הרי געש במערכת השמש חלק ב'
בגלל אורכו של המאמר חילקתי אותו לשלושה חלקים זו החלק השני.
תקציר ההקדמה:
רוב החומר שממנו הורכבה הערפילית הקורסת נאסף במרכזה ויצר בסופו של דבר את השמש שהיוותה כ - 99.8% ממסת הערפילית. מתוך החומר הנותר, התפתחו בהמשך כוכבי הלכת.
אירופה - הרי געש מקרח
אירופה הוא הירח השישי של כוכב הלכת צדק והשני מהירחים הגליליאניים (לפי מידת הקרבה לצדק). הירח אירופה התגלה על ידי גלילאו גליליי ב - 1610, ונקרא על שמה של אירופה מהמיתולוגיה היוונית, שהוכתרה על ידי זאוס למלכת כרתים. אירופה הוא הקטן ביותר מבין הירחים הגליליאניים.
לירח ליבת ברזל, ומעטפת מסלע סיליקטי, שכבת מים נוזליים שעובייה 80 – 120 קילומטרים, ומעליה שכבת קרח. ישנן כמה השערות באשר לסיבה שהמים נותרו נוזליים: אנרגיית החום הנוצרת מגאות ושפל בגלל הקרבה לצדק והיא הגורמת לפעילות הגאולוגית, התפרקות יסודות רדיואקטיביים בפנים הירח, או חום שנוצר בתקופה מוקדמת (אז, כנראה, היה הרבה יותר חם באירופה).
קוטרו של אירופה הוא כ - 3,000 קילומטרים, והוא קטן במקצת לעומת הירח של כדור הארץ. הוא גם הירח השישי בגודלו במערכת השמש.
אירופה היא ירח מרתק באמת. מסלולו סביב צדק יוצר כוחות גאות ושפל קיצוניים המחממים את הפנים עד כדי כך שמאמינים שיש אוקיינוס תת קרקעי ואולי אפילו חיים.
בספטמבר 2016 דיווחה נאס"א כי טלסקופ החלל האבל זיהה בירח אירופה סילוני מים אדירים, המגיעים לגובה של 200 ק"מ מעל פני השטח.
המספר הקטן של מכתשים, על פי הגישה המקובלת, מעיד על כך שאירופה עדיין פעיל מבחינה גאולוגית וכי פני הקרקע כל הזמן משתנים, גילה של הקרקע באירופה הוא מיליוני שנים ספורות.
על אירופה לא נצפתה באופן ישיר שום פעילות געשית. עם זאת, אין לשלול את האפשרות שפעילות כזו התרחשה בעבר. ישנן כמה עדויות לפעילות געשית: זרימת קרח ושריטות כהות בחלק מהסדקים הנראות כמו שרידים של גייזרים או של הרי געש שהיו פעילים בעבר. יכול להיות שאפילו היום ישנה פעילות של הרי געש תת-מימיים השולחים גלי חום, ממסים את קליפת הקרח של הירח ובאים לידי ביטוי בצורה של כתמים חומים וגושי קרח המוקפים על ידי מישורים חלקים. ישנם אזורים שבהם יש פעילות תת-קרקעית שמוציאה מתוך פנים הירח גז ושברי סלעים, הגורמת לשוליים מפעפעים (כמו בBellus Linea).
מבט פנורמי על קרום הקרח של אירופה, מראה שבמקומות רבים הוא סדוק ופעלו עליו תהליכים רבים האופייניים לטקטוניקת פלטות. על פי אחת ההשערות, מי שתרם לכך בצורה משמעותית הוא צדק עצמו: מצדק באים כוחות גאות חזקים הסודקים את פני השטח ויוצרים מערך של פלטות טקטוניות. בנוסף לכך, כשסדקים בקרח נפתחים, עולים מים מתחת לפני השטח, וכשהם נסגרים הם מתיזים כמות גדולה של מים קפואים מעל לפני השטח. ישנם כמה סוגי תצורות דמויי טקטוניקה:
תצורות הדומות לשברי העתק, תצורות שבהם רואים נקודת פיתול בקו השבר (בדומה לשבר סן אנדיראס בארצות הברית).
גושים ענקיים של הקרום שנותקו מסביבתם, סובבו ועכשיו הם גולשים על קרח דק או גושים ענקיים הצפים כמו קרחונים בחומר נוזלי יותר.
יש גם עדויות לענני קרח הנורים מפני השטח לחלל מסביב - מה שמרמז שלירח יש משהו שנקרא קריוולקנו. מדענים מאמינים שמאפייני הקריוולקניזם דומים מאוד להרי געש על בסיס מגמה הפעילים על כדור הארץ.
סביר להניח כי קריואולקנים אלה יתנהגו כמו גייזרים כאן על קרקע מוצקה. הרי געש קרח מתפרצים עם מרכיבים נדיפים, ומשחררים לאטמוספירה גז מתאן, מים, פחמן דו חמצני ואמוניה.
טיטאן - הרי געש מקרח
טיטאן הוא הירח הגדול ביותר של כוכב הלכת שבתאי. הוא הירח השני בגודלו (מבחינת קוטר במערכת השמש. קוטרו גדול אף יותר מזה של כוכב הלכת חמה). הוא הירח השני בגודלו במערכת השמש, אחרי גנימד, ירחו של צדק
טיטאן הוא ירח קר, אפל ואפוף ערפל ואבק. קוטרו של טיטאן שווה כמעט למחצית קוטרו של כדור הארץ. הוא ידוע גם זה כמה עשרות שנים כירח היחיד במערכת השמש המכיל אטמוספירה. האטמוספירה שלו מורכבת מ - 94% חנקן ו - 6% מתאן. בטיטאן קיימים רבים מחומרי הגלם של החיים, כולל חנקן, פחמן ומים, אך במרחק 1.4 מיליארד ק"מ מהשמש, נעולים מרבית המים בטיטאן, אם לא כולם, בקרח, כך שהגשם היורד במקומות שונים על פני הירח עשוי ברובו ממתאן. המתאן משמש גם מרכיב חשוב בתרכובות אורגניות אחרות.
ב־14 בינואר 2005, נחתה הגשושית "הויגנס" על פניו של טיטאן ושידרה משם צילומים לכדור הארץ. מניתוח צילומים אלו, עולה שעל פניו של טיטאן מתקיימות תופעות גאולוגיות מסוג דיונות חול שנגרמות באמצעות רוחות, ערוצי נחלים ונהרות עם חלוקי נחל, מקווי אגמים וימות, ובליית סלעים שנגרמות על ידי "מחזור מתאן": המתאן מתאדה מימות מתאן נוזלי, מתעבה לענני מתאן אשר מורידים גשמי מתאן שנקווים למאגרים תת קרקעיים שפורצים במעיינות וזורמים אל ימות המתאן בנחלים וחוזר חלילה בדומה ל"מחזור המים" על פני כדור הארץ.
בשונה מהנופים האלה, שעוצבו בהשפעת תהליכים אטמוספריים הניזונים מחום חיצוני, המגיע מהשמש, חוקרים מארצות הברית, סבורים, כי זיהו כעת ממצאים גיאולוגיים בפני השטח שעשויים להעיד על קיומו של מקור חום פנימי בטיטאן. המדענים טוענים כי זיהו שקעים הדומים למכתשי פגיעה של מטאוריטים, אך נבדלים מהם במבנה הטופוגרפי ובדפוס שהם יוצרים. המכתשים אותרו באמצעות עיבוד ופענוח נתונים מאנטנת המכ"ם של הגשושית "קאסיני", שחקרה את שבתאי וירחיו והושמדה לפני כמה שנים בהתרסקות מתוכננת לתוך שבתאי. ריכוז המכתשים נמצא בקרבת הקוטב הצפוני של טיטאן וייתכן שכמה מכתשים דומים בצורתם נצפו גם ליד הקוטב הדרומי.
בתמונות המכ"ם רואים כי למכתשים הללו יש מבנה היקפי עגלגל, וניכר כי חלקם מתמזגים יחד למבנה מורכב. שולי המכתשים גבוהים מסביבתם הקרובה. המבנים הללו מזכירים מאוד את מכתשי הקריסה שנוצרו בכדור הארץ מהתפרצויות געשיות, כגון מכתשי קלדרה (Caldera) או מכתשי מאר (Maar). הראשון נוצר מקריסה לתוך תא מַגְמָה תת-קרקעי שהתרוקן בעקבות התפרצות געשית, והשני נוצר מקריסה לתוך חלל שנוצר עקב פיצוץ שהתרחש כשמַגְמָה חדרה לתוך שכבת מי תהום וחיממה אותם לקיטור. ברכת רם בצפון רמת הגולן היא דוגמה למכתש מאר.
המכתשים שזוהו בטיטאן נמצאים באזורים מישוריים הסמוכים לאגמי המתאן הנוזלי, לכן נוטים להניח בסבירות גבוהה יחסית שמדובר במכתשי מאר. בעבר זוהה בטיטאן מקום אחר שנראה כהר געש ובליבו יש מכתש קלדרה גדול. המכתש הזה אינו דומה למכתשים שנמצאו כעת, אך עצם קיומו של הר געש בטיטאן מתיישב עם הטענה שהמכתשים החדשים שזוהו נוצרו גם הם מפעילות געשית. כמו כן, חלקם נראים צעירים מאוד, דבר שמרמז כי האירועים הגעשיים התרחשו בעבר הלא רחוק ואולי עדיין מתקיימים.
חשוב לזכור כי בשונה ממה שמתרחש בכדור הארץ כשלבה מתפרצת אל פני השטח, בירח הזה לא מדובר בהתפרצות של סלע מותך אלא בפעילות הקרויה "געשיות-קרחית" (Cryovolcanism) שבה החומר המתפרץ הוא בעיקר מים. מכיוון שהקרום בטיטאן עשוי בחלקו הגדול מקרח מים ומתרכובות אורגניות, אפשר להסיק שהחום במעמקי הירח התיך את המוצקים הללו והפך אותם לנוזל ואולי אף לגז. כך שלפי התיאוריה הזאת, החומר שהתפרץ אל פני השטח של טיטאן ויצר את הקריסה היה פשוט מים נוזליים, אולי בליווי של מתאן וגזים אחרים שנפלטו לאטמוספרה.
לא זו בלבד שטיטאן הוא הירח היחיד (מתוך 150 בכל מערכת השמש) עם אטמוספירה משמעותית, אלא שפניו מכוסים בנהרות, בריכות ואפילו ים שלם של מתאן נוזלי. יש גם עננים של מתאן גזי.
הלחץ האטמוספירי על טיטאן גבוה בכ- 50% מכפי שהוא על כדור הארץ.
מדענים צפו בפעילות קריואולקנית על צורת היבשה המכונה סוטרה פאקולה. התמונות, שצולמו על ידי חללית קסיני של נאס”א, מציגות שלוש תצורות יבשות גדולות בצורת חרוט עם קרח, כמו גם בורות בעומק של 1,000 עד 1,500 מטר.
קרס (צרס) - ההר הבודד – הר געש בוץ
קֶרֶס מלטינית -Cerēs - לעיתים נקרא צֶרֶס, Ceres, נהגה כ – סיריז, הוא כוכב לכת ננסי בחגורת האסטרואידים והעצם הגדול ביותר שבין מאדים לצדק.
קוטרו כ ־ 900 קילומטרים. בתנאים מסוימים, ניתן קרס לצפייה בעין בלתי מזוינת, ופרט ל"ווסטה" (ירח אחר) הוא העצם היחידי בחגורה שניתן לראותו ללא טלסקופ או מכשיר הגדלה אחר, זאת בשל גודלו הרב יחסית לשאר העצמים בחגורה.
בשל מסתו הגדולה יחסית, צורתו של קרס כדורית. מסתו מהווה 40% מהמסה הכוללת של כל האסטרואידים באזור זה של מערכת השמש.
נתון מעניין ומפתיע הוא שבשעות היום נמדדה על פניו טמפרטורה של כ – 30 מעלות צלזיוס, מה שאומר שכנראה, בעומק הכוכב נמצאים מקורות פולטי חום היוצא החוצה דרך סדקים כדוגמת אלה שנמצאו בקוטב הדרומי של "אנצלדוס", ירחו של שבתאי. בשל צפיפות הנמוכה, 2.5 גרם/סמ"ק ,חושבים שמתחת לקרקע יש מים רבים, הרבה יותר מכמות המים הטריים על כדור הארץ. נתונים אלה נותנים מקום להשערה כי יתכן וגם על קרס ימצאו גייזרים של מים בדומה לאלה שנמצאו על אנצלדוס. חלק מהמים קופא והופך לשכבות קרח המצטברות זו על גבי זו. חלק אחר של המים מתאדה ובורח ממנו. יכול להיות שבאמצעות מחקרים ממושכים באמצעות הטלסקופ האבל, אפשר יהיה למצוא עננים של אדי מים בקרבתו.
בשל סיבובו המהיר של קרס סביב עצמו ואפשרות קיומה של אטמוספירה, הגם שצפיפותה של זו היא נמוכה ופני שטח המוארים החמים יחסית. ישנה איזו שהיא העברת חום מהצד המואר לצד החשוך. בתצפיות באולטרה סגול ב - 1995 הבחינו בכתם קוטר 250 קילומטר והשם שניתן לו הוא פיאצ'י על שמו של מגלה האסטרואיד. ההערכה כי מדובר במכתש. בתצפיות שנעשו לפני מספר שנים וברזולוציות גבוהות יותר הכתם לא נראה יותר. לעומת זאת הובחנו שני כתמים אחרים הנמצאים בתנועה יחד עם האסטרואיד סביב עצמו ועליהם נאמר בביטחון כי אלה אכן מכתשים. הדעת נותנת כי מחקרים תצפיתיים וחללית שתגיע אליו בעוד מספר שנים יגלו על פניו מכתשים נוספים.
מבחינת המבנה הפנימי שלו, לקרס גלעין סלעי, מתחת לקרום שכבת מים בעובי של 60 - 120 קילומטר וסמוך לפני השטח נמצאים מינרלים קלים.
בשנה שעברה פרסמה נאס"א כי בשנת 2015 "קריו-וולקנו", הר געש של קרח בגובה 4 קילומטרים שנקרא אהונה מונס. מדובר בתופעה יחידה מסוגה, שאין דבר נוסף שדומה לה על פני קרס.
כוכב הלכת הננסי קרס, שמקיף את השמש בין מאדים לצדק, הוא לא רק האובייקט הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים, אלא הוא גם ביתם של אחד המאפיינים הגיאולוגיים המרתקים ביותר של מערכת השמש.
אהוהה מונס, ההר הבודד על שם הר ארבור בעבודתו של ג’וניור טולקין, נראה הר געש מגן המתנשא 4 קילומטרים מעל פני קרס. עם זאת, בניגוד לרוב הרי הגעש המגן עלי אדמות ואחרים בכל מערכת השמש, נראה שזהו קריוולקן שיוצר זרמי בוץ.
הסיבה לתכונות המפתיעות הללו נעוצה בהרכב הייחודי של קרס, מכיוון שכוכב הלכת הגמדי מורכב בעיקר ממלחים, קרח מים וסלעים בוציים. אף על פי שמאמינים כי הר הגעש קרח אינו פעיל עכשיו, עדויות שנאספו על ידי מרכז טיסות החלל גודארד של נאס”א, מצביעות על כך שקריוולקנו בוץ זה היה פעיל בהיסטוריה הגיאולוגית האחרונה.
הפוסט הבא פוסט 16 המשך הרי געש במערכת השמש חלק ג
תגובה מומלצת
עדיין לא נוספו תגובות.
הצטרף לשיחה
אתה יכול לכתוב עכשיו ולהרשם אחר כך אם יש לכם חשבון הכנס עכשיו בשביל לכתוב מהחשבון שלך