- חלק 1 - איך טלסקופ עובד
- חלק 2 - סוגי הטלסקופים השונים
- חלק 3 - החצובה <- אתם כאן
- חלק 4 - שיקולים חשובים בבחירת הטלסקופ
- חלק 5 - דגמים מומלצים
כאשר אסטרונומים מתחילים ניגשים לבחור את הטלסקופ הראשון שלהם, הם מתעלמים מחלק קריטי ביותר – החצובה עליה הוא יושב. לאחר שסקרנו את סוגי הטלסקופים השונים, נמשיך לסקור את סוגי החצובות השונות, כיצד הן עובדות, ונסיים בהמלצות
***
החלטתם איזה סוג של טלסקופ אתם רוצים, בין אם זה ניוטוני, שובר אור או שמידט קסגריין. נכנסתם לכל מיני חנויות אונליין בארץ או בחו"ל, והתחלתם להסתכל ולעשות השוואות. עם יד על הלב – כמה מכם נתנו תשומת לב מיוחדת לחצובה עליה יושב הטלסקופ? כנראה שלא הרבה, ומשתי סיבות מאוד ספציפיות:
- כאשר חושבים על טלסקופ ראשון, חושבים בעיקר על "מה אפשר לראות?", או על "איך רואים?" – בקיצור על אופטיקה. הטלסקופ על פניו נראה כמו מכשיר די מורכב, כך שהחלק האופטי שלו (ה – OTA), גונב את מרבית תשומת הלב. מי שעבר את הפרק הראשון במדריך הזה, יודע שמדובר בעניין לא מורכב במיוחד.
- טלסקופים זולים למתחילים לרוב משווקים בחבילה אחת הכוללת את החצובה, כך שלרוב ההתלבטות תהיה יותר 'איזה טלסקופ לקנות' מאשר 'איזו חצובה לקנות'.
לאחר שהזמנתם טלסקופ, טיפסתם על הקירות עד שהגיע, הזעתם קצת בללמוד איך לתפעל אותו, מגיע הערב המיוחל. בואו ונוציא את הטלסקופ למרפסת הדירה ונכוון אותו לירח, לצדק, לשבתאי. אחרי שנפסיק לצרוח מההתלהבות הראשונית ונקרא לכולם לבוא להתפעל מהמכתשים, הירחים הגליליאנים והטבעות, נישאר לבד להמשך לתצפית רגועה.
בשלב הזה, נתחיל לשים לב לכל מיני דברים. לכך שהתמונה רועדת לא מעט מהרוח, או מכל נגיעה קטנה בטלסקופ. לכך שקצת קשה לכוון את הטלסקופ לאובייקט. לכך שאחרי שכיוונו אותו, מאוד מאוד קשה לעקוב אחרי האובייקט, והוא יוצא לנו תוך 10 שניות משדה הראייה (כדור הארץ מסתובב וכתוצאה מכך השמיים "נעים"). אולי בכלל רצינו לחבר מתאם לסמארטפון על העינית ולצלם קצת את הירח כדי להשוויץ קצת, אבל הטלסקופ לא מצליח להחזיק את המשקל והחלק האחורי צונח.
בקיצור, החיים קשים.
נא לא להתבאס 🙂
אחרי שעברנו את השלב הדכאוני נחזור רגע למציאות – אם קניתם טלסקופ מחברה מוכרת עם מוניטין טוב, כנראה שהחצובה שלכם תעשה עבודה סבירה בתפעול שלו, עם דגש על המילה סבירה. לייצר חבילה ראוייה שכוללת טלסקופ וחצובה איכותיים יחד במחיר זול, זו משימה לא פשוטה, ופשרות חייבות להיעשות בדרך. מכיוון שהטלסקופ גונב את מירב תשומת הלב (לרוב בצדק) קל להסליק פנימה חצובות זולות.
לרוב, כשאסטרונומים מתחילים הופכים לקצת יותר מנוסים לרוצים לשדרג למערכת קצת יותר רצינית, פתאום כל הזכרונות של תפעול לא חלק של החצובה עולים, ומבינים את החשיבות של רכישת חצובה איכותית שמתאימה לצרכים הספציפיים. מהסיבה הזו, ברגע שעולים מדרגה מטלסקופים ברמת כניסה לטלסקופים רציניים יותר, הם מגיעים ללא חצובה, מתוך הבנה שלרוב כל אחד ירצה חצובה אחרת עם צרכים אחרים. לרוב, אסטרונומים ותיקים גם יהיו מוכנים לשלם בהתאם.
עם כל האמור לעיל, מדריך זה עדיין פונה לאסטרונום המתחיל, שבסך הכל מעוניין באותה מערכת סבירה למתחילים, אז בואו נשים את החצובות המתקדמות בצד ונתמקד באלו המגיעות בחבילה אחת עם הטלסקופ. המטרה שלנו היא לעזור לכם לבחור את הטלסקופ המתאים ביותר לכם, מתוך הבנה שהחצובה היא חלק חשוב מאוד בבחירה הזו.
***
1. כיצד החצובה נעה?
הקריטריון הראשון והבסיסי ביותר להבחין בין סוגי החצובות, הוא כיצד החצובה נעה? יש לנו אבחנה בין שתי סוגים עיקריים של חצובות העובדות בקונספט שונה לגמרי:
חצובת אלט – אזימוט
מדובר בחצובה העובדת בצורה הבסיסית ביותר והאינטאיטיבית ביותר. היא זזה על שני צירים – למעלה ולמטה (באנגלית Altitude), ימינה ושמאלה (אזימוט, כמו במצפן). המשמעות היא בעצם תנועה חופשית לאן שרוצים. פשוט מכוונים את הטלסקופ לכל נקודה שרוצים בכיפת השמיים. זה אמנם נשמע מאוד בסיסי ומתבקש אך כפי שנראה בהמשך זה לא תמיד המצב. ההמלצה החמה שלנו היא במידת האפשר להעדיף חצובת אלט-אזימוט.
חצובות אלט אזימוט. חצובה קלאסית (משמאל) ובסיס דובסוני (מימין)
חצובה משוונית (גרמנית)
את החצובה המשוונית נזהה לפי המוט הארוך שיוצא ממנה ובסופו משקולת. היא נקראת כך על שם פעולתה -היא עוקבת אחרי האובייקטים בציר גובה אחד המקביל לקו המשווה. נשמע לכם כמו סינית? לא סתם. עבור אסטרונום מתחיל ללמוד לתפעל אותה, זה באמת כמו סינית. צריך להבין לא מעט קונספטים כמו צירים וקואורדינטות, צריך להיות מסוגלים להצפין אותה לכוכב הצפון (שלא חשוף בפנינו תמיד, כמו נניח במרפסת הפונה לכיוון דרום).
לחצובה המשוונית יש יתרון אחד מרכזי – היא עוקב בציר אחד בלבד. זה לא אומר לרבים יותר מדי וזה בסדר. זה דבר חשוב בעיקר לצלמים בחשיפות ארוכות מאוד, וגם אז, לרוב מדובר בחצובה רובוטית ממונעת. חצובה משוונית ידנית היא קונספט שהולך ונעלם, ככל שהיצרנים מבינים שהביקוש אליה הולך ויורד.
ישנם אסטרונומים ותיקים יותר שכן ימליצו עליה, או לפחות יאמרו שהיא לא אמורה להיות מורכבת לתפעול "ברגע שמבינים את הקונספט". אז זהו שלדעתנו, עבור אסטרונום מתחיל שאמור ללמוד לא מעט דברים מייד על ההתחלה, "להבין את הקונספט" זו בקשה מעט לא הוגנת. לא סתם רוב השאלות בקבוצות המתחילים הקשורות לחצובה, נוגעות בעיקר לתפעול חצובה משוונית. באנגלית היא נקראת "Hobby Killer" מכיוון שהיא גורמת להרבה מתחילים להתייאש אחרי כמה ניסיונות ולזנוח את התחביב.
מעבר לתפעול המורכב, לחצובה המשוונית יש מינוס גדול מאוד שגם הותיקים לא יכולים למנוע אותו – היא מציבה את הטלסקופ ואיתו את העינית בזוויות סופר מאתגרות. בטלסקופ שובר אור או קטדיופטרי העינית נמצאת מאחורה אז מדובר בעניין זניח. בניוטוני לעומת זאת מדובר בסיפור די מציק כיוון שהעינית נמצאת מקדימה.
עם זאת ישנה בעיה מרכזית בניסיון להימנע ממנה – מסיבה לא ברורה, רוב הטלסקופים הניוטוניים בגודל קטן-בינוני (איזור ה-130 מ"מ) עליהם אנו ממליצים בחום, משווקים כעת פעמים רבות עם חצובה משוונית באותה חבילה. הפתרון יכול להיות שימוש בחצובה המשוונית כמעיין חצובת אלט אזימוט. לא אידיאלי ולפעמים ידרוש החלפה של חלקים, אבל כמו שכבר אמרנו , החיים לא תמיד קלים. פתרון אחר ועדיף הוא למצוא טלסקופ כזה על בסיס דובסוני קטן (פירוט בהמשך).
ידיות לעקיבה (Slow Motion)
כפי שאנו כבר יודעים, הטלסקופ יוצר עבורנו הגדלות ענקיות של השמיים, והדבר מקשה על עבודה ידנית עם הטלסקופ. מאוד קל לכוון את הטלסקופ לאיזור ספציפי בשמיים בעזרת הפיינדר (הכוונת) שלנו, אך ברגע שנסתכל דרך העינית נבין שאנחנו רק "בערך" באיזור של האובייקט שלנו, ונרצה לשים אותו במרכז העינית. יתרה מכך, גם אם שמנו את האובייקט במרכז העינית, הרי שהטלסקופ עומד במקום אבל השמיים זזים, ולכן מה שנראה בפועל בעינית, זה את האובייקט שט לו באיטיות אל מחוץ לעינית תוך כמה שניות. האפקט הזה מוגבר ככל שההגדלה בה אנו משתמשים חזקה יותר, כי השדה שלנו בעצם הולך וקטן. התוצאה היא מרדף מעצבן וקשה אחרי האובייקט שלא מפסיק לברוח לנו מהשדה, כשהידיים שלנו קצת רועדות וקצת מתקשות לייצר תנועה חלקה ואיטית לצורך המרדף הזה.
הפתרון לבעיה הזו הוא ידיות שמתחברות לצירי החצובה, אותן ניתן לסובב והן בעצם עוזרות לנו לעשות תנועות עדינות ומדוייקות על הטלסקופ. בצורה זו ניתן לכוון את הטלסקופ באופן גס לאובייקט עם הידיים, ואז למרכז אותו ולעקוב אחריו עם ידיות העקיבה. הדבר חשוב בעיקר עבור מי שמתכוון לעשות בעיקר תצפיות בהגדלה גדולה – כוכבי לכת וירח. עבור מי שמתכוון להתמקד בגרמי שמיים עמוקים, למדנו כבר בחלק הראשון שבאובייקטים מסוג זה צופים בדרך כלל בהגדלה קטנה ובשדה רחב, ולכן זה פחות קריטי.
***
2. סוגים של חצובות אלט אזימוט
כפי שניתן להבין מהסקירה לעיל, אנו לא ממליצים על רכישה של חצובה משוונית בגלל עודף המורכבות שלה, ולכן נתמקד בחצובות אלט – אזימוט. החצובות האלה מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות:
חצובה קלאסית
מדובר בחצובה המוכרת לנו מהטלסקופים הקלאסיים – כלומר תצורה של שלוש רגליים. היא מתקפלת ונפתחת בקלות ובמהירות וקלה לאחסון ולשינוע ברכב. בניגוד לאינטואיציה, כשמדובר בחצובה – ככל שהיא כבדה יותר הרי זה משובח. חצובה כבדה נוטה להיות יציבה יותר, פחות מועדת לתזוזות אם מתנגשים בה בטעות, והכי חשוב – מתמודדת הכי טוב עם רעידות בעינית.
טלסקופים למתחילים מגיעים לרוב בחבילה אחת עם חצובות זולות וקלות, אשר מעבירות רעידות לעינית מכל מגע קל עם הטלסקופ. הדבר מורגש במיוחד כאשר מנסים למקד את התמונה בעינית בעזרת הפוקוסר, ואז האובייקט מתחיל לרעוד, וקצת קשה לעשות פוקוס כשלא רואים את האובייקט כמו שצריך..
לבעיה הזו ישנם כמה פתרונות:
- הפתרון הטוב ביותר לבעיה הזו הוא שדרוג לחצובה כבדה ויציבה יותר. הדבר מהווה מחסום פסיכולוגי לאסטרונומים מתחילים מכיוון שלרוב חצובות כאלה יכולות להיות קצת יקרות, פעמים רבות יקרות יותר מהחבילה של הטלסקופ עם החצובה המקורית. עם הזמן והניסיון, סדרי העדיפויות מתחילים להשתנות.
- הוספה של כריות שיכוך מתחת לרגלי החצובה (Suspension Pads for Telescopes). הכריות הללו זולות יחסית ויכולות להפחית רעידות בכל חצובה, יקרה כזולה ולכן מומלצת באופן גורף.
- פתרון נוסף זול יותר (אם כי לא אפקטיבי באותה מידה) שמגיע דווקא מעולם הצילום, הוא חיבור של "ערסל" קטן לחצובה, עליו מעמיסים איזה סלע קטן שמוצאים בשטח, והוא עוזר "להוסיף משקל" לחצובה.
בסיס דובסוני
כאן כבר לא מדובר בחצובה (בעלת רגליים), אלא על בסיס מסיבי שנועד לשאת טלסקופים (בעיקר מחזירי אור) במשקל גדול. הבסיס קיבל את שמו מהמפתח העיקרי שלו, ג'ון דובסון. דובסון היה נזיר שחי בסן פרנסיסקו במהלך המאה ה – 20, בנה טלסקופים ניוטוניים גדולים וכבדים מחומרים פשוטים שמצא בזבל, וערך עם הטלסקופים הללו תצפיות רחוב לציבור. הפתרון הזול והפשוט לטלסקופים הגדולים שלו היה פיתוח הבסיס הדובסוני.
הבסיס הדובסוני מהווה את הפתרון הכמעט בלעדי לתפעול טלסקופים לחובבים בעלי קוטר של 8 אינץ' ומעלה (ישנן חצובות רובוטיות מסיביות שיכולות להתמודד עם גדלים כאלה, אך הן יקרות). עיצוב הבסיס הדובסוני כל כך פשוט ויעיל, שבחלק מן המקרים הוא משמש גם לעמים טלסקופים בקוטר קטן של 4-5 אינץ'. בגלל משקלו היחסית גבוה, הבסיס הדובסוני נוטה להעביר פחות רעידות לעינית מאשר בחצובה זולה. כמו כן מסיבות שלא ניכנס אליהן, הוא לרוב יגיע ללא ידיות עקיבה (Slow Motion).
***
3. חצובה ידנית מול חצובה ממונעת (רובוטית)
ללא קשר לסוג החצובה/בסיס ואופן תנועתם, ישנה אפשרות לבחור מי יתפעל אותה, אנחנו או מחשב. תהליכי הייצור האלקטרוניים והטכנולוגיה ההולכת ונהיית זולה משנה לשנה, מאפשרת ייצור זול ובר השגה של טלסקופיים רובוטיים שלאחר הזנה של מספר פרטים כמו מיקום ותאריך, לבנות מפה וירטואלית של כיפת השמיים, למצוא אובייקטים לבד ולעקוב אחריהם בדיוק רב. מדובר באופציה ראוייה, אך לפני שרצים לקנות חצובה רובוטית יש להפנים כי יש כאן גם יתרונות אך גם חסרונות
לסיכום, כנראה שאת החצובה הראשונה שלכם תבחרו על בסיס הטלסקופ שיגיע איתה, אך חשב לשים לב מה מקבלים ולעשות תיאום ציפיות.
תגובה מומלצת
עדיין לא נוספו תגובות.
הצטרף לשיחה
אתה יכול לכתוב עכשיו ולהרשם אחר כך אם יש לכם חשבון הכנס עכשיו בשביל לכתוב מהחשבון שלך