nirzon

@givoly חזר מהטיול בחול (נשמע שנהנה מאד), והגלגלים שהזמנו מאמזון הגיעו אליו. המדידות מראות שהמידות שלהן טיפה שונות ממה שהיה כתוב באתר: קוטר הגלגלים 63 מ"מ (במקום 64), אבל עם טיפה לחץ הקוטר יורד ל-62.5 מ"מ. רוחב הגלגלים 22.7 מ"מ, במקום 24, אבל זה לא ממש חשוב. מה שחשוב זה הרוחב של הפלסטיקים הלבנים שבציר, בתמונה רואים 27.3 מ"מ, אבל עם טיפה לחץ זה יורד ל-27.2 מ"מ, שזה המספר הקובע, מאחר ועל הפלסטיקים הללו יופעל לחץ של הבורג שיקבע אותם למקום. אז לסיכום: קוטר הגלגלים: 62.5 מ"מ (רדיוס של 31.25 מ"מ) - במקום 64 (שלקחתי מהגדרות המוצר בדף של אמזון). רוחב הציר: 27.2 מ"מ, מה שאומר שמרחק מרכז הגלגל מהקצה הוא 13.6 מ"מ - במקום 15. המרחק בין המשטח עליו הגלגל מחובר לגוף הגלגל הוא 2.25 מ"מ (27.2-22.7 חלקי 2) - במקום 3. הקוטר הפנימי של הצירים (של הפלסטיקים הלבנים) הוא 6.3 מ"מ (נחסוך פה עוד תמונה של מדידה... כבר מיצינו, לא?) הנתונים הללו יאפשר לי להמשיך בתכנון מדוייק בתוכנה. אני צריך "להכין" גלגלים חדשים, לחבר אותם למעמדים מתאימים ולמקם אותם בנקודות הנכונות על הקשתות. אחרי מיקום הגלגלים, נחבר את הכל לפלטה התחתונה, נחתוך את החלקים המרכזיים בקשתות, אלו שלא מגיעים למגע עם הגלגלים במהלך תנועת הפלטפורמה, ואז נתחיל לתכנן את מנגנון ההנעה והמנוע.

הירח של חודש יולי נקרא ירח האייל, שם זה פחות מוכר בעברית. זהו תרגום ל-Buck Moon. כל אחד מהירחים המלאים של השנה קיבל שם אחר, בדרך כלל הקשור לתאריך. ירח האייל נקרא כך משום שקרני האייל האמריקאי, הקרוי גם Buck (או במבי) מגיעים בחודש זה לשיא תפארתם. קרניהם של הזכרים גדלות מחדש מדי שנה. הקרניים מתחילות לגדול לקראת סוף האביב. לאחר עונת הרבייה מסוף דצמבר ועד פברואר נושרות הקרניים. השנה ירח האייל, שזרח ב-13 ביולי (אתמול), היה הירח המלא הגדול ביותר של השנה (Supermoon). אתמול, כשזכיתי לראות את זריחת הירח הזה מאד התרשמתי. הוא היה כתום ויפה, ונראה ענקי כשהחל לעלות מעל גגות הבתים וצמרות העצים בזכרון יעקב. מייד שלחתי הודעות לכל מי שאני מכיר שיסתכל על הירח, ובגלל שבזמן הזריחה שלו היו קצת עננים, לא הוצאתי מייד את הטלסקופ, אלא לקחתי מצלמה קנון ישנה נושנה שלי, ונסיתי קצת לצלם תמונות יפות שלו. תראו איזה אפקט נחמד קיבלתי - השתקפות של הירח בעדשת המצלמה שרואים בה ממש את הימות. אחר כך, ניסיתי משהו אחר, עשיתי תשע תמונות עם זום מקסימלי של המצלמה, הנה אחת מהן: ואז לקחתי אותן ל-AstroSurface, וניסיתי לעבד אותן קצת כמו שאני עושה לצילומים של כוכבי לכת. קיבלתי את התוצאה המעניינת הזו: בינתיים, חבר שלי, שהוא צלם חובב, שלח לי את התמונה הזו שהוא צילם: הוא צילם אותה במצלמת סוני A6400 עם עדשת זום מטורפת בקוטר של 60 מ"מ (טלסקופ קטן). מפה לשם, לקראת 22:30, העננים נראו לי שכבר התפזרו, והירח עלה לו לגובה יחסית סביר של 24 מעלות, כשהצבע הכתום שלו כבר נעלם. הוצאתי את הטלסקופ לחצר, לפינה היחידה בה יכולתי לצפות בו (יש לי בעיה בחצר לצפות באזורים שקרובים ל-20 מעלות), והתחלתי לצלם סרטונים עבור פנורמה מלאה (התמונה שבהתחלה). הירח האיר כל כך חזק, עד שגם בהגדרות החשיפה הקצרות ביותר ששמתי במצלמה (SVBONY SV105), עדיין הופיעו רוויות בנקודות מסויימות. כמו כן, בזמני חשיפה כל כך קצרים, ראיתי שיש כבר הרבה רעש על התמונה. כשהוספתי למצלמה פילטר ירח, המצב מאד השתפר, והעלתי קצת את זמן החשיפה של כל פריים לכמעט מילי שנייה שלמה. החלטתי שלא לבצע צילומים ארוכים, על מנת לחסוך קצת באכסון על הלפטופ, אלא לצלם סרטונים קצרים, כל אחד של 200 פריימים. כל סרטון כזה תופס לי על המחשב 1.15GB - מרוב לחץ שלא לפספס אף נקודה הירח צילמתי בסוף 36 סרטונים. כלומר כ-42GB של חומר גלם. כל סרטון העברתי ב-AstroSurface לצורך סטאקינג ויצירת תמונות. חלק קטן עשיתי סטאקינג עם הגדרות ברירת המחדל, של חצי, כלומר של 100 פריימים, אבל אחרי שראיתי שאיכות הסרטונים טובה כמעט לכל אורכם, העלתי את זה ל75% ורוב התמונות נוצרו עם סטאקינג של 150 פריימים. כשעושים סטאקינג כזה, כמעט תמיד נוצרת מין מסגרת צבעונית בפיקסלים שממש על קצות התמונה, ויש לחתוך (Crop) אותן החוצה. גם את זה ניתן לעשות בקלות עם AstroSurface. בדרך כלל חיתוך של 5 עד 10 פיקסלים מכל קצה הספיק לי. ככה נראו בסוף כל התמונות שהוצאתי מהסרטונים: את כל התמונות הללו דחפתי לבלנדר שקוראים לו ICE - והוא יצר בקלות פנורמה, שכבר ככה נראתה לי טובה למדי. אותה עוד העברתי עיבוד Wavelets ב-AstroSurface, ואז לקחתי אותה ל-GIMP לצורך הגדלת הטווח הדינמי (levels), להדגשת הבדלי הגוונים. זו הפנורמה הסופית שקיבלתי: שימו לב שהתמונה הזו צבעונית (רואים את זה בהגדלות קרוב לשוליים). מאוחר יותר גיליתי שנוצרו לי בתוך התמונה כל מיני ארטיפקטים, כנראה מפעולת חיבור התמונות. מאחר והערכתי שלמעשה לקחתי יותר מדי תמונות לצורך יצירת הפנורמה, ניסיתי לברור מתוך 36 התמונות מספר נמוך יותר שיאפשר לי ליצור אותה מחדש. בסופו של דבר הגעתי ל-17 שהספיקו... הפנורמה שנוצרה מה-17 הללו, היא הפנורמה שאתם רואים בתחילת הבלוג. גם היא כוללת עיבוד Wavelets עם AstoSurface, הדגשה עם GIMP, והפעם גם העברה לשחור-לבן עם GIMP. בקיצור - היה לי ערב נחמד של תצפיות וצילומי ירח מלא.

שלחתי לך הודעה פרטית.

לאט לאט האסימון נופל... ביליתי את כל אתמול בנסיון למקום את הגלגלים בצורה נכונה על הקשת, ולא הצלחתי. היום בבוקר, כמו שאומרים, אחרי שישנתי על זה, הבנתי. עוד אתמול תכננתי את מחזיקי הגלגלים, כמשולשים שמוטים בזווית של 32 מעלות (לפי קו הרוחב), כאשר הגלגלים עצמם הם מידול מדוייק של גלגלי הרולרבליידס שקנינו (קוטר 64 מ"מ, רוחב 24 מ"מ), והעמדתי אותם במרחק של 3 מ"מ מהמשטח, בתקווה שאכן אפשר יהיה לחבר אותם ככה. עדיף באמת להשיג גם צירים אמיתיים, ואז נראה אם זה נכון. אם אחרי שנקנה את הצירים יהיה צורך בתיקונים, כבר די ברור לי איך לבצע את זה. יצרתי גם משטחים חצי שקופים המקבילים לנקודות ההשקה של הגלגלים עם הקשת, שעוזרים מאד במיקום המדוייק של מחזיקי הגלגלים. מה שלא ממש הבנתי אתמול ועכשיו קלטתי זה את המשמעות של הזוויות Alpha n ו-Alpha s. מעשית אלו הזוויות בהן יש לסובב את מחזיקי הגלגלים סביב הציר של הגלגל המשיק לקשת! אני אולי אנסה לייצר איזה סרטון שמסביר בצורה גרפית את המשמעות של הזוויות הללו - כי מאד חשוב להבין את זה. ברגע שהבנתי את זה וסובבתי את מחזיקי הגלגלים לזווית הנכונה, לפי האקסל, המיקום שלה בנקודה הנכונה כבר היה הרבה יותר פשוט. תראו (בינתיים מיקמתי רק מחזיק גלגלים יחיד, אבל הטכניקה לעשות את זה ב-Sketchup כבר ברורה לי, ואמשיך מאוחר יותר להכניס את כולם).

@Guydive לגבי העבודה איתה... אין לי בסיס להשוואה לתוכנות אחרות. אני השתמשתי בה לפני כמה שנים כשעשיתי שיפוץ בבית, ועוד פעם לפני שנה בעוד שיפוצון. יש איזו עקומת לימוד שהיא דורשת, זה בטוח. פשוט אני די רגיל אליה וגם יש לי אותה כבר מתוקנת. אולי היא יותר מתאימה באמת לעיצוב פנים ופחות לשרטוט הנדסי כמו שנדרש לצורך בנייה של מתקן כזה, אבל בפירוש גם את זה אפשר איתה. היא אםילו יכולה לייצר קבצים להדפסת תלת מימד.

לאחר כל הדיונים, סגרתי את המספרים באקסל. אפשר לראות אותו כאן: https://docs.google.com/spreadsheets/d/1pt0XiDaCRcAU-bBMC-LR43lWWjCvcz1f1a_9zHM8bnA/edit?usp=sharing והתחלתי לעבוד עם Sketchup... לקח לי קצת זמן להזכר איך עושים מה, אבל זה כמו לרכב על אופניים... בינתיים הספקתי להכין את שתי הקשתות, וחיברתי אותן למשטח העליון. הכל בדיקדוק, לפי המספרים של האקסל...

השמאלית בפירוש לא בפוקוס. השאלה היא למה. האם ההגדלה חורגת ממגבלות הציוד שלי, או שפשוט פיספסתי לפקס, בגלל הקשיים לעשות את זה בהגדלה כזו. יש לי הרגשה שבתנאים טובים, אני אצליח לצלם בהגדלה הזו תמונה חדה. נמשיך לנסות.

אלבירו יוצא נהדר בצילום - אבל אין בו באמת אתגר...

עשיתי היום השוואה, באותם התנאים, פחות או יותר, של צילום שבתאי בשלושה מצבים שונים. שלושת התמונות צולמו בטלסקופ שלי, דובסוני של 6 אינטש F8, עם מצלמת סבוני SV105, על ידי לקיחת סרטון של 3 דקות בעקיבה ידנית. התמונה מימין צולמה ללא ברלו. האמצעית עם ברלו 2X, והשמאלית עם ברלו 3X. הצילומים נעשו היום, 6 ביולי, בין שעה 4:17 (לתמונה הימנית) ועד שעה 4:37 (לתמונה השמאלית). בזמנים הללו שבתאי כבר היה בירידה משיא הגובה, אבל עדיין היה יחסית גבוה, ב-42 מעלות בתחילת הצילומים, וירד עד לגובה 41 מעלות בסופם. התנאים בזמן הצילום נראו לי טובים למדי. שמיים יציבים ויפים. ההבדלים בצבעים של התמונה השמאלית נובעים כנראה מ-White Balance אוטומטי של המצלמה. הייתי צריך באמת להעביר אותה למוד ידני. זמני החשיפה של כל פריים גם טיפה שונים - אותם העברתי למוד ידני וקבעתי לפי התמונה שראיתי בזמן הצילומים. התמונה מימין עם 1.95ms לפריים, האמצעית עם 15.63ms לפריים והשמאלית עם 31.25ms. למרות שתיאורטית המצלמה אמורה לצלם בקצב של 30fps, מעשית, עם הלפטופ שלי, אני מצליח בתנאים כאלו להוציא ממנה בסביבות חצי, אולי טיפה יותר, ככה שכל סרטון מכיל סביב 3000 פריימים. את כל התמונות העברתי דרך PIPP, AutoStakkert, Registax ו-GIMP, כמיטב הבנתי בהפעלה של הכלים הללו. ב-AutoStakkert ניסיתי לערום תמונות במדד של 50 ומעלה. נראה לי שדי ברור שהתמונה הטובה ביותר שיצאה לי היא זו עם הברלו 2X. מספר תובנות שלי מהנסיון הזה: ככל שההגדלה קטנה יותר (ללא ברלו, או ברלו 2X מול 3X) ניתן לראות את כוכב הלכת יותר זמן במסגרת התמונה, ללא צורך להזיז את הטלסקופ. זה ברור מאליו, אבל המשמעויות הן מאד גדולות: 1. הרבה יותר קל לפקס את התמונה, בלי הצורך "לרדוף" אחרי האובייקט. אני פיספסתי טיפה בפוקוס עם הברלו 3X. הטשטוש זה לא רק הגדלת יתר שנובעת מהיחס בין אורך המוקד לגודל הפיקסל - במקרה של ברלו 3X, בטלסקופ שלי שהוא F8, והמצלמה עם פיקסלים של 3 מיקרון - מקבלים יחס של פי 8 - 8x3/3, שהוא בהחלט גדול מהיחס האידאלי של פי 5 המומלץ. למרות שאומרים שאם התנאים טובים (והם היו טובים היום לפנות בוקר), אפשר גם לעלות ליחס פי 7. כמו כן, ככל שההגדלה גדולה יותר, נקודת הפוקוס עדינה יותר, ולכן קשה יותר לתפוס אותה - כלומר, בנוסף למאמץ בפיקוס תוך כדי רדיפה אחרי האובייקט, קיים הקושי לתפוס את הנקודה הנכונה. 2. עצם הרדיפה אחרי האובייקט בזמן הצילום, גורמת לזה שככל שההגדלה גדולה יותר, בעקיבה ידנית, אתה מזיז יותר את הטלסקופ, וזה גורם לרעידות ול"בזבוז" חלק מהפריימים, שהופכים להיות מטושטים - מה שמביא בסוף לסטאקינג של פחות פריימים על אותו זמן צילום. אני מאמין שברגע שתהיה לי עקיבה טובה, בתנאים טובים, אוכל להוציא תמונות יותר טובות עם הברלו 3X - גם בגלל שאצליח לבצע פוקוס טוב יותר, גם בגלל שאוכל לערום יותר תמונות, כי לא אקבל תמונות מרוחות בגלל עקיבה ידנית, ואולי גם אוכל לצלם לא ברזולוציה מלאה, כי גם ככה האובייקט מכסה חלק קטן מאד מהתמונה, ואז אוכל לצלם בקצב מקסימלי של 30fps, מה שייתן לי בסופו של דבר יותר תמונות לסטאקינג.

מספר עדכונים... אני ו- @givoly ממשיכים בדיונים בינינו איך להמשיך. ביצענו כבר הזמנה מאמזון לגלגלים הללו , בקוטר 64 מ"מ. הבסיס של הטלסקופ של טל עם מרווחים קטנים יותר בין הרגליות, אבל העיגול עצמו יחסית גדול, הקוטר של העיגול התחתון הוא 44.5 ס״מ. מרחק בין הרגליות 32.75ס״מ. אצלי המרחק בין הרגליות הוא 40 ס"מ והקוטר 47 ס"מ (כמו ב-10 של יוסי). טל עדיין צריך למדוד את מרכז הכובד של הטלסקופ שלו. נבחר מרכז כובד לפלטפורמה שיתאים לכל הטלסקופים שאנחנו רוצים לשים עליה. בקיצור - נראה שלוח עליון של 45 על 45 ס"מ בהחלט יתאים. הקטע הוא שהלוח העליון לא ממש חייב להיות מלבן. למעשה הוא צריך להיות יותר דומה לטרפז, כאשר הבסיס הארוך של הטרפז צריך להיות באורך של הקשת הצפונית והבסיס הקצר באורך של הקשת הדרומית. למעשה, כשמכניסים לאקסל את האורך והרוחב של הלוח העליון, הרוחב קובע את האורך של הקשת הדרומית, והאורך קובע את המרחק בין הקשתות, וככה קובע את האורך של הקשת הדרומית. ההחלטות שקיבלנו הן: 1. ללכת בכל זאת על ההנעה עם הבורג החלזוני. אולי היא נראית טיפה יותר מסובכת, אבל דורשת למעשה רכיבים זולים יותר, ותאפשר לנו שליטה טובה יותר על המהירות. זה גם נותן לנו יותר גמישות בבחירת מרכז הכובד (ככל שהמנוע חלש יותר, בחירת מרכז הכובד הופכת להיות קריטית יותר, על מנת שלא להעמיס עליו). זה דורש לוח תחתון יותר ארוך מהעליון ב-15 עד 25 ס"מ. 2. לבצע מידול בתוכנת תלת מימד (אולי Sketchup) של כל הפלטפורמה, לפני שנתחיל לקנות עוד רכיבים (חוץ מהגלגלים שכבר קנינו). זה כמובן אחרי שנסגור סופית את המידות שנכניס לאקסל. 3. החומרים ממנה נבנה את הפלטפורמה עצמה יהיו לוחות עץ סנדוויץ בירץ', בעובי 18 מ"מ (העובי נכנס לאקסל), ואת כל החלקים שדורשים דיוק מיוחד, הקשתות, ומחזיקי הגלגלים (שצריכים לעמוד בזווית מדוייקת), נייצר במדפסות תלת מימד (ככה כבר נכין בהם את החורים להברגות השונות - מה שיבטיח מיקום מדוייק של הגלגלים ושל הקשתות). 4. נקודה מעניינת היא האם ניתן לחבר לאחד הגלגלים איזשהו אנקודר, שנוכל לסגור איתו מעגל בקרה על מהירות המנוע, ובכך להבטיח תנועה במהירות אחידה לאורך כל הקשת. אני מאמין שאת זה נוכל להוסיף גם אחרי שהפלטפורמה תהיה מוכנה. אז בינתיים - אנחנו מתכוננים לסגור סופית את החישובים עם האקסל בימים הקרובים, ואז להתחיל לעבוד קצת ב"בניה" שלה ב-Sketchup או בתוכנה אחרת.

@Guydive - עשיתי בדיקה יחסית פשוטה, ביצעתי בגוגל חיפש תמונות על "dobsonian telescope with tracking". ראיתי הרבה מכשירים עם GOTO, הרבה מכשירים שעומדים על פלטפורמות משווניות. לא ראיתי אף תמונה עם דובסוני שעומד כמו בתמונה שאתה שמת פה... אני טוען - חוכמת ההמונים מנצחת. אשמח לגלות שאני טועה, אבל אני בספק.

לא ראיתי כאלו עד עכשיו. מצד שני פלטפורמות משווניות כאלו יש בכל מקום, ואנשים משתמשים בהם בלי בעיה. אני חושב גם שמבחינת מכניקה, מתקן כזה יהיה נתון להמון לחצים, יהיה חסך שווי משקל, ולכן ידרש לו מנוע הרבה יותר חזק, מאשר המנועים הקטנים שמשתמשים בהם לפלטפורמות.

אבל מה זה נותן לך? זה בלי עקיבה. כל הקטע הוא עקיבה. קשה לי להבין למה שמישהו יעמיד ככה טלסקופ, וחייבים לקבע אותו בשביל שלא יפול. הפלטפורמה למעשה מקבילה לרצפה - עד כדי כמה מעלות שהיא זזה, ואז למעשה עובדים עם הטלסקופ בצורה רגילה. רק שכל אובייקט שאתה מכניס לעינית, נשאר שם בלי לזוז.

אם אני אדע בדיוק מה זה סתם וודג, אוכל לענות על השאלה.

לא יודע מה קרה. אמרתי לעצמי, נכתוב משהו קצר... התחלתי ככה וזה התגלגל...

סיכום קצר, כי חוץ מלכתוב בפורום אני צריך גם לעבוד... 🤨 אחרי שלא הצלחתי להגיע לתצפית של יום חמישי, וראיתי בעינים כלות את השמיים שלמעשה היה נהדרים כבר אצלי בבית, ואחרי שכל מי שהיה בחמישי סיפר בהתלהבות על התצפית, ממש ברגע האחרון, הסתדר לי לרדת לתצפית בדרום ביום השישי, אחרי שכבר חשבתי שלא אצליח. נסעתי דרומה יחד עם מרגריטה, חברה חדשה. בדרך ראינו את העמוד הזוהר של תחנת הכח באשלים... כחצי שעה לפני שהגענו, @Tamiro דיווח פתאום שהעמדה הקבועה שלנו נתפסה, והחלו אצלנו קצת חששות. חששות אלו הלכו וגברו כשכבר ממש הגענו, אחרי שהבנו שבמקרה יום שישי הזה הוא איזה חג בדואי, ושמענו שמועות שהם מתכננים איזושהי חפלה במקום. בכניסה למקום פגשנו מייד את @Liron.na, שהיתה שם כבר מיום חמישי (עם המוני צלמים, אולי יותר צלמים מכוכבים), ומייד גם את @ellevy12, @Tamiro, @Ehud Spiegel ו- @Igor Borodin. הפחד מאורות ורעש הביא אותנו לנסות להתמקם במרחק הגדול ביותר מהחפלה המתוכננת, תוך כדי סידור הרכבים שלנו כך שיסתירו אורות, אם יגיעו מהכיוון. אני חייב להקדים את המאוחר, ולציין שבסופו של דבר, זו היתה אחת מהתצפיות השקטות ועם הכי מעט הפרעות וסינוורים שאי פעם חווינו, בהתחשב בכמות הגדולה של אנשים ששהו במקום. מה להגיד - שיבואו לעשות כזו חפלה בכל תצפית... תפדאל... בין לבין הצטרף אלינו גם @Alexander Vyssokii, וזו כל החבורה שישבנו ככה בריבוע הרכבים שיצרנו לעצמנו, אני, מרגריטה, תמיר, אודי, איגור, אלעד, ואלכס. @Maria Mazos הגיעה טיפה יותר מאוחר, עם כל האנרגיות שמגיעות איתה, אבל היא התמקמה לה ליד מיכאל צוקרן, והציוד המטורף שהביא איתו לצורך צילום (הם התמקמו לא עם כל הצלמים) - ולא - לצערנו, את הבינו הוא לא הביא הפעם. במהלך התצפית הלכנו מדי פעם לבקר אותם, ושמענו קצת על אומנות הצילום ממיכאל. מספר תמונות מהמאהל שלנו: גולי, מסתיר את אודי, ומאחוריו, ה-6 אינטש והמשקפת שלי. ה-6 אינטש האדום הוא הטלסקופ הרובוטי של מרגריטה. אלעד, מארגן את ה-10 אינטש שלו (מרגריטה מעט מטושטשת)... השמש שקעה לה, ומייד אחריה שקע לו סהר הירח המדהים... מייד כשהחושך התחיל להגיע, עוד לפני חושך אסטרונומי מוחלט, הרגשנו כבר שלילה נדיר לפנינו. התמונה הזו (הטלסקופ למטה הוא המיד 8 אינטש הרובוטי של איגור) צולמה עוד לפני חושך אסטרונומי, וכבר בה רואים כמה יפה עקרב הופיע מולנו. M4, שאין לי יכולת לצפות בו ויזואלית מהבית, פשוט מייד צץ לו אפילו בפיינדר, לא רק בעינית הטלסקופ. (בהמשך יש תמונה שרואים אותו אפילו ככה, במצלמת הטלפון, תגללו למטה ותראו). אגב M4, קשה לי לשכוח כמה הוא נראה נהדר הלילה סתם דרך המשקפת (25X70), כשרואים בבת אחת את אנטרס הכתום ואת אל-ניאט מימינו ומשמאלו. היה ניתן לראות שמדובר בצביר כדורי כבר במשקפת. עד כדי כך הראות הלילה הזה היתה נהדרת. כשהגיע החושך המוחלט שביל החלב הופיע בצורה שבאמת אף פעם לא ראיתי, גם לא באותו המקום בתצפיות קודמות. וזהו עקרב מעט מאוחר יותר בלילה, כשהוא כבר שוכב לו. כאן ניתן ממש לראות את M4 בתמונה התחלנו בתצפית בנסיון מוצלח למדי לראות את אומגה. בגולי של אודי היה ניתן ממש לפצח אותה, למרות שראינו אותה מאד נמוכה, ועוד לפני חושך אסטרונומי. פחות מרשימה מאשר אפשר לראות אותה באפריל או מרץ, אבל ככה לראות אותה ביולי, רווח נקי. בתחילת הערב תפסנו לנו גם כמה גלקסיות, M51 כמובן היתה השיא - והיה ניתן לראות בה ממש את הספירלות. הצלחתי לראות בקלות גם את M101 (עם פחות פרטים מאשר M51, כמובן), וגם את M81 ו-M82. קשה לי לתאר את כל מה שראינו, כל הצבירים הכדוריים היו כולם ממש נהדרים, ומעל כולם כמובן M13 ו-M4 - אבל גם כל האחרים נראו מעולה. בכל הטלסקופים. ערפיליות הקיץ היו ממש מדהימות, ראינו פרטים עדינים בלגונה, ברמה שכמעט הזכירה לי תצלומים. המשקולת נראתה ממש כדורית, כאשר החלק "המשקולתי" שלה, שנתן לה את שמה זוהר ממש. ערפילית הנשר, הטבעת... ערפילית הצעיף, על כל חלקיה, עם הפילטרים המתאימים, נראתה נהדר, אפילו אצלי, ב-6 אינטש, היה ניתן להבחין בה ביותר פרטים, ולא רק לראות אותה בתור ענן. הנקודה הכואבת ביותר בתצפית היתה כמובן זיהום האור שמגיע מאזור בה"ד אחד. תראו: זיהום האור הזה מנע מאיתנו לראות את גלקסיית אנדרומדה עד מאוחר בלילה, אבל כשהיא סוף סוף עלתה מספיק גבוה, היה כיף גדול להביט בה גם בטלסקופים וגם במשקפות. בשלב מסויים התחלתי לשוטט קצת עם הטלסקופ בשביל החלב, באזור הקומקום, ככה סתם, בלי לנסות להבין מה אני רואה. פשוט מדהים, מזיזים קצת את הטלסקופ - בום - צביר כדורי. מזיזים לכיוון אחר - בום - ערפילית. פתאום ראיתי בפיינדר איזושהי ערפילית - כיוונתי אליה - ומי מופיע לי בעינית? הברבור! פשוט לא להאמין שראיתי אותה ככה סתם בפיינדר. עד כדי כך השמיים היו טובים. כשכוכבי הלכת, שבתאי, ואחריו צדק, עלו, לא עמדנו בפיתוי וצפינו גם בהם. בלילה כזה, אפשר להגיד שזה "בזבוז" להשקיע זמן בכוכבי הלכת, אבל מה לעשות - הם כל כך יפים. בסביבות שתיים בלילה, אחרי תצפית אחרונה באנדומדה, כולנו התמוטטנו מעייפות והלכנו לישון. התעוררנו לבוקר ערפילי וקסום במדבר. ואז אלכס הביא לנו את הקינוח, תצפית בשמש עם H-Alpha - איזה כיף זו בפירוש היתה התצפית הטובה ביותר שחוויתי בחיי. תודה לכל מי שהגיע, ולכל החברים הטובים שאוהבים לחלוק איתי את התחביב הנהדר הזה.

ה-SSE מבוסס על סקיי ספרי, ושם יש שביטים. בודאות. תבדוק את ההגדרות של האפליקציה

תשמע. זה נורא ואיום. ממש לא נוח להעתיק את זה ככה. בסופו של דבר העתקתי את הרשימות ל-Google Keep, ואז יותר נוח לגזור אותן בטלפון. חוץ מזה - אחרי שזה כבר באפליקציה - זה עושה יופי של בלאגן שם - אי אפשר באמת לעבוד ככה: כדאי להכניס לרשימה רק את השניים שמתאימים ליום בו רוצים לצפות, ואז זה נראה ככה: ועוד שאלה: האלמנט הזה לדוגמא, K2_0107_0300 - זה אומר הלילה בין חמישי לשישי? כלומר, אם אני מגיע לתצפית ביום שישי, אני צריך להכניס את "K2_0107_2100, K2_0207_0300" לרשימת הצפיה? רק להיות בטוח...

@Guydive - הגעתי איתה גם לאילן וגם ליוסי, אבל איכשהו לא מצאנו זמן להתחיל להתעסק עם זה.

כל פעם אני חושב שאין עוד מה להוסיף, ומתברר שיש. אתמול היו שמיים נדירים אצלי בבית, ובנוסף קיבלתי כמה ימים קודם רדוסר 0.5 של סבוני. הכי פשוט שיש. לפי התיאוריה, הרדוסר הזה אמור להפוך את הטלסקופ שלי להיות מעשית כמו F4, כלומר, הרבה יותר מהיר, מה שאמור לאפשר לי לקבל יותר אור על הסנסור של המצלמה בפחות זמן. כמו כן, לפי התאוריה, הוא אמור להכניס לי קומה די עצבנית. אז במקרה הזה - התאוריה והמציאות די חופפות. השדה הרחב יותר שנכנס לחיישן איפשר לי בקלות רבה יותר לתפוס את האובייטקים, וגם בחשיפות של 125ms, יכולתי להבחין ברוב האובייקטים אפילו בלי סטאקינג. בקצות התמונה אכן רואים יפה את הקומה, אבל במרכזה המצב סביר לחלוטין. הנה חלק מהאוקבייקטים שצפיתי בהם אתמול ב-EAA עם עקיבה ידנית: כמובן, הטבעת, M57, סטאקינג של 240 פריימים, שמסתכמים ל-30 שניות של חשיפה כוללת (ב-125ms לכל פריים): המשקולת, M27, אותה לא היה ניתן לראות מייד, אבל אחרי קצת סטאקינג היא ממש הופיעה לי על המסך. 468 פריימים, כמעט דקה של חשיפה כוללת: הצביר הכדורי בעקרב, M4, פעם ראשונה שאני מצליח "לראות" אותו מהבית. הוא גם נמוך יחסית, וגם בכיוון דרום, ומשם יש הילת אור מטורפת שמגיעה אלי (זכרון יעקב) מכיוון חדרה - בבית מעולם לא הצלחתי לראות אותו באמת בעינית, למרות שהוא אחד האובייטקים שהכי קל לנווט אליו. 319 פריימים, כ-40 שניות זמן חשיפה מצטבר. צביר הרקולס, M13. אין מה להגיד עליו יותר. הופיע לי מייד על המסך בלי שום בעיות. 170 פריימים, כ-20 שניות זמן חשיפה מצטבר. אחרון חביב, הצביר M56, לא בולט כמו צביר הרקולס. 514 פריימים, כ-64 שניות זמן חשיפה מצטבר.

מייד עם השקיעה: NGC 5139 - אומגה - אולי אולי תצליח, אם יהיה לך מזל. קצת נמוך, אז תלוי בתנאים ומה המצב באופק. אחרי השקיעה: הטבעת - M57 צבירים כדוריים - M13, M3, M5 גלקסיות - M81 M82 מעט מאוחר יותר (נגיד החל משעה 23:00-23:30) המשקולת - M27 Albireo - הכוכב הכפול. צביר מעט מיוחד - M71 אחרי ששביל החלב זורח יפה (אחרי חצות): צביר כדורי - M4 ערפילית הברבור - M17 ובכלל - שווה לטייל סתם עם הטלסקופ בשביל החלב. יש שם מלא דברים, מלא צבירים כדוריים. תתקין סקי ספרי, ותראה. יש כמובן את כוכבי הלכת, שבתאי, צדק, מאדים שיזרחו (בסדר הזה) החל מחצות בערך. שעה אחת לפני הזריחה: גלקסיית אנדרומדה - M31 - צריכה להיות ממש יפה אצלך בטלסקופ. ולקינוח - חפש את צביר הינשוף - Owl Cluster - NGC 457 יש עוד מלא דברים יפים. סתם זרקתי פה כמה מהראש.

קראתי בימים האחרונים לעומק מחדש את שני המאמרים שנתתי להם קישורים בהתחלה. בנוסף, אני וטל נפגשנו עם אוהד, שבנה גם פלטפורמה כזו לפני כשבועיים. כמו כן, יוסי גם עשה בשבילי מדידות על הסקייווטשר 10 אינטש שלו, שאני מעוניין לקנות מתישהו (או דומה לו) - כשהמטרה שלי היא שהפלטפורמה תעבוד גם עם הטלסקופ שלי וגם עם מה שאקנה אחר כך. נראה לי שאני מתחיל לגבש את התוכנית, והגישה. מספר מסקנות שיש לי עד עכשיו: 1. נושא מרכז הכובד - כנראה פחות קריטי ממה שחשבתי. לפי המאמר של ד"ר יואב סינטוב, הוא כותב שכדאי לבחור את מרכז הכובד בתור הגובה בו נמצאים מיסבי ההגבהה של הטלסקופ (מיקום הציר שעליו השפופרת מסתובבת). למעשה זה נקודה גבוהה יותר ממרכז הכובד האמיתי, כפי שאני למשל מדדתי. אם מסתכלים גם במספרים שהוא הכניס לאקסל, הוא בחר את הגובה 55 ס"מ, והוא בנה את הפלטפורמה עבור טלסקופ 10 אינטש של סלסטרון, ככה שנראה לי שהוא בחר בסופו של דבר מספר קצת נמוך מהגובה שלו. גובה המיסבים בטלסקופ שלי הוא 63 ס"מ, ואצל יוסי הוא 65 ס"מ. כמו שאמרתי, אצל יואב המספר שנבחר היה 55 ס"מ, ובאקסל שלקחתי מהמאמר השני באנגלית (לא הצלחתי לגלות את השם המדוייק של הכותב, אולי Michael Kirchdorfer), בחרו גובה של 56 ס"מ (22 אינטש) לפלטפורמה שנבנתה עבור טלסקופ דובסוני של 6 אינטש F8 (תוצרת עצמית), מאד דומה לשלי. בקיצור - החלטתי פשוט להכניס לאקסל את המספר 55 ס"מ בתוך מרכז הכובד וזהו. הפלטפורמה למעשה מסתובבת בחרוט שהציר שלו עובר במרכז הכובד. לא נראה לי באמת קריטי שהמספר הזה יהיה מדוייק. 2. לוח הבסיס - צריך לוודא כמובן שהטלסקופ יוכל לעמוד בצורה טובה על הלוח העליון. גם אצלי וגם אצל יוסי (וברוב הדובסונים), הבסיס למעשה עומד על 3 רגליים שיוצרות משולש שווה צלעות. גודל צלע המשולש הזה בטלסקופ שלי הוא 40 ס"מ, ואצל יוסי הוא גם 40. מפתיע? לא ממש. בקיצור - אני צריך לוח בסיס שהטלסקופ יוכל לעמוד עליו בקלות. כדאי גם שהוא יהיה טיפה רחב יותר, על מנת שנוכל להדביק עליו חתיכות עץ שלמעשה יקבעו את הרגליות כשמניחים את הטלסקופ על הפלטפורמה, כלומר כדאי שהלוח יהיה רחב בעוד 4-5 ס"מ. בקיצור - אני צריך לוח שהרוחב שלו יהיה 45 ס"מ. לגבי האורך שלו, אפשר לפשט ולקחת גם 45 ס"מ, או אפשר לעשות אותו אפילו קטן יותר, הרי אם נניח שתי רגליות בחלק הצפוני של הפלטפורמה, ואת הרגל השלישית בחלק הדרומי, המרחק הוא למעשה הגובה של המשולש, שזה בערך 35 ס"מ. בתוספת של 5 ס"מ זה אומר שאני יכול להסתפק בלוח עליון של 45 על 40 ס"מ. אצל ד"ר סינטוב, הוא בחר לוח עליון של 70 על 70 ס"מ, מה שגרם לכך שהפלטפורמה שלו פשוט נורא גדולה. הרבה יותר ממה שהיה צריך, תראו בתמונות שלו: בתמונה השניה רואים איזה מרחק נשאר לו בין המעצורים שהוא שם עבור הרגליות ועד קצה הלוח. הבחור האמריקאי בחר לוח עליון של 16 על 16 אינטש, שזה למעשה 41 על 41 ס"מ... תראו איך אצלו הבסיס עומד בול על הלוח: 3. ההנעה - שני המאמרים נוקטים בשתי גישות שונות - כפי שרואים בתמונות, אצל ד"ר סינטוב, ההנעה היא ע"י מנוע שהציר שלו מחובר ישירות לגלגל השמאלי הצפוני, והגישה השניה היא על ידי מערכת מסובכת יותר של בורג חלזוני שדוחף את החלק העליון. יש יתרונות וחסרונות לכל גישה - אבל כאן אני חושב שאלך עם ד"ר סינטוב - זה פשוט יותר, וזה גם מה שאוהד עשה. האקסל שהורדתי מהמאמר באנגלית והמרתי אותו לס"מ, מכיל חישובים מדוייקים עבור המערכת של הבורג החלזוני. אני צריך קצת לערוך אותו, ולהכניס לו חישובים חדשים עבור הנעה ישירה של הגלגל הצפוני השמאלי - בעיקר מה שחשוב זה להבין מה מהירות הסיבוב בה המנוע יצטרך לעבוד, ולהשיג מנוע מתאים שיתמוך בכך. בדקתי קצת ואין באמת בעיה להשיג מנועים מתאימים עם אפשרות שליטה על מהירות הסיבוב שלהם. האמת, ראיתי ברשת אנשים שגם בנו פלטפורמות כאלו עם המנוע של סלסטרון שמיועד לחצובות ה-EQ הידניות שלהן. זו תמיד יכולה להיות אופציה, אבל היא קצת יותר יקרה, והשליטה שם על מהירות הסיבוב נעשית עם כפתור קטן ומעצבן שנמצא על המנוע. עדיף לי שמנגנון השליטה על המהירות יהיה מחובר לאיזה חוט ארוך, ככה שניתן יהיה לשנות את מהירות התנועה תוך כדי שמביטים בעינית. 4. קו הגובה עבורו אבנה את הפטפורמה - בהתחלה חשבתי להכניס את קו הרוחב המדוייק בו אני גר (32.57), אבל למען הפשטות, וגם משום שכולם אומרים שאין משמעות להבדל של מעלה אחת לפה או לפה, אבנה אותה עבור קו רוחב 32 מעלות. זה יאפשר גם להנות ממנה יותר טוב במדבר - ההפרש יהיה קטן יותר. 4. בתחילת המאמר באנגלית יש מספר תובנות מעניינות שכותב המאמר נותן, כמו איזה גלגלים לקנות. מה הגודל המומלץ, מידת הקשיות הנדרשת, ועוד כמה עצות טובות. בקיצור, אני מתכנן להתחיל לקנות חומרים בקרוב, נתחיל עם הלוחות, העליון והתחתון (נראה לי שאת הלוח התחתון אעשה טיפה יותר ארוך מהעליון, ככה שהמנוע לא יבלוט ממנו החוצה כמו אצל ד"ר סינטוב), את הקרשים עבור הקשתות, ואת גלגלי הרולרבליידס. בינתיים, ככה נראה אצלי קובץ האקסל (הוא עוד יתעדכן אחרי שאקנה את החומרים, לדוגמא - עובי הלוח הוא אחד הפרמטרים שם, נושא המנוע שאני צריך לעדכן ועוד).

איזה יופי. שמחתי לסיים יחד איתך את העונה הנהדרת הזו. ממש חוויה לראות את הגלקסיות ככה מופיעות על המסך.

איכשהו אני ממשיך לעקוב אחרי הירח... ממש לא נשאר ממנו כבר הרבה. היום לפנות בוקר צילמתי את שבתאי וצדק, וכבר שרציתי לקפל, פתאום בין העצים של החצר שלי הופיע הירח. אני הכי אוהב אותו דוקא ככה, סהר דק. 14% הארה בלבד. חוץ מהירח, הופיעו גם עננים בסביבתו, וככה, כשהוא בין ענפי העץ, בשעה 4:40 לפנות בוקר, בגובה של 22 מעלות, כשעננים קלים חולפים על פניו, צילמתי בזריזות כמה סרטונים קצרים - סה"כ 9 סרטונים, כל אחד של 100 פריימים. זה הכל. איכשהו זה הספיק, ויצאה לי דוקא פנורמה ממש מקסימה.