בקלות את הפליאדות עם הרבה כוכבים מסביב. אח"כ גם את גלקסיית אנדרומדה, שפשוט ריחפה לה שם לרוחב, דיסקה מלאה מקצה לקצה על רקע מהמם של כוכבים. יש חוויות שרק 2 עיניים יכולות לתת.
התפזרתי קצת במהלך הערב, אוריון עם עינית MaxVision של איוון 7 מ"מ / 100 מעלות. הצלחתי לראות את הכוכב החמישי בטרפזיום די בקלות. אין ספק שהעינית הזו ממש נותנת תמורה גבוהה לאגרה במחיר של ~$250. עשינו קצת פלנטרי עם גולי של אהוד, EAA אצל הריג הקטן של גל, ועוד ועוד רגעים קסומים.
תוך כדי נהנו ממזג אוויר מצוין, היה קריר אבל לא בצורה קיצונית, כמעט ללא רוח, והאוויר היה יבש לאורך כל הלילה. יש משהו כיפי בתצפיות חורף למי שמסוגל לשרוד את הקור - שמיים צלולים ונקיים קצת יותר (גם אם היציבות לרוב פחות טובה).
יאללה לקפל
הירח כמתוכנן (😅) זרח ב 00:30. על פניו היתה התלבטות האם לרדת לדרום כשהוא עולה כל כך מוקדם, אבל בסופו של דבר היה מדובר ב 6 שעות נטו של חושך אסטרונומי. קיפלנו די זריז וב 1:15 כבר הייתי בשק השינה לשינה מתוקה עד 7 בבוקר. הבוקר היה צונן וכיפי, ובשניה שהשמש יצאה מאחורי ההרים האוויר התחיל להתחמם במהירות ויכולנו לעבור לקצר. איוון הפתיע עם גלאי מתכנות וניסה למצוא עיניות אבודות...
עד הפעם הבאה עם קטלוג "הרשל 400" חדש ומחודש.
את המקסוטוב Sky Watcher 127MAK שלי ירשתי מאלכס הצדיק, שבתורו ירש אותו מצדיק אחר, לאחר שנפל מגובה שני מטרים ישר על הקורקטור ונסדק קשות. למרות הסדק בקורקטור, המראה הראשית והמשנית נשארו שלמות ויציבות ככה שהביצועים האופטיים כמעט ולא נפגעו, חוץ מירידה קלה באיסוף האור בחלק הסדוק. המקסוטוב החמוד הזה נותן יופי של תמונות תקריב לירח, כוכבי הלכת וכפולים.
הבעיה
למרות שהשבר בקורטקטור פחות מפריע, יש דבר אחד שהוציא אותי מדעתי - מסילת הדאבטייל הורכבה בצד שמאל של הטלסקופ, בעוד שבחצובה שלי התושבת היא גם בצד שמאל, והתוצאה - מרכיב את הטלסקופ הפוך. למרות שמבחינה אופטית אין שום הבדל, באופן מעשי יצא שידית הפוקוסר ישבה מעל לעינית ותושבת הפיינדר גם למטה ככה שהיה צריך להתכופף מתחת לטלסקופ כדי לראות לאן מצביעים.
הפתרון
חשבתי על כמה פתרונות:
אינסטינקטיבית, הפתרון הראשון שחשבתי עליו היה לסובב את בית המראה האחורית למקום הנכון. זה לא היה פותר את עניין הפיינדר, אבל לפחות היה שם את הפוקוסר במקום הנכון. הבעיה היא שלא ממש רציתי להתעסק עם הקולמציה שאיתה קיבלתי את הסקופ.
פתרון שני היה לקדוח חורים חדשים לדאבטייל ולהזיז אותו למקום הנכון. גם הפתרון הזה הצריך לפתוח את הטלסקופ, ובנוסף לקדוח חורים עם מברזים (יוצרי הברגה) ולא ממש רציתי להתעסק עם זה
להדפיס טבעות לצינור שפשוט יאפשרו לסובב אותו למקום הנכון. ה"חסרון" היחיד הוא שזה טיפה מרחיק את מרכז הכובד של הטלסקופ מראש החצובה ויוצר טיפה יותר עומס, אבל נראה לי שהחצובה תעמוד בזה
הדפסת טבעות היתה הפתרון הקל והנכון אז הוצאתי לפועל. הדפסתי ב PLA. מדובר בחומר קל, אם כי לא חזק כמו מתכת. לכן החלטתי ללכת על טבעות עבות, 2 ס"מ.
בשביל לשמור על העניין פשוט וזורם החלטתי לוותר על ציר מרכזי לפתיחה וסגירה ופשוט לחבר אותו משני הצדדים בברגים. לדעתי הציר הזה חשוב אך ורק במקרה אחד - ניוטוני על חצובה משוונית, שם צריך לסובב את הטלסקופ על בסיס קבוע כדי למקם את הפוקוסר בזווית נוחה. מכיוון שזה לא המקרה, ומדובר על מקסוטוב על אלט-אז, אין בעיה. למרות שאין כרגע תוכניות להעמיס משהו על הטבעות, הכנסתי בהן סטים של חורים לכל מקרה.
זו התוצאה:
אז להוסיף מאוורר או לא?
כבר לא מעט זמן אני מתכנן להוסיף מאוורר לדובסוני, ולא ממש יצא לי לגשת לזה. אחת הסיבות היא שכנראה אפשר להסתדר יופי גם בלעדיו.
למי שלא יודע, לטלסקטפים דובסוניים גדולים (8 אינץ' ומעלה) יש לרוב מראות גדולות ועבות. כמו כל עצם דומם אחר, המראות האלה סופגות חום מהסביבה שלהן. כאשר הערב מגיע והאוויר מסביבן מתחיל להתקרר, הן מתחילות להתקרר גם כן, אך בגלל העובי שלהן זה לוקח זמן מה. זה גורם למצב שהאוויר באופן קבוע מתקרר יותר מהר מהמראה, וטמפרטורת המראה בעצם "רודפת" כלפי מטה את טמפרטורת האוויר לאורך כל הלילה. זה גורם למראה לפלוט חום לאוויר שנמצא ממש צמוד אליה, ולמערבולות אוויר קטנות שבתורן גורמות לתמונה שרואים דרך הטלסקופ לריצודים עדינים של התמונה ממש כמו הפרעות אטמוספיריות:
תמונה - Sky & Telescope
האפקט הנ"ל הופך לדרמטי ככל שההבדלים בטמפרטורות גדולים יותר - ככל שהמראה חמה יותר והאוויר מסביבה מתקרר מהר יותר.
המאוורר עושה שני דברים שמשפרים את איכות התמונה:
מקרר מהר יותר את המראה וגורם לה להיות קרובה יותר לטמפרטורת האוויר (השוואה מוחלטת של טמפרטורות כנראה לא ממש אפשרית)
מסלק באופן רציף את האוויר המחומם והמרצד בקרבת המראה
העניין הוא שהאפקט הזה הוא מאוד עדין, ולכן בולט במיוחד בעיקר בהגדלות מאוד גדולות. בהגדלות קטנות ושדה רחב האפקט כמעט בלתי מורגש. אני בד"כ עושה תצפיות של גרמי שמיים עמוקים בהגדלות קטנות עד בינוניות (x60-x120) ולכן לא היה לי דחוף ממש.
לאחרונה התחלפתי ממש לדחוף את הטלסקופ בתצפיות פלנטריות לכיוון הגדלה של בערך X250 עם הבינו. פה כבר נפלה ההחלטה לסיים עם העניין לרוץ על זה.
***
בנייה
הזמנתי מאוורר 80 מ"מ על מנת שיתלבש לתוך החורים שהיצרן הכין למטרה הזו בבית המראה האחורית. בפועל החלטתי ללכת על גישה אחרת ולהשתמש בקרטון עבה על מנת לכסות את כל האזור האחורי. זה נותן אפקט של יניקת אוויר מהסביבה ודחיפה שלו בצורה מרוכזת לבית המראה ככה ששום אנרגיה של המאוורר לא מתבזבזת על אוויר שבורח מהסביבה והזרימה בהחלט מכובדת.
את הקרטון הצמדתי לבית המראה עם סקוצ'ים - ככה שאפשר לשים ולהוריד בקלות אם רוצים, והסקוצ'ים עצמם עוזרים לשכך ויברציות שהמאוורר עלול להעביר לטלסקופ עצמו. המאוור עצמו מתחבר בכבל USB לסוללה ניידת שיושבת בבסיס הדובסוני עצמו.
***
ניסוי ומסקנות
את הטלסקופ עם המאוורר הוצאתי לחצר לאחר כבוד לתצפית פלנטרית על צדק ושבתאי. ההבדלים שראיתי היו עדינים - המאוורר אכן עוזר לייצב את התמונה. נדרשות עוד קצת בדיקות אבל האפקט היה שם. אני בספק אם אפעיל את המאוור לתצפית בגרמי שמיים עמוקים במדבר, אבל לתצפיות בהגדלה גדולה (נניח פלנטרית וכוכבים כפולים) מדובר בתוספת מצויינת.
התצפית של יום שישי ה 12 למרץ, היתה אמורה להיות שגרתית ביותר. התכנית היתה פשוטה - החורף הוא עונת הגלקסיות, ואני ממשיך לרוץ במרץ על קטלוג הרשל 400 ולחסל גלקסיות בעקביות. ואז ביום רביעי, יומיים לפני התצפית, @Maria Mazos שאלה מי מתכוון לעשות את מרתון מסייה, והתצפית קיבלה תפנית.
קצת רקע
האסטרונום הצרפתי שארל מסיה מהמאה ה-18 התמחה בצייד שביטים. מדי פעם היה נתקל בעצם בהיר בשמיים שהיה מבלבל ומטעה אותו. על מנת להימנע מלחזור כל הזמן לאותם אובייקטים, הוא גיבש קטלוג של 110 גרמי שמיים עמוקים בהירים. מה שמסייה לא ידע, זה שהקטלוג שגיבש יהפוך בעצם לקטלוג הדגל לאסטרונומים מתחילים. האובייקטים שמרכיבים אותו מהווים את המיטב שיש לשמיים להציע, ורובם גם די פשוטים לניווט ומציאה.
טבעם של השמיים הוא להשתנות עם עונות השנה, כך שאובייקטים שונים מופיעים בזמנים שונים בשמיים לאורך השנה. הקיץ הוא העונה של שביל החלב עם הערפיליות והצבירים המדהימים שבו. החורף הוא העונה של הגלקסיות, ערפילית אוריון ומיני צבירים פתוחים מדהימים. הסתיו והאביב משלבים בין השניים ומערבבים קצת סוגי אובייקטים, וכך יוצא שחודש מרץ לרוב ייתן לנו כהזדמנות לצפות בכל קטלוג מסייה בלילה אחד שלם - תחת כמה מגבלות. קו הגובה הגיאוגרפי בו אנו ממוקמים משפיע על כמה אובייקטים נוכל לראות בכלל, או בין הזריחה לשקיעה. לא דין האסטרונום המסכן שגר קרוב לקטבים וצופה כל השנה באותם שמיים, לבר המזל שגר בקו המשווה וזוכה לגיוון מדהים לאורך כל השנה.
בישראל, כמו בכל דבר אחר, זכינו להתמקם במקום חמים וצפוף באמצע. המשמעות היא שכנראה נוכל לצפות בכמעט כל האובייקטים, אבל זה יהיה סוג של קווץ'. אם רוב האובייקטים מאפשרים עבודה נינוחה במהלך הלילה, מעטים ישקעו ממש עם השקיעה ויהיה קשה לראות אותם לפני שהחשיך, וחלק יזרחו ויעלו מעל האופק יחד עם הזריחה ויאתגרו במציאתם לפני שהכל מואר. אם כן, הפואנטה היא להצליח ללכוד את האובייקטים הללו מהר לפני שהם נעלמים.
שמי השקיעה בנגב בערב 12 למרץ 2021
אם כן יש לנו שני אתגרים:
קודם כל, כפי שאמרנו האתגר הראשון הוא להצליח להתחרות בשמש.
השני - להצליח להיות ער בשעות שונות בלילה ואז בזריחה. מן הסתם שאי אפשר לרוץ כמה שעות ברצף, כי לכדור הארץ קצב משלו ואי אפשר להאיץ אותו אלא אם כן אתם כריסטופר ריב. האתגר הזה הדאיג אותי קצת יותר מהראשון שכן אני לא ממאלה שמסוגלים לישון ולקום לסירוגין, והפעם האחרונה שבה נשארתי ער כל הלילה עד הזריחה היתה אולי לפני 5 שנים.
העניין של לסחוב את כל הלילה די ישב לי בראש. לרוב אני נשאר ער עד 2-3 בלילה, אבל בסופו של דבר החלטתי ללכת על זה ולנסות את המרתון בפעם הראשונה. כמה הזדמנויות יהיו לי ללילה אידיאלי במרץ עם השעות הנכונות, שיוצא בסופ"ש ועם מזג אוויר נקי? לא הרבה, אז יאללה. הגעתי יחסית מוקדם על מנת להקים את כל הציוד לפני השקיעה, ובשקיעה עצמה להתחיל את המרתון.
המרתון
לאתר עצמו הגיעו כל האחרים ואיתם גם מריה, @יגאל אליהו ו - @pregulla. הקמתי את הציוד - מיקום ראשוני בעזרת פיינדר נקודה אדומה, חיפוש עצמו דרך פיינדר מיישר (RACI) של 5.6°, וצפייה באובייקטים בעזרת דובסוני 10 אינץ'. עשיתי קצת חימום, שכיבות שמיכה, כפיפות בטן וריצה קלה (בכל זאת מרתון).
כשהשמש התחילה לשקוע התחלתי באטרף - יש מספר אובייקטים שממש ממהרים להיעלם מעבר לאופק עוד לפני שמחשיך. התחלתי לרוץ מהר לכיוון מערב והתחלתי במלאכת חיסול של האובייקטים החמקמקים ביותר.
אחרי שסימנתי את האובייקטים הבעיתיים התפניתי לעבוד בצורה נינוחה על שאר האובייקטים בקטלוג. למרות שהיה זמן להכל, די רצתי ולא בזבזתי יותר מדי זמן על כל אובייקט. מצאתי, צפיתי 5 שניות, סימנתי, נקסט. ככה, עוד לפני השעה עשר, יצא שסימנתי 67 אובייקטים.
בנקודה הזו עשיתי הערכת מצב. יצא שבממוצע מצאתי כל אובייקט תוך פחות משלוש דקות ברוטו, וזה כולל לא מעט הפסקות אוכל קפה וקשקושים שעשיתי באמצע. אם להיות כנה, מציאת האובייקטים בעזרת הפיינדר המיישר פשוט עושה את המשימה לקלה ולא ממש מאתגרת. בנקודה הזו הבנתי שהתגברתי על האתגר הראשון של לסמן את האובייקטים לפני ששוקעים, ונשארתי עם המשימה הקשה יותר - האובייקטים של הזריחה. כלומר האתגר הוא לא למצוא אותם, אלא לעמוד על הרגליים בזריחה. ללכת לישון ולקום מוקדם? להישאר ער? בשביל מה? הרי החיפוש לא ממש מאתגר.
החלטתי לוותר, ולהמשיך את הערב בנינוחות עם קטלוג הרשל היקר שלי ולהפקיר את יגאל ומריה לחסדי הזריחה.
מסקנות
אז מה המסקנות מהסיפור הזה?
הקטע הנחמד בכל המרתון הזה, הוא לראות את כל האובייקטים השונים אחד אחרי השני. יש לנו שמיים מדהימים עם עושר מרהיב
כמו שיגאל אמר יותר מאוחר, זה לא ממש מאתגר, אבל בהחלט משחיז את מיומנות הסטאר הופינג
כדי לעשות את הסיפור קצת יותר מעניין ומאתגר, אפשר אולי לוותר על הפיינדר האופטי, ולהשתמש רק בפיינדר מסמן כמו נקודה או טלרד
אם ממש רוצים לעשות את זה מעניין אפשר בנוסף לשנמוך הפיינדר, להקטין גם את השדה בטלסקופ - עינית בעלת אורך מוקד קצר יותר, שדה צר יותר, או אפילו להשתמש בטלסקופ עם שדה צר (נניח קטדיופטרי כלשהו)
ובכלל מה הסיפור הזה של המרתון שווה אם אני לא רץ בסוף דרך קו סיום ואנשים מריעים לי ומגישים לי בקבוקי מים קרים? וגם אין מדבקה לרכב שאפשר להשוויץ איתה
***
לאחר מטר הג'מינידים המוצלח בליל יום ראשון, הייתי בטוח שסיימנו עם תצפיות לשבוע זה, במיוחד כשהתחזית הראתה סערה נכנסת במהלך השבוע עם שאריות עננות בנגב שיהרסו כל תצפית. לקראת סוף השבוע העננות אמנם התפזרה, אך נשארנו עם תחזית עגומה של כמעט 100% לחות. למי בינינו שלא יודע מה ההשלכות, הבעיה היא לא שמזיעים כמו ביולי אוגוסט, אלא שהציוד כולו פשוט נרטב לגמרי מהטל. זה גורר כמה בעיות כשהמרכזית שבהן היא שהאופטיקה (מראות, עדשות ועיניות) מקבלות מן מעטה לחות, בדומה לשמשת הרכב ביום חורף, ופשוט אי אפשר לראות כלום. לבעיה הזו ישנם כמה פתרונות לא מושלמים, הכוללים בעיקר ציוד נוסף שתפקידו לחמם את האופטיקה כך שתדחה את הלחות. לפעמים זו עוזר יותר ולפעמים פחות. בעיה נוספת היא ששאר הציוד שלא זוכה לחימום פשוט מתמלא במים, וזה כולל הכל - אוהל, מחצלת, שולחן וכיסא, ארגזים וקופסאות. באסה בקיצור. החלטתי לוותר מראש.
בחמישי בערב @גידי גולן שלח לי תחזית מעודכנת, הלחות ירדה לכיוון 85%-90%, עדיין גבוה אבל אולי יש פה מגמה. אצלי בעיקרון הקו עובר באיזור 80%-85% ומעל לזה אני מוותר. קבענו לדבר בשישי בבוקר ולראות מה משתנה. בשישי בבוקר לא השתנה יותר מדי והלחות נשארה על כנה. לאחר התלבטויות והתחבטויות החלטתי לרכב על ההחלטיות של גידי ולהצטרף לירידה לנחל ברק, ככה שאם יהיה מגניב אתן לעצמי קרדיט ואם יהיה אסון אוכל להאשים אותו 😅
ארזתי את הציוד מהר מהר ובשעה 14:00 כבר יצאתי לדרך. לנחל ברק הגעתי קצת לפני שקיעה בסביבות 17:00. במקום כבר היו @שמואל שחף, @Jonathan Elihis וגידי. התארגנות זריזה וצפינו בהתקבצות של שבתאי וצדק, מחזה מדהים ונדיר. לדעתי צריך לדבר עם האחראי שם למעלה שידאג להתקבצויות האלה בתדירות גבוהה יותר מפעם בכמה מאות שנים. קצת לאחר מכן הצטרפו @יגאל אליהו, @Maria Mazos, @Michael Lewingerו- @Asaf Shalev.
***
EAA
הירח ירד רק באיזור 20:30, אז החלטתי להעביר את הזמן עם קצת EAA. היה קצת קשה לקבל תמונות סבירות בגלל שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא הלחות שגרמה לתמונה מעט "חלבית" והקשתה להגיע לפוקוס. השניה והעיקרית היא משב רוח קל וקבוע שהרס את החדות של הכוכבים (ניתן לראות בתמונות את המריחות שלהם), מה שהקשה על תוכנת שארפקאפ לעשות סטאקינג בצורה טובה. בסיטואציות האלה, טלסקופים קטדיופטרים עדיפים בגלל מבנה קצר יותר שרגיש פחות למשבי רוח מאשר הניוטוניים שבנויים כמו מפרש גדול.
למרות הרוח יגאל הצטרף לחיפושים ומתוך כמה אובייקטים שצפינו בהם, שמרתי שלוש תמונות שיצאו בסדר:
M33 - Triangulum (Pinwheel) Galaxy
NGC 253 - Sculpture Galaxy
NGC 7331
***
תצפית
סוללת הלפטופ שבקה חיים בדיוק בזמן לפני שהירח ירד כמעט לגמרי מתחת לאופק, ופנתה אותי להתחיל עם תצפית ויזואלית. נערכתי כמו שצריך לקרב:
חימום - געטקס, חרמונית, חם צוואר, כובע גרב, כפפות, שתי שכבות של גרביים
קירור - אייס קפה
אופטיקה - שמתי מגן לחות על הטלקופ, והצטמצמתי לשתי עיניות - ES 24/82 לשדה רחב, ו - ES 14/82 להגדלות.
דבר ידוע הוא שהלחות מגיעה למשטחים בעיקר מלמעלה, ככה שהקפדתי לשים מכסה על העינית שלא נמצאת בשימוש בטלסקופ. איכשהו הסידור הזה עבד, והאופטיקה נשארה יבשה לאורך על התצפית. הטלרד סבל מדי פעם מרטיבות ברמה זו או אחרת, אבל בגדול היה בסדר.
***
בשתי התצפיות האחרונות, התחלתי להקדיש את התצפיות הויזאוליות שלי לעבודה על קטלוג הרשל 400. מדובר על אובייקטים בבהירות ממוצעת שנעה בטווח של מגניטודה 9-11, לפעמים יש פינוקים כמו גלקסיות בבהירות 12+.
בתצפית הקודמת התחלתי לעבוד על קבוצת לוויתן. מדובר בקונסטלציה ענקית עם הרבה אובייקטים (בעיקר גלקסיות), שבעונה הזו של השנה מתייצבת על המרידיאן לכיוון דרום כך שהאובייקטים עומדים יפה וגבוה:
לאחר שניקיתי סופית את האזור, המשכתי מזרחה לכיוון קבוצות אוריון והחד קרן (Monoceros), שעלו בינתיים לכיוון המרידיאן.
באיזורים הללו, שביל החלב סיפק בעיקר צבירים פתוחים מעניינים במגניטודות של 8+, שנראו מעולה בעינית של 14 מ"מ בשדה רחב. לדוגמא, NGC 2215:
החלק האחרון של התצפית כבר היה עמוק לתוך הלילה. קבוצת אריה המוארת עלתה מלאה בגלקסיות בבהירויות משתנות:
צפיתי בטריפלטים למיניהם וגם בעוד כמה קבוצות גלקסיות יפות כדוגמת NGC 3190 וסביבתה:
לאחר התמקדות בליאו, התקפלתי לישון בסביבות 2:30 בלילה. בסה"כ סימנתי 45 אובייקטים, לילה פרודוקטיבי לכל הדעות.
בוקר
כשהשמש עלתה בבוקר, נחשפתי לראשונה למה עשתה לנו הלחות במהלך הלילה - הציוד שנשאר בחוץ היה ספוג מים לחלוטין. אוהלים, שולחנות וכו'. עם זאת נתנו לשמש העולה לייבש קצת את הציוד לפני שקיפלנו הכל. לסיכום היה לילה מאוד מוצלח ושמחתי שגידי הצליח לשכנע אותי לרדת. המסקנה היא שבלילות לחות כזו, צריך פשוט לקפל את כל הציוד לתוך האוטו עם הסיום, לוותר על אוהל ולישון בתוך האוטו.
מאז שנחתתי בארץ מארה"ב לפני שנה וחצי אני זומם על "חופשה אסטרונומית" של סופ"ש שלם, שני לילות שלמים עוקבים של תצפיות אסטרונומיות. עד כה לא יצא לי, סיבות לא חסר. אם זה בגלל מחסור בפרטנרים שרוצים או מעוניינים בשתי לילות רצופים במדבר, או בגלל שלא ידעתי איפה מה לעשות עם עצמי בין שתי הלילות. מצד אחד אפשר לקפל ציוד וללכת להעביר את היום במצפה רמון, אבל לא רציתי להקים ולפרק את הציוד יותר מפעם אחד. אני יודע שהצלמים הרבה פעמים עושים את הגשר הזה אז היתה לי תחושה שמשם תבוא הישועה.
בשבוע שעבר התיישרו הכוכבים 😅 ותנאי מזג האוויר היו מתאימים לתצפית אסטרונומית בחמישי ושישי, כשיום שישי עצמו היה אמור להיות נעים לשהיה במדבר, משהו בסביבות 20-20 מעלות בצל. הדיסקוסים בקרב החברים הצביעו על כך שכולם ירדו לשישי לילה, אז השאלה היתה רק אם להוסיף גם את חמישי ולחכות להם שיצטרפו. ההחלטתי שאני יורד לחמישי עם או בלי פרטנרים, אבל ברביעי פתאום נזכרתי ש - @Michael Tzukran אמר לי פעם שבא לו לילה שקט עם תנאים טובים כדי לצלם את תחנת החלל. שלחתי לו הודעה וצוקראן כמו צוקראן, אוהב אסטרונומיה אמיתי ובחור שלא מבלבל את המוח, הסכים על המקום.
בחמישי ארזתי את הדברים לשתי לילות בשטח, דבר שלא עשיתי הרבה מאוד זמן. זה אומר הכל אותו דבר עם עוד קצת בגדים ואוכל. תיאמתי הגעה עם מיכאל ויצאתי לדרך. קצת עננים בדרך אבל שום דבר יוצא דופן. בזמן הנסיעה ההרים במזרח נראו יפה. הגענו לשם בהפרש של כמה דקות והתחלנו להתמקם. אחד הדברים שרציתי לנסות היה מגן אור ולחות חדש שהכנתי לטלסקופ מיריעת ספוג שלקחתי מאילן. השמש שקעה מוקדם במערב, והכוכבים התחילו לצאת מוקדם מאוד. בסביבות שש בערב כבר התחיל החושך האסטרונומי ושביל החלב בלט יפה מאוד מעל הראשון שלנו.
מגן האור שהכנתי בבית
רשימת המטרות שלי לערב הראשון היתה בעיקר המשך חיסול רשימת מסייה. הכיף במסייה הוא שאחרי שמוצאים את האובייקט, ניתן לבלות איתו הרבה זמן כי תמיד יש פרטים שאפשר לראות דרך 10 אינץ'. את הסטאר הופינג עצמו והצפייה עשיתי עם הבינווויואר בשדה אמיתי (קיפול של מוטות הטלסקופ למצב בינו). במהלך הלילה צפיתי במסך של מיכאל לראות את האיפוס שעשה לריג המטורף שלו בהכנה לתפיסת תחנת החלל. תוך כדי צפינו בערפילית הגדולה באוריון דרך השמידט קסגריין 14 אינץ' שלו, 4000 מ"מ אורך מוקד, כמות הפרטים היתה מטורפת. סה"כ בלילה הראשון צפיתי ב:
Little Dumbbell Nebula
M 29
M 71
M 56
M 73
M 72
M 30
בסביבות 2 בלילה נטשתי את מיכאל ופרשתי לישון.
***
בד"כ כשעושים תצפית משותפת ללילה אחד, כולם מתעוררים בסביבות 6:30-7:00 ונכנסים לקצב פנאטי של קיפול ציוד והתחפפות מהירה, כאילו שהאחרון שישאר יופקר מאחורה במדבר בלי הרכב 😀 הפעם לעומת זאת התעוררתי בכיף לבוקר שישי בלי למהר לשום מקום. השקט המדברי של הבוקר היה מושלם ונתן מקום בעיקר לקריאות של הציפורים המקומיות. לאחר שמיכאל התעורר גם כן, השארנו את הציוד במקום מכוסה מהשמש הקופחת, ונדדנו לעץ הרחב על מנת להעביר את שעות השמש עד שיתחיל להחשיך. במהלך היום בעיקר קשקשנו ונמנמנו ואכלנו, הטענו מצברים בציפייה ללילה הבא.
בשלוש בצהריים הסנונית הראשונה הצטרפה בצורת @Joe, ומייד לאחריו אילן עם תגבורת סנדוויצ'ים ואז כל השאר. בסה"כ הגיעו למקום לדעתי לא פחות מ 15 רכבים ובסה"כ כ 40 משתתפים. למרות כמות התצפיתנים הגבוהה, נרשמה במקום משמעת אור ושקט מרשימה, וכל הלילה היה פשוט תענוג.
החלטתי במקביל שבמקביל לחיסול רשימת מסייה, נתחיל לטרגט את הרשל 400 בסטאר הופינג. מדובר בעולם אחר לגמרי. בניגוד למסייה, פה האובייקטים מתחילים בבהירות 9 ומעלה, ככה שיש אתגר. התכנון היה להתמקד בקונסטלציה בכיוון דרום שתהיה גבוהה ויפה במרידיאן לאורך כל הלילה. בחרתי בקבוצת דלי (Aquarius) ובקבוצת לוויתן (Cetus). מכיוון שזה כבר היה הלילה השני ברצף, לקחתי את הזמן, לא מיהרתי לשום מקום, ומצאתי זמן ללכת ולקשקש עם האחרים בין לבין. בסה"כ צדתי 12 אובייקטים. עם ה - 10 אינץ' זה מספיק כדי לקבל את האובייקטים הללו ככתמים אפורים, לפעמים רואים צורות אובאליות של גלקסיות וכד', אך לרוב לא ממש רואים פרטים. לא נורא - תחושת הסיפוק בצייד אובייקטים היא גדולה.
NGC 779
NGC 720
NGC 247
NGC 615
NGC 596
NGC 584
Skull Nebula
NGC 157
Sculptor Galaxy
NGC 288
NGC 7727
NGC 7723
***
בבוקר קמתי עם כולם לאותה תחושת בהילות בקיפול, שלא נופקר לבד במדבר... 😎
לתצפית הראשונה של חודש יוני הגעתי עם כמה צעצועים בחיקי, חלקם קניתי וחלקם בניתי, ובעיקר בציפיה גדולה לנסות אותם במגרש המשחקים היפה בעולם - שביל החלב והאובייקטים המרהיבים של שמי הקיץ
במהלך חודש מאי, סיימתי כמה פרוייקטים אסטרונומיים שעבדתי עליהם במקביל - בסיס חדש לטלסקופ הדובסוני, פיינדרסקופ 60 מ"מ F/6 בבנייה עצמית, ומשקפת אסטרונומית 50 מ"מ בבנייה עצמית. כמו כן לאחר המתנה ממושכת עקב שיבושי הקורונה, הגיעו מחו"ל טלסקופ חדש (Sky-Watcher 130PDS), וכן בינו חדש מתוצרת TS-Optics.
המלחמה שפרצה בחודש מאי מנעה מאיתנו ירידה אחת למדבר, ועל כן נאצלתי להתאזר בסבלנות על מנת לנסות את כל הציוד. מן הסתם שלא ממש התאפקתי והשתמשתי בו תכופות תחת שמי המרכז מזוהמי האור, אבל זה לא הדבר האמיתי. בונוס קטן להמתנה היה, שחודש נוסף אומר שבתצפית בחודש יוני, שביל החלב והאובייקטים המרכיבים אותו יזרחו בשעות סבירות - החל מ - 21:30. הציפייה לנסות את כל הציוד החדש ובמיוחד את ההאופטיקה הסטריאוסקופית (הבינו והמשקפת) על שמי הקיץ היתה מטורפת. בסיכום הזה אתן סקירה קצרה על הציוד החדש, ובתקווה אעלה סקירות מלאות בעתיד הקרוב.
***
מתחילים בקטן
יצאתי לדרך יחסית מוקדם מתוך מטרה להגיע כשעתיים לפחות לפני שמחשיך כדי להינות קצת מהשקיעה. כבר בירידות ממצפה רמון למכתש, ניתן היה לראות בכיוון מזרח את ההרים בצורה צלולה - סימן מעודד לגבי רמת הניקיון של השמיים. הגעתי לאתר מוקדם לפי התכנון המקורי הקמתי את הציוד, ולאט לאט התחילו לטפטף החברים, והשמש שקעה. התכנון המקורי שלי היה להתרכז בקטלוג הרשל 400 עליו אני עובד לא מעט לאחרונה, ובסביבות חצות לעבור לעוד שעתיים של השתעשעות עם הציוד החדש.
התחלתי עם הרשל 400 כמתוכנן, קצת גלקסיות מכיוון צפון באיזור הדובה הגדולה, אבל שביל החלב פשוט עלה מוקדם מדי, ודי מהר המשקפת האסטרונמית שיושבת על המיסב הימני של הדובסוני הסיחה את דעתי וגרמה לעבור ל - Tonight's Best של סקאיי ספארי.
כאמור המשקפת יושבת על המיסב הימני והשליטה בו נוחה מאוד - ניתן להתמקם מאחוריה בנוחות עם כיסא ולשלוט בטלסקופ עצמו עם יד שמאל. החיסרון היחיד הוא שהדבר מוסיף מעט משקל לחלק העליון של המיסב העגול ומשנה את נקודת האיזון של הטלסקופ ככה שברגע שעוברים את גובה 60 מעלות בערך, הטלסקופ מתחיל להחליק למעלה. נמצא פתרון גם לזה.
הכיוונון של המשקפת האסטרונומית והמיזוג של התמונה מעט טריקי למי שעושה זאת בפעם הראשונה. זה טיפה פחות אינטואיטיבי ממשקפת מסורתית עם מנסרות, אבל בגדול קולטים את זה די מהר. עוד בבית התאמנתי על העניין, והיום העיניים שלי מסוגלות לזוז בנפרד לכיוונים שונים כמו זיקית (לא באמת אבל זה בהחלט כואב ברמה כזו..). על המיזוג כאמור התאמנתי כחודש, ככה שזה היה צ'יק צ'ק בשטח, והתוצאה - וואו!
אם מהבית הייתי מסוגל לראות יופי את M44 קטן ומרוכז במרכז התמונה, במדבר כל השמיים נראו כמו צביר אחד גדול! פשוט מדהים. לאן שלא כיוונתי את המשקפת, אלפי כוכבים חיכו שם. אמנם זה לא דבר חדש, כי הם מחכים שם גם בעינית הטלסקופ. אבל החוויה של הצפיה בהם בשתי עיניים היא נדירה. יש גם משהו שונה בלעשות את התצפית במשקפת אמיתית לעומת בינו, קצת קשה להסביר. הכיף הזה בצירוף העובדה שמדובר בעלות של גרושים (בניה עצמית), מפיקה יחס עלות-תועלת מעולה .
***
ממשיכים בגדול
אחרי קצת משחקים עם המשקפת והפסקת קפה, עברתי לדברים הגדולים יותר. ווגה כבר היתה בגובה סביר, בערך 30 מעלות, ורציתי לבדוק את ערפילית הטבעת. שמתי את הבינו החדש של TS-Optics בדובוסני וכיוונתי לשם. תמונה מדהימה של M57 על רקע אלפי כוכבים בשתי העיניים, תמיד כיף. כבר ראיתי את התמונה הזו עם הבינו הראשון שלי (Denkmeier II), אבל ההבדל הוא שהבינו הזו מאפשר צפיה ללא ברלו מנת להגיע לפוקוס, כלומר פשוט שמים אותו בפוקוסר של כל טלסקופ שהוא, וזהו. בום. מעבר לפשטות שזה מביא, זה גם מאפשר סוף סוף לצפות דרך בינו בשדה רחב, לעומת הבינו המסורתי שהשימוש בברלו מביא להגדלות גדולות. כמו כן - הכוכבים חדים יותר מכל בינו אחר שצפיתי בו. מערפלית הטבעת עברתי לכל מיני אובייקטים שונים של שמי הקיץ - ערפילית המשקולת,ו צבירים כדוריים כמו M13. תודה לאיוון שהשאיל לי עינית ES 24/68 שהשלימה לי זוג לשלי.
בהמשך עברתי לאתגרים קצת יותר רציניים לבינו - גלקסיות. בגלל שבינו מפצל לשתיים את האור שאמור להגיע לעין אחת, כל עין מקבלת 50% מהאור והתמונה מעט חשוכה יותר. באובייקטים בהירים זה לא ממש משמעותי אבל באובייקטים עמומים (מגניטודה 7 ומעלה) זה כבר קריטי. אז אני לא יודע איך זה קרה - אבל זה קרה. ראיתי את M51 יופי בשתי העיניים - מן הסתם אובדן פרטים, אבל שתי הגלקסיות הקטנות היו שם. כמו כן גלקסיית Needle, ולאחר מכן M81 ובת הזוג M82. לבסוף ניסיתי את ערפילית הצעיף - שוב, רואים אותה, אבל לא ניתן היה להבחין במבנים, גם עם פילטר OIII. אני מאמין שבמקומות האלה, טלסקופ בקוטר 16 אינץ' פלוס ייתן בראש. אמנם ניתן לנסות את זה גם בבינו סטנדרטי, אך בטלסקופים גדולים אורך המוקד הטבעי הארוך בשילוב הברלו של בינו סטנדרטי מייצר תמונה חשוכה ולא נעימה, אם בכלל מצליחים להגיע לפוקוס (ביחס מוקד של 4 ומטה זה מאתגר). לכן נראה לי שבינו של Zero Focus יהיה שידוך מעולה. ננסה בקרוב על ה 20" של אילן...
***
מסיימים בבינוני
לאחר חצות המשכתי לספינת הדגל של שביל החלב - ערפיליות הקיץ שעלו לגובה יפה. התחלתי עם המשקפת האסטרונומית. למי שעוד לא צפה בשביל החלב דרך משקפת - אז יאללה, הגיע הזמן והעונה התחילה, לא לוותר. כיף אחד גדול לצפות ישר למרכז הגלקסיה. לאחר מכן חזרתי לדובסוני עם הבינו, וצפיתי בעפליות הלגונה, הטריפיד, האומגה והנשר, עוד כמה צבירים כדוריים נחמדים. לקראת אחת בלילה נתקפתי רגשי חרטה על ההזנחה של הרשל, וחזרתי לצוד גלקסיות אנונימיות עד סביבות 2:30. בשעה הזו צדק ושבתאי כבר זרחו. לא הצלחתי להתאפק אז צפיתי בהם כמה דקות, אבל בשלב הזה כבר לא ראיתי בעיניים (😅) - ופרשתי לאוהל. אותם כבר אפשר יהיה לראות בנוחות מהחצר בבית בקרוב.
***
נפרדים בחם לוהט
התעוררתי בבוקר בסביבות 6:30 בבוקר. כשפתחתי את האוהל ראיתי את אלכס מולי עם הלונט 50 מ"מ שלו פתוח, וכבר צופה בשמש. הוא הזמין אותי לצפות קצת - היו התפרצויות יפות, ממש להבות גדולות, שתי כתמים ועוד קצת פילמנטים בהירים. אמרתי לו שימתין רגע וחזרתי עם הבינו. בדיוק למצבים האלה הוא נולד - שים אותו בפוקוסר בלי תוספת ואתה מוכן.
פה כבר חיכתה לנו הפתעה. הצפייה דרך הבינו בשמש מוסיפה את אותו אפקט "וואו" כמו עם הירח - פתאום הכל מתחדד, פרטים נוספים מופיעים, זה היה מדהים. ממצב שבעין אחד צריך לשחק עם הפילטר על מנת לראות את התופעות השונות לסירוגין - עם הבינו כולן מופיעות בו זמנית. מסביב לכתמי השמש הופיעו גרנלציות עם פרטים רבים וממש ניתן היה לדמיין את השדה המגנטי מסביב לכתמים - כמו שאלכס תיאר - "קורי עכביש".
אחרי סשן השמש עמית עלה לקצת מדיטציה על הגבעה ממול, ואמרנו יפה שלום ונסענו, עד התצפית הבאה.
***
למיטיבי הלכת שהגיעו עד הלום, זו רשימת האובייקטים שצפיתי בהם:
