סיכום תצפית - מצפה משואה 6.11.2021
המונח "תצפית ניחומים" יכול להטעות. שלא תבינו אותי לא נכון, אכן יש משהו מנחם בלראות שמים מהממים, בהירים ונקיים, גם אם הם קצת (הרבה) מזוהמים באור מהיישובים הסמוכים. אבל ניחומים? ביחס למה? נכון, לא יכולתי לרדת למדבר החודש לתצפית "רצינית" לאורך כל הלילה (ולפי מה שראיתי בפורום, היה מ-ד-ה-י-ם! מחכה לסיכומים J). אבל אני לגמרי לא מרגיש שהתצפית שהייתה היא מעין "פרס שני". להיפך – היתרון של להיות מסוגל לצאת במוצאי שבת (ככה זה כשאתם זוג "מעורב" של חילוני ודתיה), לקחת איתך את שני הילדים הגדולים בערב של לפני בית ספר, ולדעת שתוך 45 דקות בלבד אתה מגיע למקום חשוך (יחסית), ושבו אתה נפגש עם החבר'ה הנהדרים מהפורום, ויכול לראות שורה של אובייקטים במספר טלסקופים (ומשקפת אחת, תודה אהוד!) ואחרי שלוש שעות להתקפל – נשמע לי לא רע בכלל!
אז במוצאי שבת העמסנו את האוטו בציוד וילדים, ושמנו פעמנו לעבר מצפה משואה. כשהגענו כבר היו בשטח @Ehud Spiegel(עם Celestron SCT 8" על חצובה ידנית מדהימה של StellarVue ו-SSE מכויל להפליא; ומשקפת x25 גם היא על חצובה), @Artyom Beilis(עם שובר אור קטן של Celestron, חצובה ידנית ואפליקציית SkyHopper מתוצרת עצמית) ו- @רוברט (עם שובר אור William Optics Megrez 72 על גבי חצובה רובוטית אלט-אז של SkyWatcher (AZ-Gti?)). בהמשך הצטרפו אלינו צופים נוספים – אחי יחד עם שלושת ילדיו, וחבר של אהוד מהצבא. המגיעים מוקדם דיווחו על שמיים בהירים ועל סהר ירח צעיר שבירך אותם בבואם (קרדיט תמונה לרוברט):
מיד עם ההגעה התחלתי לארגן את הטלסקופ שלי – Celestron SCT 9.25" על מאונט Evolution. החידוש הפעם היה החצובה – במקום החצובה הכבדה להפליא של Celestron – 13 ק"ג – עברתי לחצובת סיבי פחמן Innorel RT90C במשקל זעיר של קצת יותר משלושה ק"ג, ועליה מתאם של Baader Planetarium למאונט. עם הארכת הרגליים רק לפרק הראשון שלהן, החצובה העבירה כמות מינימלית של רעידות (בפעם הבאה צריך להשתמש ברפידות בלימת הזעזועים, ולהחליף את קצוות הרגליים מקצוות גומי לספייקים – יש הכל, פשוט לא השתמשתי) והתוצאה היא מערכת שקלה משמעותית מהמערכת המקורית, ללא שינוי משמעותי לרעה ביציבות. תענוג!
במקביל להקמה, הילדים כבר התחילו לתצפת בטלסקופים של האחרים. הגדולה שלי משתתפת בתכנית בית הספר לחלל של נוער שוחר מדע, וקיבלה שיעורי בית לבצע תצפיות על מספר גרמי שמים, לרבות נוגה. לשמחתי, הצלחנו להגיע ברגע האחרון לפני השקיעה של נוגה, והספקנו לראות בשובר האור של רוברט דיסקית ברורה ואת צורת הסהר של השמש עליה כשהוא היה בגובה של 4 מעלות מעל האופק (!). דרך הטלסקופ של אהוד ראינו את אנדרומדה (M31) כענן לבן, וניתן היה להבחין בבירור בליבה וגם בהיקף העצום של הזרועות שלה (אם כי לא ניתן היה לראות את הזרועות מעבר ללובן עמום). לידה ניתן היה לראות בבירור את הגלקסייה הקטנה שצמודה לה, M32.
אחרי כיול מהיר של הטלסקופ על שלושה גרמי שמיים, התחלנו בתצפיות על כוכבי הלכת האחרים. שבתאי הוכיח את איכות הצפייה באותו היום, כי ניתן היה לראות בבירור את מרווח קסיני בין הטבעות, וגם כמה ירחים; צדק, כרגיל, היה יפהפה, ובעת התצפית ראינו ליקוי של קליסטו שגם נראה בבירור. את רצועות העננים הצלחנו לראות עוד יותר טוב בעזרת הפילטר הכחול של אהוד, שהגדיל את הניגודיות של התמונה.
כאן אעשה הפסקה קצרה כדי לדבר על המכשור המגניב של אהוד – חצובה ידנית של StellarVue שעובדת בצורה כל כך חלקה, כך שניתן בקלות להזיז אפילו שפורפרת גדולה כמו ה-SCT 8" וברגע שמגיעים לנקודה, החצובה שומרת על פוזיציה בלי לזוז בכלל. מאוד מרשים. אל ה"צעצוע" הזה אהוד הוסיף את כלי הניווט המגניב מאוד של Celestron – ה-StarSense Explorer. מדובר באפליקציית טלפון ובמעמד נלווה, שמאפשר לטלפון לראות את זווית השמיים שהטלסקופ עצמו רואה. וכך, באמצעות Plate Solve מהיר ושימוש בגיירוסקופים של הטלפון, קיבלתם מערכת ניווט מהירה ונוחה גם אם אין לכם חצובה רובוטית. נדהמתי לראות עד כמה מדויק ועד כמה מהיר הניווט באמצעותה, גם למטרות עמומות יותר כמו נפטון. שאפו אהוד על השפצור המדליק והנוח (למעוניינים - ראו את הפוסט של אהוד בנושא).
הנה תמונה של ראש החצובה המדליק (לבושתנו, כל הנוכחים אתמול התמקדו בתצפית ויזואלית, ואף אחד לא צילם אפילו תמונה אחת...):
וחזרה למטרות – אחרי שבתאי וצדק ניצלנו את העובדה שאורנוס נמצא ב-Opposition וכיוונו את הטלסקופ אליו. בהגדלה של x235 (עינית Baader Hyperion 10mm) ראינו בבירור דיסקה כחולה ויפה. גם לי וגם לילדים זו היתה הפעם הראשונה שהצלחנו לראות את אורנוס כך, והשמחה הייתה רבה. תאווים לעוד, ניסינו לכוון את הטלסקופ לעבר נפטון, ולא התאכזבנו – ניתן היה להבחין בבירור בגוון הירקרק של כוכב הלכת, אך לא בשום דבר מעבר לכך.
לאחר שסיימנו לתצפת על חברינו הקרובים, עברנו לגרמי שמים רחוקים – וגדולים – הרבה יותר. הפליאדות (M45) כבר היו בזווית טובה בשמיים, אך כמובן שלא הצלחתי לראות את כולן במפתח הגדול שלי, גם לא עם עינית 36mm (שדה של 1.1 מעלות בלבד). אז מה עושים? מתקינים Reducer כמובן – עם מקדם של 0.63 למרחק המוקד, שדה הראייה כבר גדל ל-1.75 מעלות, וניתן היה לראות את כל האחיות יפה מאוד. ועדיין – התמונה שהתקבלה משובר האור של רוברט יחד עם העינית שלי הייתה יפה עוד יותר (שדה ראייה של 6 מעלות שלמות!) 🙂
אהוד כיוון באותה העת על כמה צבירים פתוחים וכדוריים, וכך ראינו את צביר השפירית (או ET; NGC457), את הצבירים הכפולים (NGC 869 + 884), ואת הצביר הכדורי M15. אני עברתי להסתכל על כוכבים כפולים, כשבראשם Albireo המהמם. אפילו הצלחנו להפריד בין Polaris לבין הכוכב השותף שלו במגניטודה של +9.10 – עדות ברורה לאיכות תנאי הצפייה!
לקינוח, לפני שהילדים יהפכו לדלעת, כיוונתי את הטלסקופ לעבר ערפילית אוריון (M42), והצלחנו לראות אותה בצבע כחול כהה אפילו בזווית נמוכה יחסית בשמיים. גם כאן, תנאי הראות הטובים איפשרו לראות לפחות אחד משני הכוכבים השותפים שבטרפזיום, ככה שהצלחתי להבחין בבירור בחמישה כוכבים, אחד מהם במגניטודה 10. ניסיתי לעבור לצילום מהיר באמצעות הניקון שלי, אבל גיליתי ששכחתי להטעין אותה ולא יכולתי לצלם... 😞
עייפים אך מרוצים, קיפלנו את הציוד לקראת השעה 22:00, וחזרנו הביתה. אני חייב לומר שההנאה של הילדים רק העצימה עוד יותר את ההנאה שלי מהתצפית המאוד מוצלחת – גם הודות לתנאי צפייה מעולים, לטמפרטורה נעימה וללחות נמוכה – אך בעיקר הודות לנינוחות של כל החברים שבאו, שהיו פתוחים לתת הסברים, לענות על שאלות ופשוט ליהנות מהתצפית. המון תודה לכולם!
אז לסיכום – זו לא הייתה תצפית ניחומים בכלל, אלא תצפית מעולה בפני עצמה, שנתנה המון גם לי וגם לילדים. כולנו מחכים כבר לתצפית הבאה!
כמו שכתבתי למעלה, מרוב התרגשות והתפעלות, לא צילמנו אפילו תמונה אחת תוך כדי התצפית עצמה, אבל הנה התוצר - שני ילדים מרוחים לחלוטין בדרך חזרה הביתה...
נערך היום על-ידי jonzm
10 תגובות
תגובה מומלצת