אילן - תצפיות

יופי של כתיבה

אני מבין שהצלחת סוף סוף להתארגן על expanse 2

לפני 4 דקות Guydive אמר:

יופי של כתיבה

אני מבין שהצלחת סוף סוף להתארגן על expanse 2

תודה!

הנסיעה לדרום באה לי בדיוק בזמן. סיימתי את ההספר השני והתחלתי את השלישי

אווו איך נהנתי לקרוא, הרגשתי שאני ממש שם למרות שלא הייתי. חטפתי געגועים עזים למדבר מעצם הקריאה! 

תודה על השיתוף, יופי של תצפית שטח🌷🪐🌟

עוד כמה מילים, מהזווית שלי, על התצפית.

עוד לפני כחודש, אני ו@Joe אמרנו לעצמנו שהתצפית של תחילת אפריל היא הזדמנות נהדרת למרתון מסיה.

קיווינו כמובן, שמזג האוויר יאפשר את זה, ובינתיים פרסמנו את המרתון כאירוע, והתחלנו לעבוד על הנפקה של תעודות משתתפים. אני חייב לציין את העבודה הקשה שג'ו השקיעה על הנושא - הקמה של שרת ייעודי בו כל אחד יוכל להנפיק לעצמו תעודה.

גם התגובה של חברי הקהילה כאן לקיום המרתון היתה נהלבת, ואני בטוח שאם התצפית של 1 באפריל היתה מתקיימת, היא אכן היתה הופכת לחגיגת מסיה אמיתית עם המון תצפיתנים.

כמה התאכזבנו לראות כי ביום המיועד אין תנאים לתצפית, וכי המרתון הזה למעשה לא יתקיים.

@jonzm לא היה מוכן לוותר על ביצוע המרתון, וארגן לעצמו תצפית באמצע שבוע שעבר, ולמעשה הוא היחיד שבאמת הצליח לבצע את המרתון כלהכתו - ועל כך כל הכבוד. במהלך הימים שקדמו לתצפית שלו, הוא ניסה לשדל אותי בכל מיני דרכים  להצטרף אליו (כולל להגיע לאילת בטיסה בלי ציוד ביום שלישי, ולחזור ברכב שלו). האמת - הוא כמעט שהצליח. רק שהיו לי עוד כמה מחוייבויות משפחתיות שמנעו את זה ממני, אבל הלהבה כבר בערה בחוזקה, והרגשתי שאני פשוט חייב לרדת לדרום, עוד במחזור הירח הזה.

כשהתחזית הראתה על סיכוי לקיום תצפית ביום שני, דיברתי עם @Ehud Spiegel וסיכמנו כי אם יתאפשר ניסע ביחד. אפילו אם נהיה רק שנינו וזהו. לשמחתנו, ברגע שהודענו לכולם שאנחנו יורדים, מייד הצטרפו עוד כמה. אני לא יודע אם הם הצטרפו בגללנו, או שגם הם תכננו מראש, ופשוט הודיעו שהם יורדים מייד אחרי שאנחנו הודענו, אבל מאד שמחנו שהצלחנו למשוך עוד תצפיתנים, וזו כבר תהיה תצפית כהלכתה, שכוללת לא רק תצפית, אלא גם סוג של מפגש חברתי.

ביום ראשון בערב העמסתי את הציוד על האוטו שלי, ובבוקר יום שני נסעתי לעבודה (בהוד השרון), יצאתי יחסית מוקדם מהמשרד, לביתו של אודי, ושם הצלחנו להעמיס שני טלסקופים (אודי ויתר על ה-8 ולקח רק את גולי) ואת כל הציוד בסוברו, וככה יצאנו לדרך.

לא רואים אבל גם תא המטען מלא עד אפס מקום

 

רצינו להגיע מוקדם, אבל הפקקים ביציאה מפתח תקווה ובכביש 6, גררו אותנו להגיע ממש רגע לפני השקיעה, אותה ראינו בעצירת התרעננות אחרונה מעל היב"א...

 

כשהגענו ראינו כבר את כל החברים. ה-20 אינטש של @Ilan Shapira כבר עמד מורכב, וגם ה-16 אינטש המדהים של שמוליק היה בשלבים אחרונים של הפעלה.

הקמנו בזריזות את העמדות שלנו, וחיכינו שהירח ישקע...

 

בתחילת הערב, גילינו שכל מי שהבטיח שהסהר הדק של הירח לא יפריע, לא ממש מבין כמה אור הוא נותן, אי אפשר היה ממש לתצפת על הרבה גורמים, כל עוד אור הירח הזה בשמיים. לפחות היו לנו את הפליאדות וערפילית אוריון, להם כמעט שום דבר לא ממש מפריע.

הירח, רגע לפני שהוא שוקע, הפליאדות סמוכות אליו

 

ממש רואים איך זיהום האור של הירח משפיע כאן בתמונה הזו של אוריון

 

בינתיים התחיל להיות ממש ממש קר, וגם התחילה רוח שמאד הפריעה לכל מי שלא צפה עם בסיס דובסוני (הדובסונים הרבה יותר עמידים לרוחות). הוצאתי את כל ציוד החורף שלא ממש חשבתי שאזדקק לו, כובע צמר, חם צוואר, ביגוד תחתון ועליון נוסף.

כשהירח סוף סוף שקע, התחילה באמת התצפית, ופתאום נזכרתי מחדש כמה יפים השמיים בלי זיהום האור שיש לנו במקומות מגורנו. כל אובייקט שהבטנו בו פתאום נראה כל כך ברור ויפה. הכוכבים הציפו את כיפת השמיים לרמה שלפעמים היה קשה אפילו לזהות את קבוצות הכוכבים הראשיות.

ערפילית אוריון תמיד מדהימה. לשמחתי, רגע לפני ששקעה, ניסיתי להביט בה דרך המשקפת ופשוט נדהמתי. אני צופה בה לפעמים מהבית (בורטל 6-7), וגם מהבית עם משקפת ניתן לראות אותה יפה, אבל במדבר, פתאום רואים את כל העוצמה והגודל שלה ולאיזה מרחבים היא נפרשת. דרך הטלסקופ אפשר לראות רק חלק ממנה, וכמובן שבטלסקופ רואים חלקים עדינים בתוכה, אבל המשקפת נותנת ממש תמונה אחרת. פתאום רואים את כל החרב של אוריון, והערפילית זוהרת במרכזה, ומתרחבת כמעט לאורך כל החרב. מראה מדהים. לא להחמיץ.

הרמתי את הטלסקופ לעבר שלישיית לאו, וראיתי את שלושת הגלקסיות סוף סוף בעצמי, ולא בתמונה. מדהים. הכיף בתצפית קבוצתית שאפשר לעבור עם החברים השונים ולראות את אותו אובייקט, או אובייקטים אחרים, בטלסקופים אחרים. השלישיה נראתה מדהימה ב-20 של אילן, כמו גם גלקסיית המחט.

בהתחלת התצפית היה קצת אובך ורוח, ואפילו רגע מבהיל בו הגיעו עננים, אבל אני כבר הייתי בעננים מסיבות אחרות. כבר ככה ראיתי וחוויתי דברים שמעולם לא ראיתי. אחר כך העננים והאובך פשוט התפזרו, ואיכות התצפית ממש המריאה.

M51 ו-M63 נראו מדהימות, גם אצלי ב-6 אינטש, וכמובן ב-16 של שמוליק היו עוצרות נשימה. בכלל זה היה ערב מדהים של גלקסיות, כמו שאילן אמר. שרשרת מרקריאן מדהימה. מסתכלים עליה ופתאום במקום לראות כוכבים פשוט רואים גלקסיות, גם אצלי, ועוד יותר במפתחים הגדולים.

בין לבין אומגה זרחה לה, וצפיתי בה לראשונה בחיי. האובך הנמוך הקשה בהתחלה - התחלתי לצפות בה בגובה של 7 מעלות בערך. אילן ואודי קצת התבאסו, ואמרו שבשנה שעברה היא היתה הרבה יותר מרשימה, אבל כשהגיעה לשיא הגובה של 10-11 מעלות, והאובך טיפה שקע, ראיתי את כל העוצמה המדהימה שלה. כבר בפיינדר ראו שמדובר בצביר. בהגדלה של 220 בגולי היא נראית פשוט מטורפת, ים של כוכבים בנקודת שמיים קטנטנה.

בסביבות שעה אחת או שתיים בלילה, הלכנו (שוב, אני ואודי) לישון קצת, בשביל לאגור כוחות ולהנות משמי הקיץ לפנות בוקר.

התעוררתי בארבע לפנות בוקר לשביל החלב שזרח ושמי קיץ מדהימים. כבר לא היתה רוח בכלל. סביבי כולם עדיין ישנו (אודי התעורר מעט אחרי). ה-20 של אילן כבר היה מקופל, ופשוט התחלתי לטייל על שביל החלב. התחלתי עם הצבירים הכדוריים בקומקום, אבל מהר מאד עברתי לערפיליות. כל אחת ואחת שהבטתי בה היתה יותר ברורה מאי פעם. הברבור ממש שחה לו בשמיים. יכולתי ממש להשחיל אצבע דרך הטבעת, וכמעט ועשיתי אימון עם המשקולת. כל אובייקט שהפניתי אליו את הטלסקופ נראה לי יותר יפה וברור מאשר אי פעם שראיתי אותו.

לפנות בוקר, קיבלנו את ההתקבצות הנחמדה של שבתאי ומאדים, וחצי סהר יפה של ונוס לידם בתור בונוס. אולי לא צריך להיות במדבר בשביל לראות אותם, אבל כבר היינו שם, והטלסקופים היו פעילים. אודי הפעיל את העקיבה אצלו (עד אותו רגע עבד עם ה-SSE במוד ידני), ונהננו לראות שני כוכבים לכת בעינית אחת, אפילו בהגדלה של 140.

ברגע האחרון, ממש עם הזריחה, הצלחנו אפילו להעיף מבט על צדק, בעזרת החצובה הרובוטית. לא היה סיכוי למצוא אותו בלי.

היה נהדר.

לסיכום - היה שווה להתאמץ, לקחת יום חופש מהעבודה ולרדת לדרום. גם אם תחילת התצפית הרגישה פחות מוצלחת, לאורך הלילה התנאים הלכו והשתפרו, כאשר בסופו היו ממש תנאים מושלמים. גם הנסיעה בחברותה הוכיחה את עצמה. הרבה יותר נעים לעשות את כל הדרך ביחד עם מישהו ולא לנהוג לבד.

 

ועכשיו עוד כמה תמונות:

אודי וגולי

 

אני

 

אדים של שביל החלב יוצאים מהקומקום

 

משולש הקיץ

 

אזור התצפית רגע לפני הזריחה - עוד רואים את נוגה

 

אודי וגולי - טייק 2. בזמן קיפול הציוד

השלמה נהדרת לסיכום. תודה ניר.

אילן וניר, זה כמעט כמו להיות שם איתכם. מאוד שמח שלא התייאשתם וקיבלתם קצת נחת על כל המאמצים.

פעם הבאה ביחד במוצאי יום העצמאות!

סיכום מעולה. הייתי מת להגיע... פעם הבאה. ממש מתחשק לי... יש לי כל כך הרבה ציוד חדש לבדוק בתנאים אופטימליים כאלה... והמון חוויות להשלים.

עכשיו נזכרתי - זו למעשה היתה טבילת האש הראשונה של גולי במדבר. אפשר להגיד אפילו אור ראשון שלו בבורטל נמוך.

תפקד נהדר. מכשיר מדהים.

לפני 9 שעות nirzon אמר:

עוד כמה מילים, מהזווית שלי, על התצפית.

עוד לפני כחודש, אני ו@Joe אמרנו לעצמנו שהתצפית של תחילת אפריל היא הזדמנות נהדרת למרתון מסיה.

קיווינו כמובן, שמזג האוויר יאפשר את זה, ובינתיים פרסמנו את המרתון כאירוע, והתחלנו לעבוד על הנפקה של תעודות משתתפים. אני חייב לציין את העבודה הקשה שג'ו השקיעה על הנושא - הקמה של שרת ייעודי בו כל אחד יוכל להנפיק לעצמו תעודה.

גם התגובה של חברי הקהילה כאן לקיום המרתון היתה נהלבת, ואני בטוח שאם התצפית של 1 באפריל היתה מתקיימת, היא אכן היתה הופכת לחגיגת מסיה אמיתית עם המון תצפיתנים.

כמה התאכזבנו לראות כי ביום המיועד אין תנאים לתצפית, וכי המרתון הזה למעשה לא יתקיים.

@jonzm לא היה מוכן לוותר על ביצוע המרתון, וארגן לעצמו תצפית באמצע שבוע שעבר, ולמעשה הוא היחיד שבאמת הצליח לבצע את המרתון כלהכתו - ועל כך כל הכבוד. במהלך הימים שקדמו לתצפית שלו, הוא ניסה לשדל אותי בכל מיני דרכים  להצטרף אליו (כולל להגיע לאילת בטיסה בלי ציוד ביום שלישי, ולחזור ברכב שלו). האמת - הוא כמעט שהצליח. רק שהיו לי עוד כמה מחוייבויות משפחתיות שמנעו את זה ממני, אבל הלהבה כבר בערה בחוזקה, והרגשתי שאני פשוט חייב לרדת לדרום, עוד במחזור הירח הזה.

כשהתחזית הראתה על סיכוי לקיום תצפית ביום שני, דיברתי עם @Ehud Spiegel וסיכמנו כי אם יתאפשר ניסע ביחד. אפילו אם נהיה רק שנינו וזהו. לשמחתנו, ברגע שהודענו לכולם שאנחנו יורדים, מייד הצטרפו עוד כמה. אני לא יודע אם הם הצטרפו בגללנו, או שגם הם תכננו מראש, ופשוט הודיעו שהם יורדים מייד אחרי שאנחנו הודענו, אבל מאד שמחנו שהצלחנו למשוך עוד תצפיתנים, וזו כבר תהיה תצפית כהלכתה, שכוללת לא רק תצפית, אלא גם סוג של מפגש חברתי.

ביום ראשון בערב העמסתי את הציוד על האוטו שלי, ובבוקר יום שני נסעתי לעבודה (בהוד השרון), יצאתי יחסית מוקדם מהמשרד, לביתו של אודי, ושם הצלחנו להעמיס שני טלסקופים (אודי ויתר על ה-8 ולקח רק את גולי) ואת כל הציוד בסוברו, וככה יצאנו לדרך.

לא רואים אבל גם תא המטען מלא עד אפס מקום

 

רצינו להגיע מוקדם, אבל הפקקים ביציאה מפתח תקווה ובכביש 6, גררו אותנו להגיע ממש רגע לפני השקיעה, אותה ראינו בעצירת התרעננות אחרונה מעל היב"א...

 

כשהגענו ראינו כבר את כל החברים. ה-20 אינטש של @Ilan Shapira כבר עמד מורכב, וגם ה-16 אינטש המדהים של שמוליק היה בשלבים אחרונים של הפעלה.

הקמנו בזריזות את העמדות שלנו, וחיכינו שהירח ישקע...

 

בתחילת הערב, גילינו שכל מי שהבטיח שהסהר הדק של הירח לא יפריע, לא ממש מבין כמה אור הוא נותן, אי אפשר היה ממש לתצפת על הרבה גורמים, כל עוד אור הירח הזה בשמיים. לפחות היו לנו את הפליאדות וערפילית אוריון, להם כמעט שום דבר לא ממש מפריע.

הירח, רגע לפני שהוא שוקע, הפליאדות סמוכות אליו

 

ממש רואים איך זיהום האור של הירח משפיע כאן בתמונה הזו של אוריון

 

בינתיים התחיל להיות ממש ממש קר, וגם התחילה רוח שמאד הפריעה לכל מי שלא צפה עם בסיס דובסוני (הדובסונים הרבה יותר עמידים לרוחות). הוצאתי את כל ציוד החורף שלא ממש חשבתי שאזדקק לו, כובע צמר, חם צוואר, ביגוד תחתון ועליון נוסף.

כשהירח סוף סוף שקע, התחילה באמת התצפית, ופתאום נזכרתי מחדש כמה יפים השמיים בלי זיהום האור שיש לנו במקומות מגורנו. כל אובייקט שהבטנו בו פתאום נראה כל כך ברור ויפה. הכוכבים הציפו את כיפת השמיים לרמה שלפעמים היה קשה אפילו לזהות את קבוצות הכוכבים הראשיות.

ערפילית אוריון תמיד מדהימה. לשמחתי, רגע לפני ששקעה, ניסיתי להביט בה דרך המשקפת ופשוט נדהמתי. אני צופה בה לפעמים מהבית (בורטל 6-7), וגם מהבית עם משקפת ניתן לראות אותה יפה, אבל במדבר, פתאום רואים את כל העוצמה והגודל שלה ולאיזה מרחבים היא נפרשת. דרך הטלסקופ אפשר לראות רק חלק ממנה, וכמובן שבטלסקופ רואים חלקים עדינים בתוכה, אבל המשקפת נותנת ממש תמונה אחרת. פתאום רואים את כל החרב של אוריון, והערפילית זוהרת במרכזה, ומתרחבת כמעט לאורך כל החרב. מראה מדהים. לא להחמיץ.

הרמתי את הטלסקופ לעבר שלישיית לאו, וראיתי את שלושת הגלקסיות סוף סוף בעצמי, ולא בתמונה. מדהים. הכיף בתצפית קבוצתית שאפשר לעבור עם החברים השונים ולראות את אותו אובייקט, או אובייקטים אחרים, בטלסקופים אחרים. השלישיה נראתה מדהימה ב-20 של אילן, כמו גם גלקסיית המחט.

בהתחלת התצפית היה קצת אובך ורוח, ואפילו רגע מבהיל בו הגיעו עננים, אבל אני כבר הייתי בעננים מסיבות אחרות. כבר ככה ראיתי וחוויתי דברים שמעולם לא ראיתי. אחר כך העננים והאובך פשוט התפזרו, ואיכות התצפית ממש המריאה.

M51 ו-M63 נראו מדהימות, גם אצלי ב-6 אינטש, וכמובן ב-16 של שמוליק היו עוצרות נשימה. בכלל זה היה ערב מדהים של גלקסיות, כמו שאילן אמר. שרשרת מרקריאן מדהימה. מסתכלים עליה ופתאום במקום לראות כוכבים פשוט רואים גלקסיות, גם אצלי, ועוד יותר במפתחים הגדולים.

בין לבין אומגה זרחה לה, וצפיתי בה לראשונה בחיי. האובך הנמוך הקשה בהתחלה - התחלתי לצפות בה בגובה של 7 מעלות בערך. אילן ואודי קצת התבאסו, ואמרו שבשנה שעברה היא היתה הרבה יותר מרשימה, אבל כשהגיעה לשיא הגובה של 10-11 מעלות, והאובך טיפה שקע, ראיתי את כל העוצמה המדהימה שלה. כבר בפיינדר ראו שמדובר בצביר. בהגדלה של 220 בגולי היא נראית פשוט מטורפת, ים של כוכבים בנקודת שמיים קטנטנה.

בסביבות שעה אחת או שתיים בלילה, הלכנו (שוב, אני ואודי) לישון קצת, בשביל לאגור כוחות ולהנות משמי הקיץ לפנות בוקר.

התעוררתי בארבע לפנות בוקר לשביל החלב שזרח ושמי קיץ מדהימים. כבר לא היתה רוח בכלל. סביבי כולם עדיין ישנו (אודי התעורר מעט אחרי). ה-20 של אילן כבר היה מקופל, ופשוט התחלתי לטייל על שביל החלב. התחלתי עם הצבירים הכדוריים בקומקום, אבל מהר מאד עברתי לערפיליות. כל אחת ואחת שהבטתי בה היתה יותר ברורה מאי פעם. הברבור ממש שחה לו בשמיים. יכולתי ממש להשחיל אצבע דרך הטבעת, וכמעט ועשיתי אימון עם המשקולת. כל אובייקט שהפניתי אליו את הטלסקופ נראה לי יותר יפה וברור מאשר אי פעם שראיתי אותו.

לפנות בוקר, קיבלנו את ההתקבצות הנחמדה של שבתאי ומאדים, וחצי סהר יפה של ונוס לידם בתור בונוס. אולי לא צריך להיות במדבר בשביל לראות אותם, אבל כבר היינו שם, והטלסקופים היו פעילים. אודי הפעיל את העקיבה אצלו (עד אותו רגע עבד עם ה-SSE במוד ידני), ונהננו לראות שני כוכבים לכת בעינית אחת, אפילו בהגדלה של 140.

ברגע האחרון, ממש עם הזריחה, הצלחנו אפילו להעיף מבט על צדק, בעזרת החצובה הרובוטית. לא היה סיכוי למצוא אותו בלי.

היה נהדר.

לסיכום - היה שווה להתאמץ, לקחת יום חופש מהעבודה ולרדת לדרום. גם אם תחילת התצפית הרגישה פחות מוצלחת, לאורך הלילה התנאים הלכו והשתפרו, כאשר בסופו היו ממש תנאים מושלמים. גם הנסיעה בחברותה הוכיחה את עצמה. הרבה יותר נעים לעשות את כל הדרך ביחד עם מישהו ולא לנהוג לבד.

 

ועכשיו עוד כמה תמונות:

אודי וגולי

 

אני

 

אדים של שביל החלב יוצאים מהקומקום

 

משולש הקיץ

 

אזור התצפית רגע לפני הזריחה - עוד רואים את נוגה

 

אודי וגולי - טייק 2. בזמן קיפול הציוד

יופי של סקירה ניר, אהבתי לקרוא את הזווית שלך