nirzon

אני גם משתמש ב-UHC ו-O3. שניהם טובים. למעט הצעיף, בו ל-O3 יש עדיפות בולטת, בכל שאר הערפיליות שצפיתי הם תפקדו דומה או שהיתה עדיפות ל-UHC. לדוגמה - הלגונה במדבר נראתה נהדר עם UHC. עוד נקודה מעניינת - נחמד גם לצפות בצדק ושבתאי עם הפילטרים - הם מדגישים פרטים בחגורות העננים שלא תמיד רואים בלי פילטר - אבל כמובן, משנים לחלוטין את הצבעים שאנחנו רגילים לראות בהם את כוכבי הלכת.

אני ו @givoly דנו ביננו על זה (קראנו את ההמלצה הזו). היא נובעת מסיבות שונות. אנחנו העדפנו לקחת גלגלים קטנים יותר, שמאפשרים להקטין את המרווח בין המשטח העליון והתחתון. אנחנו מניחים שמאחר שאנחנו נייצר את הפלטפורמה בצורה מדוייקת ביותר, דיוק הייצור יפצה על הבעיות שגלגלים גדולים יותר יכולים למנוע כתוצאה מייצור פחות מדוייק. בחיפוש ברשת ראינו הרבה מאד אנשים שבנו פלטפורמות עם גלגלים עם קוטר יותר קטן משלנו והם מרוצים מהן מאד.

@Artyom - בכל מקרה, קניתי כבר את החצובה מאמזון, מגיעה כבר עם ראש כדורי. נראה איך יחזיק את המשקפת. מקסימום נחליף ראש. המחיר שלה מספיק נמוך בשביל שאין בעיה לספוג את זה.

https://www.amazon.com/MACTREM-Magnesium-Portable-Samsung-Cameras/dp/B00L4RMRMM/ פתאום ראיתי את זו - מאד מזכירה לי אותה, כרגע ב-56$, כולל הראש. אפילו גבוהה יותר. מתלבט.

שאלה: אני שוקל ברצינות לקנות את ה-RT30 מהקישור ש-@jonzm נתן פה עבור המשקפת, בגלל שהיא מאד גבוהה ותתאים לי לתצפית בעמידה. עכשיו, יש אפשרות לקנות אותה בלי הראש ב-60 דולרים, ויש אפשרות לקנות אותה עם הראש B36N במחיר של 80 דולרים. הראש לבד בעלי אקספרס עולה 30, ככה שזה דיל לא רע, חוץ מזה שזה מקפיץ אותי מעל לרף 75 הדולרים של המכס. והשאלה היא - מה כדאי לעשות? האם הראש הזה נחשב טוב, או שכדאי אולי לקנות את החצובה בלי הראש, ולהשיג ראש אחר? ואם כן - איזה?

ה-RT30 מגיעה לגובה של כמעט 2 מטרים. יכולה להיות אחלה חצובה למשקפת.

באמת נראה נהדר. טל, מעניין אותי אם תדווח קצת על איך נראה לך EAA על החצובה המשוונית הידנית, עם מנוע עקיבה, ללא גיידינג.

הספקתי היום עוד כמה רגעים של עבודה על Sketchup, וסיימתי פחות או יותר את המשטח התחתון. ניסיתי לראות בסימולציה עד לאיזו זווית ניתן להטות את המשטח העליון. לפי התכנון (קובץ האקסל) - הקשתות שחושבו ותכננתי אמורות לאפשר לי הטייה של עד 11 מעלות, שזה אומר זמן עקיבה של 87 דקות, אבל במציאות (בכל אופן, בסימולציה), פתאום גיליתי שהגלגלים "נתקעים" במשטח העליון, או מאבדים מגע עם אחת הקשתות בהטייה כזו. על מנת להגיע לזווית הטיה גדולה ככל שאפשר (אם כי לא 11 מעלות), קיצרתי קצת את המשטח העליון, וערכתי שינויים קלים בקשתות (לא שינוי מהותי) - הצלחתי להביא את המערכת למצב בו ניתן להגיע איתה לזווית הטייה של 9 מעלות - אם באמת בסופו של דבר זו תהיה ההגבלה, נקבל כאן זמן עקיבה של כמעט 72 דקות, שזה מכובד ביותר. במציאות, אני יודע שרוב מי שבונה פלטפורמות כאלו מגביל אותן לזמני עקיבה של שעה או פחות, שזה בערך הטייה של 7 מעלות, ככה שמגבלה של קצת יותר מ-9 מעלות בתכנון נשמעת לי הגיונית. בסרטון הבא ניתן לראות את הפלטפורמה עם המשטח התתתון והשינויים החדשים: ובסרטון הבא ניתן לראות את אותו התכנון, רק שהמשטח העליון נמצא בהטייה של 9 מעלות. אם תשימו לב טוב, תראו שהגלגל הצפון מערבי כמעט ונוגע במשטח העליון כשמגיעים לזווית ההטיה הזו, ואילו הגלגל הדרום מערבי למעשה עולה מעל קו המשטח העליון, מה שחייב אותי לקצר אותו קצת על מנת שהתנועה הזו תתאפשר.

כנראה שקע ה-USB במחשב שלך לא מצליח לספק מספיק כח. אצלי זה עובד טוב בחיבור רגיל

תמיר, אני מבטיח לבוא לראות איך זה עובד בתצפית הבאה שנהיה ביחד. כל המדריך המצויין הזה עשה לי ממש חשק

ולגבי רעיונות בכלל... מאד תלוי בציוד שכבר יש למקבל המתנה, ולסוג העיסוק שלו בתחביב. לדוגמא, אם זה מישהו שיוצא הרבה לתצפיות עם כסא כתר פלסטיק (כחכוך גרון)... אפשר לקנות לו כסא תצפית. אם זה מישהו שמגיע לתצפיות עם איזה אוהל מתפרק - לקנות לו אחד טוב כזה עם פתיחה מהירה, או אם יודעים שיש לו איזו מחצלת מתפרקת, מחצלת נחמדה חדשה (מתנה יחסית לא יקרה), ובכלל ציוד קמפינג מכל סוג יכול להיות נחמד. מישהו שיש לו פיינדר פשוט, אפשר לקנות לו מתנה פיינדר RACI. איזו עינית יקרה, שיודעים שהאדם תמיד רצה לקנות ולא יצא לו. תיק איכותי לעיניות. תיק לטלסקופ (למי שעדיין מגיע לתצפית עם הקרטון המקורי שלו). ספר על אסטרונומיה - יש לנו כאן בפורום שרשור עם המלצות לספרים.

אני מבין שאת השרשור הזה אנחנו אמורים להעביר אח"כ (אחרי שיהיו פה עוד כמה רעיונות) לכל המכרים שלנו, נכון?

אתמול בסביבות שעה 23:30 בלילה, יצאתי לחצר לצלם את שבתאי. הוא היה כבר בגובה של 33 מעלות, והייתי עייף מדי בשביל לחכות לו שיגיע לשיא הגובה שעתיים אחר כך (הגיע קרוב ל-43). באופק היה מין אובך מוזר, ושבתאי בדיוק עלה מעליו, אז ניסיתי. אני מצלם בניוטוני ידני 6 אינטש F8, עם מצלמת סבוני SV105, אותה חיברתי לברלו 2X ולפילטר IR/UV. כבר כשהגעתי לפוקוס, בוידאו המקורי שהופיע על המסך, היה ניתן להבחין בפסי העננים ובמרווח קסיני, מה שסימן שתנאי הצילום אכן מוצלחים, הנה קטע קטנטן מהוידאו המקורי. בסה"כ צילמתי כמעט שבע דקות, שנתנו לי בסופו של תהליך (אחרי PIPP) 7000 פריימים בהם שבתאי הופיע. מתוכם ערמתי ב-AutoStakkert בערך 80%, אותם עוד עיבדתי עם Registax ועוד קצת שיפור צבעים עם GIMP. והנה התוצאה הסופית (אני די גאה, למען האמת): תוספת (בשל בקשות שקיבלתי אחרי הפרסום) - זה מה שקיבלתי ישירות ביציאה של ה-AutoStakkert, כאשר אופציית החידוד שלו דלוקה, רק עם הדגשת קטנה של הצבעים ב-GIMP. יש מי שטוען כמו @jonzm שזה יצא הכי טוב (אני עדיין טוען כי העיבוד שלי יותר מוצלח): אחרי זה, הורדתי את הברלו, וצילמתי עם חשיפות אור שונות את שבתאי בשדה רחב יותר על מנת לתפוס גם את הירחים. כאן נדרש עיבוד רציני יותר, כולל שינוי הגדרות Brightness ו-Saturation ב-GIMP עבור כל ירח וירח לצורך קבלת התמונה הסופית הזו: הירחים בתמונה הם (מימין למעלה ולכיוונו של שבתאי): טיטאן, ריאה, תטיס ודיוני (ממש צמוד מעליו)

אני חושב שבסך הכל הרוב מאד נהנו. מי יותר ומי פחות. לא לכולם (או יותר נכון לכולן) מתאימים תנאי השטח והלינה באוהל. הטיול בכביש 10 בסוף התצפית (לא מוזכר בסיכום) מאד הוסיף לחוויה המשפחתית. הבן שנאלץ להפסיד את זה בגלל תורנות בצבא קצת התבאס, התלהב מאד מהתמונות, וביקש להצטרף לתצפית הבאה.

ביום שישי האחרון, 29 ביולי, ירדתי עם אישתי, שניים משלושת ילדי, ומשפחות שני אחים שלי לתצפית כוכבים בדרום. לא הייתי לבד. בליל קיץ חמים זה הגיעו המונים לתצפיות כוכבים בכל רחבי הארץ, ויחד איתם גם בני משפחות רבים של חברי הפורום. היתה חוויה מרגשת לראות את המשפחות של החברים, ולהכיר את הנפשות מאחורי הסיפורים והפוסטים. במהלך הלילה היו גם תנאים טובים למדי לתצפית, בה הספקתי לצפות במספר אובייקטים רבים, בטלסקופ שלי, בטלסקופים של החברים, במשקפת, וגם... בעיניים. אני מניח (ומקווה) שעוד משתתפים בתצפית יעלו את החוויות שלהם מהתצפית, אבל דוקא בגלל הצפייה בשמיים בלווית המשפחה, שאיננה מתורגלת בשימוש בכל הציוד שיש לנו, התחלתי לחשוב על נושא תצפית כוכבים בעיניים בלבד, ללא עזרים נוספים, לא טלסקופים, לא משקפות. ככה - לשבת על כסא, או לשכב על מחצלת, ולהביט לשמיים (טוב... אם חייבים, אז מותר להרכיב משקפיים. אבל כאן אני מותח את הקו). מה בדיוק רואים, מה זו נקודת האור הזו, ומה הוא הכתם ההוא, ולמה. אחרי שגלקסיית אנדרומדה בצבצה לה, ועלתה מספיק גבוה, מעבר לזיהום האור מהבסיס הצבאי שבאופק, חשבתי לי על הרגע בו האור הזה עזב את מקורו, והמרחק שהוא עבר עד שנקלט אצלי ברשתית העין. אז מה ראינו בשמיים עם העיניים? כשהשמש שוקעת, ואור הדימדומים מתחיל להחלש, הכוכבים הבהירים ביותר מתחילים לצוץ. בליל קיץ כזה, הכוכב הראשון שמופיע הוא ארקטורוס, כוכב כתום ברום הרקיע, שמרחקו מאיתנו 37 שנות אור. במונחים אסטרונומיים, מדובר על שכן קרוב מאד. למעשה, רוב הכוכבים הבהירים ביותר בשמיים הם שכנים קרובים כאלו. הם נראים לנו כל כך בהירים גם בגלל שהם כוכבים שפולטים הרבה מאד אור (הרבה יותר מהשמש שלנו), וגם בגלל שהם קרובים אלינו. מייד אחריו נראה את וגה, הכוכב הבולט ביותר במשולש הקיץ, משולש ענקי בשמיים, שקודקודיו הם הכוכבים המאד בהירים, וגה, אלטאיר ודנב. וגה ואלטאיר מרוחקים מאיתנו 25 ו-17 שנות אור בהתאמה, אבל דנב הוא סיפור אחר - הוא מרוחק מאיתנו בערך 1400 שנות אור, והסיבה שהוא אחד הכוכבים הבהירים ביותר בשמיים, למרות המרחק, היא שהוא פשוט כוכב שפולט כמויות אור מטורפות, והוא נחשב כאחד הכוכבים הגדולים ביותר המוכרים לאנושות. כוכב נוסף שניתן להבחין בו בתחילת הערב הוא אנטארס, כוכב בעל צבע כתום בולט, הוא מופיע נמוך יותר בשמיים, והוא גם הכוכב הבולט ביותר בקבוצת עקרב היפה, שהיא אולי קבוצת הכוכבים ששמה וצורתה הכי תואמים. אנטארס, גם הוא, כמו דנב, אחד מהכוכבים הגדולים הידועים לנו, ומרחקו מאיתנו כ-600 שנות אור. ככל שאור הדימדומים נחלש, והחושך העמיק, יותר ויותר כוכבים הופיעו בשמיים, ובשלב מסויים, התחלנו לראות סימנים ראשונים של שביל החלב... כפי שרואים במרכז התמונה הבאה. לראות את שביל החלב בשמיים זו תמיד חוויה נהדרת, ואני תמיד חושב לעצמי כמה חבל שרוב האנשים שחיים היום מעולם לא ראו אותו בגלל זיהום האור הנובע מתאורה מלאכותית. בתמונה שלמעלה, ניתן לראות מצד ימין למטה את קצה זנבו של העקרב (העוקץ), וממש במרכז, נוטה שמאלה, את האסטריזם (צירוף כוכבים) המפורסם, הקומקום, המהווה חלק מקבוצת קשת. ניתן לחשוב על שביל החלב, כאדים היוצאים מהזרבובית של הקומקום. למעשה, שביל החלב הנגלה לפנינו בשמיים הוא מליוני, או אפילו מליארדי כוכבים, השייכים לגלקסייה שלנו, שזהו שמה, שביל החלב. הם כל כך רחוקים, שאנו רואים רק נוגה של אור שמגיע מכולם יחדיו. הנקודה הזו, בצ'ופצ'יק של הקומקום, בו שביל החלב מתחיל להתגלות לנו, היא למעשה מרכז הגלקסיה. בהמשך הערב, כשהחושך האסטרונומי הגיע, ראינו שם את הקטע המפורסם ביותר של שביל החלב. קוטר הגלקסיה שלנו הוא כ-100,000 שנות אור, והאור המרכיב את השביל מגיע מכוכבים לאורך כל הגלקסיה, החל ממרחק של מספר מאות שנות אור ועד לקצה. אבל רוב האור שאנו רואים בשביל שמופיע בשמיים מגיע מהמסה הצפופה של כוכבים במרכז הגלקסיה, המרוחק מאיתנו כ-26,000 שנות אור. כך נראה האזור הזה, מרכז הגלקסיה, בשעה עשר, תחת חושך אסטרונומי מלא. מימין לשביל, הכוכב הכתום הבולט הוא כמובן אנטארס, וצורת הקומקום כמעט ולא ניתנת להבחנה תחת עושר הכוכבים של שביל החלב (היא עדיין שם, צריך רק לחפש טוב). בינתיים, במהלך התצפית, התחילו חברי המשפחה לראות אורות שזזים בשמים. אלו לא היו כוכבים, אלא עצמים הרבה יותר קרובים אלינו, לווינים. כמעט כל הלווינים שרואים בשמיים נעים בגובה נמוך יחסית, של עד 2000 ק"מ, והרבה מהם שייכים לקבוצת סטארלינק של אלון מאסק, שאלפים מהם שוגרו לאחרונה. רואים אותם היטב מייד אחרי השקיעה, כאשר אור השמש עדיין מאיר אותם. יצא לנו לראות גם את אחד הלוויינים המרגשים ביותר לצפיה, תחנת החלל הבינלאומית, ה-ISS. זהו הגוף המלאכותי הגדול ביותר שמקיף את כדור הארץ, והיא משייטת לה בגובה של 400 ק"מ. בשל הגודל שלה, והלוחות הסולאריים הגדולים שלה, היא מחזירה הרבה מאד אור מהשמש, ונראית כנקודת אור בוהקת במיוחד כאשר היא עוברת מעלינו. עוד אורות זזים שראינו בשמיים הגיעו ממקורות הרבה יותר קרובים אלינו, מטוסים. ניתן לזהותם בקלות, מאחר ופנסי המטוסים מהבהבים. ברוב המקרים בצבעים אדום וכחול. מטוסים טסים בגבהים של קילומטרים ספורים (בין 6 ל-12), ולמעשה, אלו הגופים הקרובים ביותר אלינו שנוכל לראות בשמי הלילה. קבוצת הכוכבים הבולטת ביותר שמופיעה כעת בקיץ, מייד אחרי השקיעה, היא כמובן, העגלה הגדולה, שהרבה מתבלבלים וקוראים לה הדובה הגדולה. למעשה, העגלה הגדולה, שבעת הכוכבים הבהירים שמזכירים צורה של עגלה עם יצול, היא חלק מתוך קבוצת הדובה הגדולה, הכוללת מספר גדול יותר של כוכבים. כוכבי העגלה הגדולה נמצאים במרחקים של בין 80 ל-120 שנות אור מאיתנו. אחד מהם, מיזר, הכוכב השני (האמצעי) של יצול העגלה, שימש בימים עבר כסוג של מבחן ראיה, מאחר וממש בסמוך אליו נמצא כוכב נוסף, אלקור, שהוא הרבה פחות בהיר ממיזר. היכולת להבחין באלקור נחשבה כמבחן לראיה תקינה. כל חברי המשפחה עברו את המבחן בהצלחה (אם כי חלקם נעזרו כמובן במשקפיים). שימוש נוסף וחשוב לעגלה הגדולה, הוא ציון דרך לכוכב הצפון, פולאריס. כאשר ממשיכים בקו הישר המחבר את שני הכוכבים החיצוניים של העגלה, פוגשים בכוכב הצפון. פולאריס נקרא כוכב הצפון, כי הוא נמצא ממש בסמוך לציר סביבו מסתובבים שמי הלילה (למעשה כדור הארץ מסתובב, אבל לא ניכנס לקטנוניות), ולכן, הוא מציין את כיוון הצפון. פולאריס איננו מהכוכבים הבהירים ביותר בשמיים, ומרחקו מאיתנו עומד על כ-400 שנות אור. למזלנו, בסביבתו הקרובה, אין עוד כוכבים בהירים יותר ממנו, ולכן קל מאד להבחין בו. כשהלילה הלך והתמשך, ובעיקר בחצי השני שלו, החל משעה שתיים, התחילו להופיע בשמי הלילה אורות שזזו מהר מאד, רובם בצבע ירוק, וחלקם היו ממש בהירים ביותר. אלו היו כמובן מטאורים, חלקיקי אבק (רובם בגודל של גרגרי חול) המרחפים להם בחלל, עד שכדור הארץ "נתקל" בהם, ובמהלך תנועתם דרך האטמוספירה שלנו, הם מתחממים ונשרפים. בזמן השריפה שלהם הם פולטים לעיתים אור חזק במיוחד. רוב המטאוריטים נשרפים באטמוספירה בגובה של בין 76 ל-100 ק"מ. חלק גדול מהמטאוריטים שצפינו בהם בלילה הזה היו שייכים למטר המטאורים המפורסם, הפרסאידים, שמגיע לשיאו כל שנה ב-12 באוגוסט. חלק נוסף הגיעו ממטר המטאורים הפחות מפורסם, דלתא אקוורידים דרומיים, שהגיע לשיאו בדיוק בלילה בו ערכנו את התצפית. מטרי מטאורים מתרחשים תמיד באותו התאריך, מאחר ומדובר על אזורים מסויימים בחלל שיש בהם הרבה גרגרי אבק (שבדרך כלל הגיעו לשם בעקבות תנועה של כוכב שביט שעבר שם לפני שנים רבות מאד), מאחר ולוח השנה שלנו, מתואם להקפת כדור הארץ את השמש, יוצא שהוא עובר תמיד באותם האזורים באותם התאריכים. אורות נוספים, וחזקים במיוחד שעלו וזרחו במהלך הלילה היו כמובן כוכבי הלכת. ראשון זרח לו שבתאי, שכולם התלהבו לצפות בו גם דרך הטלסקופ. שבתאי הוא כוכב הלכת השישי מהשמש, שמרחקו מאיתנו בימים אלו 1330 מליון ק"מ, או 74 דקות אור. כשעה ומשהו אחריו הופיע צדק, הגוף הבהיר ביותר שצפינו בו בלילה הזה. כל כך בהיר, עד שדרך הטלסקופ הוא ממש סינוור אותנו, ונתתי לבני המשפחה לצפות בו דרך פילטר ירח. צדק הוא כוכב הלכת החמישי מהשמש. מרחקו מאיתנו כעת הוא 650 מליון ק"מ, או 37 דקות אור, והוא גם כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש. לצדק יש ארבעה ירחים גדולים, הקרואים הירחים הגליליאניים, על שם גלילאו גליליי, שזיהה אותם לראשונה, שראינו אותם בקלות דרך הטלסקופ, אבל אח שלי טען שהוא מצליח לראות אחד מהם גם בלי הטלסקופ. אם הוא אכן לראות אותו, היה זה קליסטו, שהיה מרוחק מאד מצדק ביום התצפית. מאוחר יותר היה ניתן גם לצפות במאדים, הכוכב האדום. מאדים הוא הכוכב החמישי מהשמש, והוא נמצא כעת במרחק של 171 מליון ק"מ, או 10 דקות אור מאיתנו. למרות שהוא כל כך קרוב אלינו, הוא פחות בולט ופחות מאיר בשמיים מאשר צדק, מאחר והוא הרבה יותר קטן מצדק. למעשה מאדים קטן יותר מאשר כדור הארץ. בימים אלו מאדים הולך ומתקרב אלינו, ובכל יום נעשה גדול יותר ובוהק יותר. בחודש דצמבר הקרוב יגיע מאדים למרחק הקרוב ביותר לכדור הארץ שיהיה בו בשנתיים הקרובות, ואז הוא יהיה בוהק כמעט כמו צדק. כשמאדים כבר עלה, היה ניתן ממש לראות בעין את מישור המילקה, אותו המישור שחולקים כל כוכבי הלכת, אשר אותו אנו רואים בשמיים כקו עליו הם נעים. בקצה האחד ראינו את שבתאי, באמצע עמד לו צדק, ובקצה השני, מאדים. מדובר על קו שכוכבי הלכת נעים בו מלילה ללילה (לא נראה אותם זזים בתצפית של לילה אחד). למעשה התנועה הזו של כוכבי הלכת, נתנה להם את שמם, כי בניגוד לכוכבים האחרים, הם אינם קבועים ביחס לכוכבים האחרים בשמיים, אבל התנועה שלהם נעשית על אותו הקו, מישור המילקה, והם עושים תמיד את אותו המסלול בין הכוכבים האחרים. בשעה זו, בסביבות שתיים בלילה, זרחה לה באופק אחת מקבוצות הכוכבים האהובות ביותר על אסטרונומים, הפליאדות, שבע האחיות, ניתן לראות אותה בבירור בתמונה הבאה, בצד ימין למטה. האורות הללו שרואים באופק מגיעים מתאורה מלאכותית רחוקה, הפוגמת לנו ביכולת להבחין בעצמים עמומים בכיוון הזה, אבל הפליאדות הם כוכבים כל כך בהירים, עד שאין בעיה לראות אותם, גם תחת זיהום האור הזה. אורות הפליאדות מגיעים אלינו לאחר מסע של 444 שנים בחלל (מרחקם מאיתנו 444 שנות אור), והן ידועות עוד מתקופת התנ"ך, אשר בו הן מוזכרות בשם "כימה". הפליאדות היא גם אחת מקבוצות הכוכבים הצעירות ביותר, והן נוצרו לפני כ-100 מליון שנה בלבד. כלומר, הדינוזאורים כנראה ראו אותן נוצרות. גם הפליאדות שימשו בתקופה הקדומה כמבחן לראיה, ומי שהיה יכול לראות בהן שישה או יותר כוכבים נפרדים, נחשב כבעל ראיה תקינה. אישתי ספרה שש. למעשה יש שם כאלף כוכבים שונים. קבוצת כוכבים ידועה נוספת שראינו בשמיים בקלות בשעה הזו היא קסיופיאה, שצורתה כצורת האות האנגלית W. בתחילת הערב עוד היתה מתחת לאופק. בתמונה למעלה ניתן להבחין בה בחלק השמאלי העליון, כאשר ה-W מסובבת ב-90 מעלות נגד כיוון השעון. כוכבי קסיופיאה נמצאים במרחקים של בין 50 ל-440 שנות אור מאיתנו. גם קסיופיאה ניתנת לשימוש לצורך איתורו של כוכב הצפון (קיראו כיצד בקישור). קצת מתחת לקסיופיאה, רואים בתמונה אזור קטן (בערך בגודל של הפליאדות), שהוא בהיר יותר ועם הרבה כוכבים, זהו הצביר הכפול, אחד מהצבירים הפתוחים היפים ביותר לתצפית בכל אמצעי שהוא, בעין, במשקפת או בטלסקופ. אני השתמשתי בכולם על מנת לחקור אותו. מדובר על צבירי כוכבים המרוחקים מאיתנו בערך 7,500 שנות אור, והם ידועים לאנושות עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, ומוזכרים בכתבים יוונים עתיקים. בנוסף, בתמונה למעלה ניתן גם לראות את הגוף שאורו מגיע מהמרחק הגדול ביותר שעין אנושית יכולה לצפות בו. זוהי כמובן גלקסיית אנדרומדה. הגלקסייה הגדולה הסמוכה ביותר לשביל החלב שלנו. למי שמתקשה לראות אותה, סימנתי אותה כאן בעיגול אדום: אנחנו רואים אותה כפי שהיא היתה לפני 2.5 מליון שנים, וזהו מרחקה מאיתנו, 2.5 מליון שנות אור. גודלה האמיתי בשמי הלילה הוא פי שש מקוטרו של ירח מלא. למעשה היא הולכת ומתקרבת אלינו, ובעוד אי אילו מיליארדי שנים ניתן יהיה להבחין בה יותר טוב בשמיים (או כמו שיהודה צחק איתי, הוא זוכר אותה קטנה יותר שהוא היה צעיר). אנדרומדה היא אובייקט נהדר לצפיה בכל האמצעים, אתמול בלילה נראתה בבירור בעין, ותחת הגדלה של משקפת ראו את כל השטח העצום שהיא תופסת בשמיים. לסיכום היה לילה נהדר, חוויה נהדרת עם המשפחות, וחוויה נהדרת לראות את שמי הלילה סתם ככה בעיניים. אסכם כאן את רשימת כל הדברים שראינו בעין, והפעם מהקרובים לרחוקים: מטוסים, במרחק של 6 עד 12 ק"מ מאיתנו. מטאורים, במרחק של 76 עד 100 ק"מ מאיתנו. לווינים, במרחקים של בין 400 ל-2000 ק"מ. כוכבי לכת, במרחקים של עשרות דקות אור. כוכבים בהירים, במרחקים של מספר עשרות שנות אור. כוכבים ענקיים, במרחקים של מספר מאות שנות אור. צבירי כוכבים, במרחקים של מאות ואלפי שנות אור. אורות שביל החלב, במרחקים של עשרות אלפי שנות אור. גלקסיית אנדרומדה, במרחק של 2.5 מליון שנות אור.

אגב, היא בהחלט היתה נהדרת אתמול. אני דוקא צפיתי בה דקות ארוכות עם משקפת, לא עם טלסקופ. חוויה לראות את המרחב שהיא תופסת בשמיים. כנראה באותו היום בגולן היו תנאים מעולים עבורה. אני בטוח שיגיע היום שאתפוס אותה בתנאים אפילו טובים יותר במדבר.

ראיתי. עדיין אנדרומדה של אותה תצפית בגולן מנצחת. הבעיה היא שאנדרומדה בתאריכים עכשיו סובלת מאד מזיהום האור של בהד 1. מניח שאנדרומדה בזניט אכן תראה טוב יותר במדבר, אבל בינתיים, לא יצא לי לראות אותה ככה.

לגבי אמדרומדה - דוקא הכי טוב שאי פעם ראיתי אותה היה ברמת הגולן בנובמבר, כשהיתה ממש בזניט.

מפתיע אותי שזה יותר זול מנקודה אדומה, אבל מצד שני - אולי כן.

@Artyom - אני תוהה למה שמו בכלל פיינדר סקופ על טלסקופ כזה. לא היה עדיף כבר להעלות עליו פיינדר נקודה אדומה? אולי כדאי לך לקנות כזה (עולה גרושים מסין) ולהחליף.

אתה רק מוכיח את מה שאנחנו יודעים. טלסקופים זולים מתאימים רק לתצפיתנים ותיקים. מרחם על מי שקונה טלסקופ כזה כטלסקופ ראשון.

ללא אפשרות משלוח. צריך לנסוע לשם לקחת אותו.

הגלגלים ממוקמים בצורה מדוייקת. עכשיו צריך לבנות את המשטח התחתון ולחבר אותם אליו.

אם הגעת לפורום שלנו, אני ממליץ שקודם כל תקרא את כל המדריכים שיש לנו לגבי רכישת טלסקופ ראשון: https://forum.astro-group.net/articles.html/articles/choose-a-beginner-telescope/ עקרונית, התקציב שנתת לעצמך הוא כמעט המינימלי שיאפשר לך לקנות משהו נורמלי. אבל זה עדיין אפשרי. השיקולים שאתה צריך לקחת הם גם נוחות, משקל, קלות הפעלה, האם אתה מעוניין רק לתצפת מהבית, מהמרפסת, או גם לצאת לתצפיות במקומות חשוכים. אתה חייב גם להתאים את הציפיות שלך למציאות. אני גם הייתי ממליץ לך לקרוא קצת ספרים בנושא. אם זה מעניין אותך, יש מגוון ספרים שיתנו לך הרבה מאד הבנה כמו Turn left on Orion או Nightwatch : A Practical Guide to Viewing the Universe. אחת העצות שתקבל מכולם זה - בוא לאיזו תצפית בלי טלסקופ, תתרשם ממגוון הציוד שיש לאנשים. תבין ממקור ראשון מה ההבדלים בין טלסקופ לטלסקופ וככה תוכל לקבל החלטה יותר מושכלת. בכל מקרה, ברוך הבא לתחום.