2 comments
הפוסט הזה כבר המון זמן נכתב אצלי בראש, והמשמעות של ההעלאה שלו לרשת היא כפולה: חזרתי ארצה, וקיבלתי טלסקופ 🙂
תקציר הפרקים הקודמים
בקיץ 2022 יצאתי להרפתקה כשהחלטתי להגדיל בקצת (טוב, ביותר מ-100%) את המפתח ולעבור לטלסקופ בהתאמה אישית בגודל של 20״ (50 ס״מ). אחרי מחקר, מחשבה והתלבטויות, בחרתי לעבוד עם מרקו גווידי, הלא הוא DocTelescope, מייצר טלסקופים ואסטרונום חובב מאיטליה. בעזרתו יכולתי לתכנן את הטלסקופ בדיוק למידותיי, והתכנון היה לספק אותו לקראת סוף קיץ 2023.
במהלך התכנון עלתה השאלה האם הטלסקופ יהיה ידני לחלוטין, או היברידי - כלומר שניתן יהיה להפעיל אותו גם באופן ידני וגם באמצעות מנוע. התשובה לשאלה הייתה תלויה בסוג המנוע - לי היה מאוד חשוב להיות מסוגל לתפעל את הסקופ באופן ידני (גם כדי לתמוך בתצפיות ׳שומרות שבת׳, אבל בעיקר כי יש חדווה מיוחדת בשימוש ידני ובתצפית כמעט בלתי אמצעית) ולא רציתי שקיומו של מנוע יפחית מאיכות התנועה הידנית. בינתיים, בעולם האמיתי שוק הטלסקופים (הדובסונים) הממונעים עבר טלטלה, עם סגירה (זמנית) של StellarCat, היצרן המוביל של מערכות מינוע לדובסונים גדולים (הבעלות על החברה החליפה ידיים לפני זמן מה, וכיום ניתן שוב לרכוש את המערכת). הבעיה הגדולה (עבורי) הייתה שמערכות StellarCat עושות שימוש בכבל מתוח (Tension Cable) כדי להזיז את הטלסקופ בציר ה-Altitude, מה שהוביל לתחושבה פחות חלקה בשימוש ידני. הפתרון בא מכיוון חדש - השמועה הייתה שסרג׳ אנטונוב, היצרן של מערכת ה-Nexus DSC, עובד על תכנון של מערכת הנעה חדשה שתעשה שימוש במערכת מצמדים כדי לאפשר הנעה ידנית חלקה במקביל להנעה ממונעת. יצרתי קשר עם סרג׳ והתקווה הייתה שעד למועד שבו מרקו יתפנה לייצר את הטלסקופ שלי, המערכת החדשה כבר תהיה זמינה להתקנות.
החודשים חלפו להם, ובאביב 2023 התקבלתי ללימודים לתואר שני בבוסטון, מה שהוביל להשהיית פרוייקט הטלסקופ לשנה, ולדחיית מועד האספקה לקיץ 2024. ההתפתחות הזו הייתה חיובית בכל הנוגע למנוע, כיוון שהליך הפיתוח ארך יותר זמן מהצפוי, אך בסופו של דבר אפשר היה להתקין את המנוע החדש על הטלסקופ שלי בזמן הייצור בסוף יולי 2024 🙂, וכך ייתכן שהסקופ שלי הוא הראשון בעולם עם מערכת ה-Nexus StarDrive החדישה! מאחורי הקלעים, היו המון שיחות תיאום, תכנון ושאלות ותשובות במשולש בין-יבשתי של אוסטרליה (סרג׳), אירופה (מרקו) ואמריקה (אני), עד שבתחילת אוגוסט הטלסקופ יצא לדרך מאיטליה לישראל. אומר שהעבודה עם סרג׳ ומרקו הייתה מאוד מהנה, ושניהם אנשי מקצוע מעולים, וגם בני אדם מעניינים ומאוד שמחתי להכיר אותם. איזה כיף שאנחנו חיים בעולם שבו אדם פרטי יכול לרכוש לו טלסקופ 20״ שבשנת 1945 (השנה שבה התמונה שפתחה את הפוסט צולמה) היה נחלתם של מוסדות אקדמיים בלבד (מקור התמונה - ספר של הוצאת הרווארד על טלסקופים ואביזרים משנת 1945, שחבר נתן לי מתנה לרגל סיום התואר).
אז, בלי עוד הקדמות, אני שמח להציג בפניכם את הבחור החדש בשכונה:
טוב, אחרי מעט ארגזים שנפתחו, וכמה שעות של פירוקים והרכבות, הצלחתי גם להרכיב אותו לראשונה, כך:
רשמים ראשוניים
האמת? הציפייה ותהליך התכנון והביצוע הארוכים רק העצימו את חוויית קבלת הטלסקופ והרכבתו בפעם הראשונה. ניכר מיד שכל החלקים איכותיים מאוד, ועשויים אך ורק מאלומיניום או מפלדת אל-חלד תעשייתית ברמה גבוהה. הטלסקופ מרגיש מאוד יציב, ואחרי מספר אימונים של פירוק והרכבה, אני יכול להרכיב אותו תוך פרק זמן של כעשרים דקות. מנגנון ההחזקה של המראה (ששוקלת כ-16 ק״ג) הוא יצירת אומנות בפני עצמו, ומורכב מ-6 משולשים שעל כל קודקוד שלהם נקודת תמיכה שמחלקת את המשקל בין כולם. במקביל, ההחזקה האנכית של המראה נעשית על ידי שני מנגנוני Whippletree מרשימים. בתחתית קופסת המראה מאוורר ThermalTake אימתני ושקט שעוזר בקירור המראה לקראת התצפית (מקבל חשמל במתח 12 וולט).
למעשה, החלק היחידי שבו נתקלתי בבעיית ייצור כלשהי היה בעמוד השירות (שעליו ממוקם מחזיק העיניות ומחזיק לבקר ה-Nexus): אחד מהחורים שאיתם העמוד מתחבר לטלסקופ היה מעט צר מדי, והייתי צריך לשייף אותו עם מקדח כדי שיוכל להיכנס למקום בקלות. חוץ מזה, פשוט מושלם. בחירה תכנונית אחת שקצת הפתיעה אותי הייתה של ברגי הקולימציה - הברגים שמתחת למראה הראשית בעלי ראש גדול ומאוד נוחים לסיבוב וכיוון, אך אלה של המראה המשנית (שלושה זוגות ברגים, כשבכל זוג בורג אחד מושך את המראה כלפי מעלה והשני כלפי מטה) הם בעלי ראש הקס (אלן), כך שנדרש כלי כדי לסובב אותם. כששאלתי את מרקו מדוע בחר דווקא בכאלה ברגים הוא הפתיע אותי ואמר שבניגוד למרבית הדובסונים, הטלסקופים שלו שומרים על קולימציה של המראה המשנית בין הרכבה להרכבה, ולכן אין צורך לבצע קולימציה לפני כל תצפית. הצהרה מעניינת, שאם היא נכונה היא לא פחות ממדהימה. בינתיים, לאחר שתי הרכבות מלאות עם המראה, הקולימטור שלי עדיין מראה קולימציה טובה מאוד. ומה קרה בשטח? על כך עוד מעט.
מערכת ההנעה החדשה, Nexus StarDrive, היא עדיין בגדר נעלם. המנועים עצמם נראים איכותיים מאוד - מנועי NEMA-17 עם תיבת תמסורת הרמונית בכל אחד מהצירים, שאמורים להזיז את המערכת בקלות ובאופן חלק. הבעיה כרגע היא שאני עדיין מחכה לעדכון קושחה (Firmware) כדי להפעיל אותם, ובינתיים השימוש בסקופ הוא ידני בלבד (Push-To עם חיבור ל-Nexus באמצעות אנקודרים של 311,296 צעדים בכל אחד מהצירים).
אז אם אנחנו מדברים על הנעה ידנית - אגיד שהיא תענוג. הטלסקופ מרגיש מאוד מאוזן, ועם מערכת הקלאצ׳ים, אני יכול להגיע להנעה חלקה בכוח של אצבע או שתיים מבלי שהטלסקופ יאבד גובה או ימשיך לנוע אחרי שאני מפסיק להפעיל כוח.
בתמונה: ציר ה-Altitude של הטלסקופ, ולידו בורג הקלאצ׳ האדום
אור ראשון
ביום חמישי האחרון, מעט אחרי מולד הירח, לקחתי את החבוב (שעונה לשם היפריון, על שם הטיטן אבי השמש והירח) וירדתי לאור ראשון במדבר. הסקופ נכנס יפה לתוך הרכב, ואני מתאר שגם כאן, עם אימון והתרגלות אוכל גם להקטין את דריסת הרגל שלו באוטו, ולהעמיס אותו מהר יותר. הפעם לקח לי כחצי שעה להעמיס אותו (צריך להעמיס כל חלק בנפרד, אז זה קצת מעייף). בכל מקרה, גם במצב הנוכחי יכולתי לקחת איתי עוד מישהו במושב הנהג (למרות שהפעם זה היה רק אני והסקופ).
עברו כ-14 חודשים מאז התצפית האחרונה של בארץ, וההתרגשות הייתה בשיאה מיד עם ההגעה לתחנת הביניים ליד עבדת. הגעתי לשטח והתחלתי להרכיב, חצי שעה לאחר מכן, הסקופ כבר היה מוכן:
לאחר שהטלסקופ פיזית עמד, התחילה קצת התבחבשות - קודם כל, גיליתי שבניגוד לתרגולים בבית, התנועה בציר האזימוט לא חלקה, כי בורג הקלאצ׳ של הציר (שנמצא בתחתית הטלסקופ) נוגע במחצלת לפעמים. איזה מזל שניר היה בשטח, והביא לי שלוש חתיכות איפאה לשים מתחת לרגליות 🙂
הבעיה הבאה הייתה באיפוס ה-Nexus, אבל נפתרה די מהר לאחר שנזכרתי שעשיתי לו אתחול להגדרות יצרן ולא קנפגתי אותו מחדש לעבוד עם האנקודרים שלו. ואז הגיעה שאלת הקולימציה - הצצה מהירה דרך העינית הראתה כוכבים בצורת שביטים, כך שהיה ברור שמשהו צריך להשתנות, השאלה מה? בדיקה עם הקולימטור הראתה שהמשנית מצביעה בדיוק למרכז הראשית (סחטיין מרקו!), כך שנשאר רק לכוון את הראשית, וזה היה פשוט וקל. הצצה נוספת דרך העינית - וראיתי שמיים מדהימים עם נקודות ברורות וחדות!
בינתיים, שכבת העננים הדקה שהייתה בזמן השקיעה כבר נעלמה לה, ואפשר היה להתחיל לחפש מטרות. הגעתי לתצפית עם ציפיות בשמיים, והטלסקופ שבר את כולן:
א. מכניקה - התנועה של הטלסקופ נהדרת. עם פראקור ועינית כבדה מאוד (Televue Ethos 21mm) הצלחתי להזיז את הטלסקופ בתנועות עדינות בשני הצירים, להחליף עינית ועדיין לשמור על המיקום שלו בלי בעיה. עם עיניות קלות משמעותית היה צורך לחזק מעט את הקלאצ׳ של ציר האזימוט, ועדיין הכל עבד נהדר. הדבר הראשון שהפריע לי קצת הוא מגש העיניות, שבו יש מקום לעינית 2״ אחת בלבד, וארבעה מקומות לעיניות 1.25״ - נראה לי שאצטרך לשנות את זה, ולהגדיל לפחות חור אחד אם לא שניים. הדבר השני הוא נוחות הצפייה בזניט - על מנת לעבוד עם מערכת ההנעה של ה-Nexus StarDrive, היה צורך להגביה את הטלסקופ באמצעות רגליות, כך שכעת בזניט העינית נמצאת בערך 2 ס״מ מעל לעין שלי, ואני צריך לעמוד על קצות האצבעות כדי לראות. זה לא נורא, כי לרוב לא צופים בדיוק בזניט או כמה מעלות לידו, אבל זה כן חבל, כי קיוויתי שאני לא אצטרך להתפשר ולהשתמש אפילו במדרגה קטנה כדי לצפות בטלסקופ, וכעת נראה שכן.
ב. נוחות עבודה עם נקסוס - הנקסוס היא כבר מערכת ותיקה ומוצלחת למדי, שתלויה בעיקר בדיוק האיפוס הראשוני. הפעם לא התאמצתי לאפס בצורה מאוד מדוייקת, ולכן גם תוצאות ה-Push To שלי היו בהתאם. מה שכן, הייתה עבודה נעימה עם SkySafari שהתחבר בקלות לנקסוס (אם כי פעם אחת באמצע הלילה התנתק וסירב להתחבר עד שכיביתי את ה-WiFi והדלקתי מחדש). יהיה מעניין מאוד לראות את שגרת העבודה עם מנוע עקיבה פעיל - נקווה שה-Firmware החדש יגיע אלי בקרוב ושאוכל לבדוק זאת.
ג. אופטיקה - כאן הטלסקופ באמת זוהר. המראה הראשית של Optiques Fullum לא פחות ממרהיבה, ונדהמתי מחדש בכל אובייקט לראות עד כמה היא מדוייקת וכמה אור היא אוספת. השילוב שלה עם מראה משנית של Antares Optics בגודל 4.5״ ועם PV של 1/20 אורך גל (!) הביא לתוצאות מדהימות: צביר הרקולס (M13) הראה כל כך הרבה שמשות, ואפשר היה להבחין בבירור בשמשות הנפרדות בליבה, אפילו בהגדלה גבוהה (6 מ״מ, בערך פי 350) לא הרגשתי שיש ירידה בחדות. היה נחמד במיוחד לראות את ההבדלים בין כושר ההפרדה בדובסוני של ניר שעמד ליד ולהבין עד כמה פי 4 יכולת איסוף אור ואיכות אופטיקה עושים הבדל - כל מי שבא לראות השמיע אנחת פליאה 🙂. ערפילית הצעיף פשוט קפצה לתוך העין עם פילטר OIII, ואפשר היה אפילו לראות בקלות חלקים מערפילית צפון אמריקה. גם הלגונה והטריפיד נראו מצוין, אך מלכת הלילה הייתה, כמובן, ערפילית אוריון - כשהסתכלתי עליה דרך עינית 21 מ״מ, הרגשתי כאילו אני טובע בתוך מרק הערפל הסמיך שמסביב לטרפזיום (שכמובן אפשר היה להבחין בכוכבים הנפרדים שלו בקלות), וגיליתי פתאום שעברה חצי שעה ואני עדיין מסתכל דרך העינית. איזה כיף! לא התאפקתי, וצילמתי אותה עם הטלפון דרך העינית (לא התמונה הכי יפה, ועדיין).
גם כוכבי הלכת היו יפהפיים, ואפשר היה להבחין ברצועות עננים בשבתאי ולראות פרטים משמעותיים על צדק (מה שכן, בגלל הבהירות שלהם, העדפתי לעבוד עם פילטר ND כדי לא להסתנוור). כמובן שאנדרומדה והגלקסיות הלווייניות נראו יפה מאוד, ולמרות שלא היה אפשר לראות את כל אנדרומדה בעינית, היה אפשר להבחין בשני שבילי אבק ברורים בה. ערפילית הטבעת וגלקסיית כדור השלג הכחול היו שתיהן יפהפהיות גם כן. בקיצור - הלילה הזה פתח את התיאבון לעוד הרבה תצפיות נהדרות עם החבר החדש.
סיכום זמני
אני מרגיש בר מזל שיכולתי לצאת למסע הזה לפני שנתיים, מסע שכמעט נגמר עכשיו (וייגמר לאחר קבלת העדכונים האחרונים למערכת ההנעה). נהניתי מאוד מהמסע עצמו - מלחלום על הטלסקופ, מלתכנן אותו, מליצור אותו יחד עם אנשי מקצוע נהדרים, וכמובן - מלקבל אותו ולהשתמש בו בפעם הראשונה. עכשיו, עם סיום המסע לחצי מטר, מתחיל מסע נוסף, שאני מקווה שיימשך הרבה מאוד הזמן - המסע עם החצי מטר. מחכה לעוד הרבה לילות תצפית איתו, ואיתכם.
13 תגובות
תגובה מומלצת