AssafB

אפשר לדעתי לבדוק אם זה היה אולי מטוס עם FLIGHTRADAR24 מעבר לטלסקופ החלל האבל ולתחנת החלל אני לא מכיר לווינים שמגיעים לבהירויות כאלה (אפילו אירידיום ודומיהם היו מגיעים לבהירויות גבוהות רק לפרקי זמן קצרים, וכאן מתואר גוף עם תאורה יציבה וקבועה לאורך זמן) יכול לספר באיזה אזור בארץ מדובר, ובאיזו שעה ?

לא ממש תשובה ישירה אבל מקווה שיעזור בכל זאת, אצלי יש ארגז עם אקססוריז שיושב בצד, ובנוסף יש קופסה קטנה שמחזיקה את העיניות היותר-שימושיות + פילטר ב"שלוף" על אחת הרגליים של החצובה של הטלסקופ שלי. אז נכון שאצלך אין ממש חצובה 😛 אבל כדאי לזכור שלא _תמיד_ צריך את _כל_ העיניות זמינות לתצפית ואולי זה יכול להקל בדרישות של "מה בעצם צריך שהמגש יכיל" (באיזה אובייקטים מתכננים לצפות בשעה הקרובה, למשל) מצטרף למה שאילן כתב: גם לדעתי לקשור אופטיקה לכיסא ולהיפך זה כיוון לא נכון. מצרף תמונה של ה"קופסה הזמינה" סתם כי זו הזדמנות לבדוק איך מעלים כאן תמונות 🙂

היי, עוד טיפה לחדד בהמשך למה שכבר נאמר פה. כשאנחנו צופים על עצמים רחוקים (בתצפית על נוף או בשמיים) אז אנחנו לא מדברים כל כך על גודל "אמיתי" של עצמים שאנחנו רואים אלא על מה שנקרא ה"גודל הזוויתי" שלהם - בעצם מה הזווית שהם "תופסים" מתוך מעגל שלם. בדוגמא שניתנה פה על הירח: אז הגודל הזוויתי שלו הוא בערך חצי מעלה, הגודל ה"אמיתי" שלו הוא איזה 3700 ק"מ. כמובן שאם הירח היה קרוב יותר אלינו אז הגודל האמיתי שלו היה נשאר זהה אבל גודל פיסת השמיים שהוא היה תופס לנו - כלומר הגודל הזוויתי שלו - היה גדל. זו הסיבה שהשמש והירח נראים לנו בגודל זוויתי דומה כצופים על כדור הארץ, וזאת למרות שהגדלים האמיתיים שלהם שונים מאד והסיבה לכך היא כמובן שהשמש הרבה יותר גדולה אך גם הרבה יותר רחוקה. באותו האופן, כאשר אנחנו רוצים לבטא "מרחק" בין שני עצמים שאנחנו רואים אז נשתמש ב"מרחק זוויתי": "המרחק בין שני הכוכבים האלה הוא שתי מעלות ועשרים דקות" וכיוב'. כאשר צופים, אפשר להיעזר בידיים כדי להעריך גדלים זוויתיים ומרחקים זוויתיים: מושיטים יד קדימה ומשתמשים בכף היד והאצבעות: https://en.wikipedia.org/wiki/File:Estimating_angular_size_with_hand.gif זה כמובן לא מאד מדויק, ויש הרבה קומבינות של אצבעות שאפשר להשתמש אבל זה נותן מושג טוב. אסף.

יפה! איך ההובלה תהיה? גלגלים? ידיות? רצועת נשיאה? מזכיר לי את הארגז שבניתי ל"גארפילד" שלי (ובסופו של דבר כמעט לא ראה תצפיות 😛 )

נוסטלגי כנראה, אבל הפורום הזה מאז שנפתח אתמול עושה לי את אותו סוג של התמכרות שהייתה אי אז לפני איזה-18 שנים עם הפורום בנענע. פתאום לפגוש חובבי אסטרונומיה אחרים, לקשקש על טלסקופים ועל תצפיות והכל על פלטפורמה הרבה יותר נעימה מה"טריקים" שהתרגלנו אליהם (וואטסאפ, פייסבוק) ולא היו קיימים אז. תודה על ההשקעה ובהצלחה! אסף.

התצפית הזו הייתה ממחנטו"ש. סליחה שלא ציינתי את זה 🙂

בדיוק. כאשר העקיבה עובדת, הכוכבים סטטיים ביחס לטלסקופ אבל הטלסקופ זז ביחס לכדו"א. הלוויינים סטטיים ביחס לכדו"א ולכן הם זזים כאשר העקיבה עובדת, אבל יושבים יפה כאשר העקיבה כבוייה.

בשנים האחרונות לא יצא לי להשתתף בתצפיות שמיים חשוכים לצערי (החיים עצמם...) אבל עדיין מקווה לחזור לעניינים. בינתיים, מעוניין להמליץ למי שמחפש לצפות בדברים קצת מוזרים ורק חצי-אסטרונומיים: לווינים גיאוסטציונריים. המדובר על לווינים המקיפים את כדו"א מעל קו המשווה ובגובה של משהו כמו 36,000 ק"מ, מה שיוצר מחזור של יממה סידרית אחת בדיוק - כלומר הלווינים נשארים בדיוק מעל אותה נקודה מעל כדו"א. ה"חגורה" שבגובה הזה מעל קו המשווה מאוכלסת בלוויני תקשורת ומטאורולוגיה ובאזורים מסוימים צפופה מאד (לווינים במרחק של עשרות ק"מ בלבד זה מזה). באחת התצפיות ולאחר שיחה עם חבר שעסק בתחום הזה, החלטתי לנסות. מסתבר שבשעות מסוימות אפשר לראות לווינים כאלה בבהירות סבירה (סביב 10 אם אני זוכר נכון) כאשר הבהירות תלויה בזוית שלהם עם השמש וכדו"א וגם במבנה שלהם. הם אמנם לא בהירים כמו תחנת החלל או האבל אבל צריך לזכור שמדובר בגופים בערך בגודל של משאית קטנה ובמרחק גדול הרבה יותר מאיתנו. בטלסקופ שלי (10 אינץ' עם כן משווני עם עקיבה) חיפשתי באזור של בערך נטייה (5-) אם אני זוכר נכון ודי נמוך מעל האופק הדרום מערבי. הכיוון הזה מצטלב עם ה"חגורה" בה יושבים הלווינים. שוטטות קצרה באזור (מזרחה ומערבה) איפשרה למצוא כמה לווינים כאלה. החלק הנחמד הוא כאשר מכבים את מנוע העקיבה של הטלסקופ והופ: הלווינים האלה הופכים סטטיים כאשר רקע הכוכבים מאחוריהם ממשיך לנוע. באותה תצפית מצאתי אזור בו שלושה לווינים כאלה "ישבו" בתוך שדה של בערך מעלה. מה רואים? נקודה. לא רואים פרטים, אבל לראות עצם מלאכותי, לא מאד גדול אבל מאד רחוק "יושב" לו בשמיים זה לטעמי יוצא דופן ושווה ניסיון 🙂 בהצלחה! אסף.

מצאתי אצלי כמה מפות ישנות שהכנתי בעבר עבור ABELL194. אם מה שרשמתי לעצמי על אחת מהן בתצפית נכון, אז זיהיתי שם ארבע גלקסיות שהצטופפו בשדה. ממה שאני מצליח להיזכר מתצפית בצבירי גלקסיות, האתגר הוא בעיקר לזהות כל גלקסיה וגלקסיה שרואים יותר מאשר להבחין (ואני לא מדבר על GOTO 🙂 )

לפוקוסר שהיתווסף על הSCT שלי הוספתי מנוע סרוו של טיסנים עם שלט פשוט (דולק/כבוי, תנועה קדימה או אחורה). עלה כמה עשרות שקלים ועושה עבודה מצוינת. לעניות דעתי הוספת פוקוסר כזה היא כמעט כמו טלסקופ חדש ובמיוחד עם מנוע: פתאום קל להגיע לפוקוס מעולה בקלות, בלי שהאובייקט משתגע בשדה הראייה וצריך זמן כדי להירגע במקומו.